ביום שאחרי כניסתה לתוקף של הפסקת האש בין ישראל לחמאס, ולאחר כמעט חודש של לחימה בין הצדדים, הציבור הישראלי סבור ברובו כי אף צד לא ניצח במלחמה.
מנתוני סקר "הארץ" שנערך על-ידי חברת "דיאלוג" בפיקוח פרופ' קמיל פוקס עולה כי מרבית הנשאלים - 51% סבורים כי אף אחד מהצדדים לא ניצח, 36% השיבו כי ישראל ניצחה ו-6% טוענים כי החמאס הוא זה שניצח.
56% מהנשאלים סבורים כי מטרות המבצע שקבע הדרג המדיני, בהן חיסול מנהרות הטרור ופגיע קשה בחמאס, הושגו חלקית על-ידי צה"ל. 26 אחוזים סבורים כי מטרות המבצע הושגו במלואן ו-13% שמטרות המבצע לא הושגו כלל.
למרות המבצע ותוצאותיו, 53 אחוזים השיבו כי היו רוצים שישראל תפעל לחיזוקו של אבו מאזן ותחדש את המו"מ המדיני, לעומת 37 אחוזים שלא רוצים בכך.
הנתונים המפתיעים בסקר הם אחוזי שביעות הרצון מתפקודם של שלושת מנהיגי המבצע, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון משה (בוגי) יעלון והרמטכ"ל בני גנץ.
באשר לתפקודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, 33% סבורים שהוא היה מצויין, 44% סבורים שהוא היה טוב, 12% סבורים שהוא היה לא כל כך טוב, ו-8% סבורים שהוא היה גרוע.
באשר לתפקודו של שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, 33% סבורים שהוא היה מצויין, 43% סבורים שהוא היה טוב, 9% סבורים שהוא היה לא כל כך טוב, ו-6% סבורים שהוא היה גרוע.
באשר לתפקודו של הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, 53% סבורים שהוא היה מצויין, 30% סבורים שהוא היה טוב, 7% סבורים שהוא היה לא כל כך טוב, ו-3% סבורים שהוא היה גרוע.
יוסי ורטר, פרשן "הארץ", מנתח זאת וכותב כי "הנתונים הללו מצביעים במידה רבה על סימני בגרות והבנת המרחב. הישראלים למודי "מבצעים" ומערכות מול ארגוני טרור, הם יודעים שבסופו של כל מבצע, ובסיומה של כל מלחמה, טמון זרע הפורענות של הסיבוב הבא. הם יודעים שאין ניצחונות גדולים ואין הפסדים צורבים, אלא השגת מטרות מוגבלות, שתעמוד למבחן התוצאה האכזרי בחודשים ובשנים שיבואו. במקרה הטוב".
באשר לנתוני שביעות הרצון מנתניהו, יעלון וגנץ, טוען ורטר כי "הם נדירים" על רקע תחושת החמצמצות. "83 אחוזי שביעות הרצון מגנץ אינם מפתיעים. בעיני העם הוא המצביא האולטימטיבי, לא כפי שחושבים כמה שרים שטענו באחרונה כי הרמטכ"ל לא גילה רוח קרב וכל מה שביקש זה 'לחזור הביתה בשלום'", כותב ורטר, "ואילו נתניהו ויעלון נהנים מ-77 אחוזי שביעות רצון. לכאורה, יש כאן סתירה. אם המבצע אינו כזה להיט בעיני רוב הנשאלים, מדוע השלישיה שניהלה אותו זוכה לשיעור תמיכה מוחץ שכזה?".
ורטר מציג שני הסברים אפשריים, הראשון שנתניהו ויעלון מקבלים תמיכה ממחנה המרכז-שמאל שרצה בסיום המבצע ואת היתרה הם מקבלים ממחנה הימין ששמח על המכה שהנחיתו בעזה. ההסבר השני הוא שהציבור ממתין לראות כיצד יתגלגלו הדברים ומה יקרה בשטח ובנתיים הוא מביע אמון.
"מתבקשת ההשוואה עם אהוד אולמרט בתום מלחמת לבנון השנייה. הוא הואשם אז בפזיזות, בשיקול דעת לא ראוי, בנמהרות. הוא איבד במהרה את כל מחנה המרכז-שמאל וכמובן שגם את הימין. נתניהו, שפעל בסך הכול בשיקול דעת ונראה כמי שמנהל את העניינים בקור רוח ובלי להתפתות לשטויות, זוכה להערכה משני המחנות", מסכם ורטר.