בספר הספינים הגדול של בנימין נתניהו, יש פרק אחד גדוש בסימני שאלה וקריאה, המוקדש להישרדות במקרי חירום פוליטיים.
על פי הנוהל, אותו משתדל נתניהו לקיים, אינה דומה שעת המבוכה הפוליטית או המדינית לשעת השמד עת חוקרי המשטרה שוחקים את היציבות האלקטורלית ומרעידים את כסא המלוכה.
המבט בזמנים כאלו לא מכוון לעבר שותפים טבעיים או שאינם, גם לא אל האופק המדיני ונאומים על מדינות ועמים, בקושי שהוא מופנה אל איומים ביטחוניים, המבט ממוקד אך ורק אל טור הסקרים ואל הצורך לשרוד כראש ממשלה כמה שיותר.
היכן שמסתיימת הפרשנות הקלאסית וזו המעמיקה, מתחיל מסע ההישרדות ומסמוס כל האיומים שעשויים לפגוע ביציבות השלטונית.
בהתאם לכך - מניח נתניהו את איום הבחירות על שולחן סדר היום, פחות כפוליטיקאי המבקש להרכיב ממשלה נוחה יותר אלא כפוליטיקאי היוצא אל קרב חייו, להיות - משמע - לנצח את השיטה או לחדול ולהיגרר למסע התגוננות ארוך שיותיר אותו חלש ורופס.
לגופו של עניין, ולגופה של ממשלה, הליכוד בראשות בנימין נתניהו נמצא באחד משיאיו הפוליטיים, המפלגות האחרות בקואליציה מוגדרות כמפלגות לוויין, המדיניות השלטת ימנית לאומית, והחיכוכים גם אם קשים נעלמים עם אמירת דברו של יושב ראש הליכוד וראש הממשלה.
האופוזיציה הכי נוחה שיכולה להיות לממשלה הקיימת מתחוללת מול כולנו במחול שדים של נתק מוחלט, חוסר אמון הדדי, יצרים, סכינאות, ומסעות מימוש עצמי במחוזות רחוקים, מי בהסתדרות ומי באום, ויש גם מי ששתיקתו אומנותו והוא מתקשה לבחור צד, בעד או נגד הכל טוב ובלבד שהסקר ינצח.
לדידו של בנימין נתניהו, השעה המתאימה ביותר להכות את היריב זו השעה שבו הכי אפשרי להפתיע, במשחק השחמט הזה אין כללים של אגפים מובילים, יש משחק בזק בו המבריק זוכה והעדיפות ניכרת.
ככל שהחקירות המשטרתיות יהפכו למשקע ומטרד עבור ראש הממשלה הוא יבחר באופציה הנוחה ביותר לאותה סיטואציה שהיא הליכה לבחירות. כאשר העדיפות היא להשיג על הדרך שליטה וכוח במוקדים החשובים כמו תקשורת ואוצר, אך גם אם לא, ההישרדות היא היעד, לשם הוא שואף להגיע. במידה והחקירות לא יהוו משקל המכביד על מסע ההישרדות, הרי שהמסלול הקלאסי ימשיך להיות בהובלת מטיבי הלכת, ומי לנו מטיב לכת בשבילי הפוליטיקה יותר מביבי.