נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין פתח אחר-הצהריים (חמישי) את הישיבה הראשונה של הכנסת ה-22, לאחר שהתקבל בטקס ממלכתי מיוחד ברחבת הכנסת, שם סקר את משמר הכבוד של הכנסת, לצד יושב ראש הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין.
לאחר נאומו של הנשיא, בו קורא שוב להקמת ממשלת אחדות, הושבעו חברי הכנסת הנבחרים. בסיום, התכנסו נשיא המדינה יחד עם ראש הממשלה, נשיאת בית משפט העליון ויושב ראש הכנסת בפועל לצילום המסורתי עם ראשי הסיעות לכנסת בטרקלין הכנסת.
בנאומו, אמר הנשיא ריבלין: "מכובדי, קריאתי לממשלה רחבה זכתה לביקורת מימין ומשמאל. אני קשוב לביקורת הזאת. זו ביקורת לגיטימית, שיש בה הרבה מהצדק. אני יודע, שממשלה רחבה או 'ממשלת אחדות', היא לא הפתק ששלשלו כל אזרחי ישראל לקלפי. אני גם יודע, שבמקרה ותקום ממשלה רחבה, חלקכם ימצאו את עצמם באופוזיציה. ואילו אני, מעומק ליבי, ומתוקף תפקידי, מתבקש ומבקש להיות נשיא גם שלכם. לא רק של הרוב, לא רק של האחדות, שמטבעה משאירה חלקים נרחבים מחוץ למעגלי ההשפעה.
"ועדיין, יש רגעים בודדים בחיי עם, שבהם נדרש הנשיא, מתוקף תפקידו הממלכתי, להתערב, לפעול לכיוונה וכיולה של המערכת, שמתקשה לשוב אל המסילה. כפי שאמר הנשיא הרצוג, בעת שהכריע להתערב ולנסות להקים ממשלת אחדות, ואני מצטט: 'קיימת סכנה לדמוקרטיה שלנו, וללא משטר דמוקרטי המבוסס על רצון הרוב בעם - אין עתיד למדינת ישראל. האיום הגדול האורב לנו הוא מבית', המשיך הרצוג, 'הוא נובע מחוסר הסובלנות וההידברות, בין דתי לדתי, בין דתי לחילוני, בן עדה לעדה, בן עם לעם. והוא כבר מקבל, לבושתנו, ביטויים ציבוריים מפחידים ומחפירים המעוררים שאט נפש'. כך אמר הנשיא הרצוג, ונדמה לפעמים כאילו דיבר על ימינו אנו".
הנשיא המשיך ואמר: "גם אני, כוחי מוגבל. אין לי אלא את פי. אני יכול רק להציע ואולי לנסות ולגשר, ואני גם לא יודע, אם אני המגשר המתאים ביותר למשימה. אבל אני יודע, שעת צרה היא ליעקב - עת חירום לביטחון ישראל. עת חירום לחברה הישראלית. עת חירום לדמוקרטיה הישראלית - לכל הדברים שיקרים לנו.
"הקמת ממשלה אינה משאלת לב חברתית בלבד. בימים אלה, יותר מתמיד, היא צורך כלכלי-בטחוני שכמותו לא ידענו כבר שנים רבות. כפי שלמדנו קהלת: 'עת לחבוק ועת לרחוק מחבוק. עת לקרוע ועת לתפור, עת לחשות ועת לדבר. עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום'. מוריי ורבותיי, אזרחי ישראל. לצד התסכול שמעורר בנו המבוי הפוליטי הסתום אליו נקלענו - תוצאות הבחירות הן גם תעודת כבוד לחברה הישראלית. הן כרטיס אדום שהוציאו אזרחי ישראל לנבחריהם. כרטיס אדום לפופוליזם, לשיטה פוליטית שניזונה מחיטוט בקרעים ושרואה בפחדים של כולנו, אלה מאלה, משאב לחצוב בו.
"בפניכם, נבחרי הציבור, מנהיגי העם, מונחת האפשרות וההזדמנות להקים ממשלה רחבה. כזאת שתאפשר לנו להשהות את המחלוקות בינינו, ולעבוד בזיהוי מרחבי ההסכמה בתוכנו. לפעול למען אזרחי ישראל. למען הכלכלה. למען ביצור בטחונה של מדינת ישראל. ואגב כך, לאפשר לכולנו הזדמנות לנשום קצת, להחלים.
"בממשלה כזאת לא יוכל אף צד להתבלט על ידי ניגוח ודה-לגיטימציה של הצד השני. בממשלה כזאת תצטרכו להצטיין בהישגים שקשורים בחיים עצמם. בהוזלת מחירי מעונות היום. בהתמודדות אפקטיבית עם חמאס, חיזבאללה ואיראן, בהעלאת הפריון במשק, בטיפול בקשישים ובנכים, בשיפור איכות החינוך ויצירת שוויון הזדמנויות אמיתי בפריפריה, במיגור הפשיעה והאלימות המשתוללות בחברה הערבית, שהגיעו לכדי מצב חירום לאומי. ממשלה רחבה כזאת תהיה הזדמנות עבור כולנו להיזכר, שנכון, יש בינינו מחלוקות נוקבות, אבל לצדן יש אחוז נכבד של משימות, שכולנו נסכים עליהן".
בסיום נאומו, פנה הנשיא לאזרחי ישראל: "יקיריי, אזרחי ישראל כולם. בסוף דבריי, אבקש לנהוג כמנהג ישראל, המאמינים שאין יום הכיפורים מכפר על עברות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו, ויבקש סליחה. סליחה אם נהגתי או התבטאתי שלא כדין, או ששתקתי ולא הבעתי מחאתי מול תופעות פסולות. אני מבקש סליחה, ממי שפגעתי בו. ממי שנפגע מדבריי, מעשי או מחדליי. ממי שנפגע מדברים שאמרתי או מדברים שלא אמרתי. 'מרובים צרכי עמך ודעתם קצרה'. צרכי עמי מרובים, ודעתי קצרה. 'אלוהינו שבשמים רפא את חולי עמך וראה בדוחק השעה; שית שלום ביננו; שית שלווה בארמונותינו; תן שלום בארץ; תן שלום במלכות; תן טל ומטר לברכה בעתו; תן זרע לזורע ולחם לאוכל; תן לחם לפי הטף לשובע'. גמר חתימה טובה, שנה טובה, לכם ולכל בית ישראל, לכל העם בישראל. היו ברוכים".
יו"ר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין נאם בישיבת הפתיחה של הכנסת ה-22 ובסיום דבריו הצהיר אמונים. בנאומו קרא אדלשטיין להקמת ממשלת אחדות וטען כי לעולם לא תהיה אחדות אמיתית שמשולבת בפסילות של מגזרים בישראל. אדלשטיין הזהיר כי אזרחי ישראל לא יסלחו לנבחרי הציבור אם אלה יובילו לתהום של מערכת בחירות נוספת. יו"ר הכנסת פנה לנתניהו וגנץ והציע את לשכתו עוד היום על מנת שימצאו את נוסחת הפתרון.
"אזרחי ישראל רוצים אחדות", אמר אדלשטיין, "אזרחי ישראל רוצים שהבית הזה ישקף את המכנה המשותף ביניהם. הם רוצים שנמצא את הדרך לשלב בין סדרי העדיפויות השונים שלהם. הם רוצים שכאן, דווקא כאן, יד מושטת תמיד תמצא יד אחות. אחדות לאומית היא משימה קשה. נכשלנו בה כבר פעמיים בהיסטוריה. לפעמים נראה שלהשיג אותה מורכב כמו להזיז הרים. זו משימה קשה במיוחד כי אין אחדות בכאילו. אין אחדות שכוללת פסילות, אחדות עם החלק הזה אבל לא עם האחר. או שמזיזים את ההר הזה, או שלא.
"לצערי לאחרונה אני שומע רבים שרוממות האחדות בגרונם, אבל בידיהם הם מסמנים: מי כן חלק, ומי לא. מי לנו, ומי לצרינו. אני אומר באופן חד-משמעי: אחדות שמשולבת בפסילות של מגזרים בישראל, אחדות שמעורבבת בה השחרה של ציבורים שלמים, לעולם לא תהיה אחדות אמיתית. דרושה לנו אחדות שמושיבה אל שולחן אחד את כל מי שמאמין במדינת ישראל – היהודית והדמוקרטית".
אדלשטיין התייחס לאפשרות של מערכת בחירות שלישית ואמר: "הכנסת הזו היא פריו של אירוע שמעולם לא התרחש בישראל: בחירות חוזרות בתוך כמה חודשים. אזרחי ישראל לא יסלחו לנו אם נדרדר אל תהום של מערכת בחירות נוספת. בל נשלה את עצמנו שנוכל לגלגל את האשמה בכך איש על רעהו, כולנו נישא בה".
אדלשטיין פנה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולחבר הכנסת בני גנץ ואמר: "עוד לא מאוחר. לשכתי מטרים ספורים מכאן עומדת לרשותכם, עוד היום. שבו, שוחחו, אל תותירו אבן על אבן עד שתמצאו את נוסחת הפתרון. אפשר לגשר על הפערים. אפשר לאחות את הקרעים. בוודאי שאפשר להגיע לאחדות".
לפני נאומו, חתם נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, בספר הנשיאים של הכנסת. זוהי הפעם השניה בה חותם נשיא המדינה בספר, בו יברכו מעתה נשיאי ישראל את חברי הכנסת לכבוד השבעתם.
הנשיא כתב: "חברי וחברות הכנסת ה-22, נבחרתם כדי להוביל, נבחרתם כדי להנהיג. נבחרתם כדי להתווכח – אך נבחרתם גם כדי להסכים. עיני הדור הצעיר נשואות לכולכם. היו נציגיו ומשרתיו, והזכירו לו ולעצמנו, שהדמוקרטיה יקרה לנו ולעולם איננה מובנת מאליה".
טקס החתימה נערך בפתח לשכת יו"ר הכנסת, יולי (יואל) אדלשטיין.
מיד לאחר מכן אירח יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין במרפסת לשכתו הצופה אל נופי ירושלים את ראשי המדינה לתמונת ארבעת סמלי השלטון המסורתית, יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות
