ממשלות ישראל לדורותיהם חזו בסיטואציות מופרכות והזויות למכביר.
ההיסטוריה של כנסת ישראל מלאה בסיפורים על ראשי ממשלות שניצלו בעור שיניהם או הצליחו להעביר חוקים ומשילות בנזיד מיצובישי יפני אחד.
בעניין הזה, ממשלת נתניהו הרביעית אינה שונה במאומה ויש להניח שאפילו נופלת מסיפורים מסמרי שיער שנעשו ואירעו בממשלות אחרות.
עם כל זאת לא חששנו לרגע שהתקשורת ה"אוהדת" תחבק אמש את ארדן ותחזקהו.
עם הצפייה בסרט "הרצוג", מתבהרת היטב התמונה. בוז'י-ציפי כלל לא היו המערכה. הקרב ניטש מאז ומעולם בין מפלגתו של נתניהו לבין כל השאר.
לכל מי שמכיר את המערכה, היה ברור כי השרה לענייני "איום נתניהו" - סימה קדמון, או השר ל"תעיפו כבר את ביבי" בן כספית - לא יבחלו בכל סיטואציה או מעשה.
היד שתצא נגד ליברמן בזמן חבירה לנתניהו, תאתרג ותגונן על "השר האחראי שהתפטר בשל אי יכולת להשתתף במחדלי הממשלה החדשה..."
חיבוק הדב האוהב לו זכה ארדן כשוויתר על תפקיד נטול שיניים, יהפוך לעט דוקרת ומבתרת כשיחליט לשוב אל חיק העשייה, ולא יעזור לו שיצרח עד לב שמיים שעושה זאת כי קיבל כלים ראויים לתפקידו.
ומחמת השנאה והתיעוב כלפי העומד בראש הפירמידה סומים עיניהם האינטליגנטיות של הכותבים והמשתלחים.
חזיתי אמש בנבחרת כתבי ישראל ובתגובותיהם. משעשע היה לראות כיצד נלחמים הם זה בזה מי יצליח להרעיף יותר ביזיון ולעג בשר ארדן.
עצוב ומשעשע היה לראות איך אנשים המייצגים את עולם התקשורת הישראלית - עולם אכזר בו עיתונאים בכירים בוגדים בלי גרם הרהור וחרטה במקום עבודתם מזה שנים, רק בעבור מאות שקלים חודשיים שהבטיח להם המו"ל מהצד השני של הרחוב - דווקא הם מרשים לעצמם להשמיע דברי כיבושין ומוסר על אחריות ו"סיבובי פרסה"...
אני איני מכיר אנשים שעובדים יום ולילה, שנים על גבי שנים בשביל להגיע למעמד ותפקיד משפיע, וממהרים לזרוק אחרי גוום את כל המאמץ, הדם והזיעה שהיו מנת חלקם בשביל פרינציפים. בוודאי ובוודאי שלא במשחק הפוליטי. זו היא פוליטיקה, כך היא מתנהלת, אלה כללי המשחק.
מה שכן, עיתונאים יודעים לספר סיפור. ובספרם החדש על ממשלת נתניהו הרביעית, רק הם מחליטים מי הטוב ומי הרשע, מי ישפל ומי ירום. אבל כפי שאמר פעם סר ו. טמפל: "ספרים, כמו מאמרים עיתונאים, ערכם תלוי בהערכת הדורות"...
אנו נסתפק בממשלה חדשה בישראל מחד, ומאידך בשלל "סיפורי מעשיות" בגיליונות הבוקר.
בהצלחה לכולם