1.
שום דבר במשפט אלאור עזריה לא היה אמור להתנהל כפי שהתנהל. לא התגובה הנמהרת של בוגי יעלון, לא הטלפון הבהול של נתניהו לצ'רלי האב, לא הפרופגנדה שיצרו אוהדיו המתלהמים מלהבה ולה פמיליה, ובוודאי שלא הליהוק ההזוי של שרון גל לייעוץ התקשורתי ויורם שפטל לייעוץ המשפטי.
ביחס להכרעת הדין, גזר הדין סביר: שנה וחצי ברוטו, שנה נטו בניכוי שליש, על הרשעה בהריגה. ביחס למעשיו של החייל התוצאה קטסטרופלית: 18 חודש בכלא לחייל שירה במרצח שפל, תוך כדי שחבירו מדמם, בסביבת לחימה ללא מפקד שנטל את המושכות לידיו.
אם יש אשמים – ויש – במצבו של החייל, אלו הפוליטיקאים ותופסי הטרמפים. קודם כל בוגי יעלון, ומיד אחריו, בנימין נתניהו. בשורות אלו אנחנו חושפים לראשונה, שהצמד לא חמד הזה, קיבל כמה וכמה פניות –ושלא לומר תחינות - מהרמטכ"ל גדי אייזנקוט, שהפציר בהם לדומם מנוע; להימנע מכל התבטאות בעניינו של החייל. אייזנקוט ביקש, ובצדק, לאחוז את החבל משני קצותיו: מצד אחד, לעמוד על הצורך בענישת חייל על עבירת משמעת, מצד שני, להימנע מלבעוט את כדור השלג הזה אל מחוץ לתחומי הצבא. זה לא קרה. מכיוון שיעלון מהשיקולים שלו, ונתניהו מהשיקולים שלו, רצו לרכב על גבו של עזריה. התוצאה התקבלה השבוע: מאסר של שנה וחצי, פלוס מאסר על תנאי, פלוס הורדה בדרגה לחייל שהיה אמור לקבל חודשיים מחבוש על עבירת משמעת.
הימים הראשונים של פרשיית אלאור עזריה, חפפו לימים שבהם נחתם הסכם הגרעין עם אירן. נתניהו כינס אז את הכתבים המדיניים לשיחת רקע. זה היה בדיוק ביום שבו התקיימה בתל אביב הפגנת תמיכה בחייל. נתניהו נשאל שוב ושוב מה הוא אומר על עצרת התמיכה אבל הוא התחמק. "כשיגיע הרגע לדבר", אמר "אעשה זאת". הרגע הזה הגיע מהר מאד, כבר למחרת, בשיחת הטלפון עם אביו של החייל, צ'רלי אזריה.
באותו תדרוך שאלתי את ראש הממשלה למה הוא לא מגנה את ההסתה נגד שר הביטחון, בוגי יעלון, שבשל עמדתו בפרשה ספג איומים על חייו - כתובות נאצה ואיורים בדמותו עם מדי גאסטפו. "אני מגנה כל הסתה באשר היא" השיב נתניהו "אבל משום מה לא ראיתי את הזעזוע שלכם כשמודעות מהסוג הזה כוונו לעברי". עבורי זה היה רגע מכונן: יושב ראש ממשלה במדינת ישראל, ובמקום לענות בנחרצות שהוא סולד ומגנה את ההסתה נגד שר הביטחון שלו, הוא בחר להתמקד שוב, בתקשורת.
אצל טראמפ המציאו את המושג 'עובדות אלטרנטיביות', נתניהו בוחר לכנות את זה 'פייק-ניוז'. אבל נדמה שדווקא הוא, יותר מכולם, בוחר להסיט (ויש שיאומרו להסית) את העיקר לטובת הטפל.
2.
ודווקא בארצות הברית, בביקור המכונן שלו, רגע אחרי כניסת טראמפ לבית הלבן, נראה נתניהו כמבוגר האחראי. על יד נשיא מבולבל, חסר מיקוד ושליטה בפרטים, ניצב ראש הממשלה כמדינאי מנוסה. ככל שההערכות על עידן טראמפ מגשימות את עצמן, כך הולכת ומתחזקת התודעה בקרב האליטה האמריקאית, שתם עידן. ניצחונו של טראמפ הוא לא משהו בר חלוף. זו תקופת המעבר מהשליטה הממסדית לשלטון ההמון. מהפוליטקלי קורקט לכל האמת בפרצוף. זה קורה בארצות הברית, זה קורה באירופה, וזה מתרחש גם אצלינו בבית. אורן חזן, שרון גל ומירי רגב לא הגיעו לכאן מיערות האמזונס, אלו פירות התסכול של דור שלם שבועט בכל סמל ממסדי. אם זה טוב או לא, אין לדעת. מה שברור שזה לא בדיוק נעים.
ובחזרה לתפוח הגדול. גורמים ישראלים שמעורים במתרחש שם מספרים לנו שנשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, נשאר להתגורר באזור וושינגטון יחד עם צוות גדול מאנשיו. לטענתם, זה חלק מתוכנית אסטרטגית לנגוס בממשל החדש. הם מספרים שהחבורה הזו רואה כעת שליחות קודש לעשות הכל כדי להדיח את הנשיא טראמפ מהבית הלבן.
בכוונתם לזנב בנשיא בכל צעד ושעל, ואחד הדברים המרכזיים שיפתחו ככל הנראה את אות המערכה, יהיה קשור לסוגיה אקוטית עבור הציבור החרדי בארה"ב, ועל כך בהרחבה בשבועות הבאים.
כדי להימנע מהסטת האש לכיוון ישראל ומחשש שתהפוך לכלי משחק פוליטי בין דמוקרטים לרפובליקנים, נתניהו והממשל החדש מעוניינים להצניע את היחסים הקרובים שנוצרו, נכון לרגע זה, לא ממש הולך להם.
3.
מה שהתחיל בימים האחרונים כטפטוף עלול להגיע למטר. השיטה של חמאס לבצע ירי טילים מסיני לישראל, ובכך למנוע תגובה, לא התחילה היום. המדאיג הוא, המעורבות של דאעש בסיפור. לפני כשנתיים, עוד בתקופת האלוף סמי תורג'מן בפיקוד הדרום, ביקשה מצרים להכניס אלפי אופנוענים שיפטרלו בוואדיות בסיני וינקו אותם מאלפי הטרוריסטים השורצים שם. תורג'מן ופקודיו, בהסכמת רוה"מ, עטו על עצמם לבוש ערבי, ויצאו בגופם כדי לבחון מקרוב את הצעה. כשחזרו משם, המליצו לנתניהו לאשר את הבקשה המצרית.
חיסול החוליה הדאעשית בידי חיל האוויר, היא תוצאה של ההסכמה הזו. מי שנהנה משיתוף הפעולה הזה היא הממלכה הירדנית, שמשמשת יעד לירי טילים מסיני. אם תרצו להבין למה המלך הירדני מנסה כל הזמן ללכת בין הטיפות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, זו אחת התשובות לכך.
החשיפה של עמיתי, ברק רביד, על מפגש הפסגה שהתקיים לפני כשנה בחסות ירדנית בנושא הישראלי-פלסטיני, היא הסרת המסך על סדרת פגישות אישיות שקיים נתניהו בשנים האחרונות על המלך עבדאללה. בין השניים קיימים הרבה יותר הסכמות ממחלוקות. האינטרסים המשותפים; מים וטרור, מול ההבנה שהעניין הפלסטיני חייב להיכנס לתוך פתרון הרבה יותר רחב וגדול, היא שעומדת מאחורי הרצון של נתניהו להתניע מהלך אזורי, שבימים אלה עומד לקבל חסות אמריקאית.
בינתיים שושביני השמחה עצמם מסרבים ליטול חלק בחגיגה. ביום שלישי ביקר המלך עבדאללה אצל עמיתו המצרי, לשיחה ארוכה בארבע עיניים. אחרי הפגישה יצאו השניים בהצהרה משותפת ונחרצת: אין כל פשרה בסוגיית פתרון שתי המדינות.
4.
ביום שני בערב אמור היה שגריר ישראל באירלנד, זאב בוקר, להרצות באוניברסיטת טרינטי קולג', אלא שברגע האחרון בוטלה הרצאתו, וזאת בשל הפגנה של ארגון ה-B.D.S שאנשיו חסמו את הכניסה לאולם ואיימו לפוצץ את ההרצאה.
בירושלים מיהר משרד החוץ להוציא הודעת גינוי חריפה עם דרישה מהשלטונות לנקוט בצעדים חריפים. מאחורי הקלעים התקיימו שיחות קשות בין אנשי משרד החוץ לגורמי הממשל באירלנד שלחצו על האוניברסיטה להביע התנצלות, ואיימו למנוע מהם תקציבים.
המשבר הזה כמובן הסתיים בהתנצלות, אבל השאלות שעולות ממנו הן רבות. המרכזית שבהן מופנית למשרד ההסברה ולשר הממונה שאמון על המלחמה בהסתה, ובעיקר בארגון ה-B.D.S.
מה בדיוק עושים שם בקומה הרביעית במשרד רוה"מ, שהוקצה לאנשי משרד ההסברה?! אם בסוף משרד החוץ מטפל במשברים הללו, מדוע עשרות המיליונים שהשיג ארדן למלחמה בארגוני החרם לא הולכים ישירות למשרד החוץ שנאבק על כל שקל?!
במשרד החוץ רואים בקיומו של משרד ההסברה מפגע שצריך להיפטר ממנו. אלא שגם הם יודעים שהפוליטיקה חזקה מהכל. למשרד ההסברה יש שר אחראי, למשרד החוץ לא.
הפתרון היחיד הוא להכניס את משרד ההסברה בתוך משרד החוץ, אלא שבימים האחרונים זה הפך לרעיון מורכב עד בלתי ישים. השר הנגבי שקיבל את תיק התקשורת קיבל גם סמכויות נוספות ממשרד החוץ. לגלעד ארדן, אין סיכוי להיכנס מהדלת האחורית למשרד החוץ.