בעלי מו"מ

ביום שלישי שעבר, שבוע בדיוק אחרי הבחירות, הם ישבו לסעוד את נפשם באחת ממסעדות היוקרה באזור תל-אביב. אורח הכבוד בשולחנם של השניים היה יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט. ההייטקיסט הישראלי שהפך לכוכב פוליטי, הוא יהודי יקר בקנה מידה ישראלי, אך לא במושגי ההון האמריקאי של השניים.

כטוב ליבם ביין חייג אחד מהגבירים למספר הישיר של אריה דרעי, ששהה באותה שעה בשמחת נישואין לבנו של אחד מטובי העסקנים. הקוד הסודי החדש במכשיר הסלולרי של דרעי אומנם הוחלף לאחרונה אבל לאותו גביר הידוע כמחזיק תורה, הוא נמסר ראשונה.

דרעי קיבל את השיחה, כשברקע נשמעו הלמות התופים ותרועת החצוצרה. "הלו, ר' אריה, אנחנו יושבים כאן עם מישהו שמאוד רוצה לדבר איתך", אמר הגביר והעביר את המכשיר לידיו של נפתלי בנט.

"זה נפתלי", אמר בנט, ואחרי שנייה של התמהמהות קלט דרעי במי מדובר וזרם עם האווירה: "בהלל אומרים פעמיים, אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא. אתה יודע מדוע?", שאל דרעי את בנט ולא הביך את הנשאל בהמתנה לתשובה, אלא מיהר לשלוף מן המוכן: "אחרי שזוכים לישועה גדולה צריך הרבה סייעתא דשמיא כדי לתרגם אותה להצלחה. נושעת בבחירות, אני מאחל לך שגם תצליח".

בנט המהם בהסכמה ובהתערבות שני הגבירים שהיטו אוזן לשיחה, הבטיח לדרעי "לשבת ולהיפגש בהקדם".

אחרי שהשפעת היין פגה, שוחח דרעי עם הגביר המתווך והעריך בפסימיות זהירה שלשיחה הלבבית הזאת, לא יהיה שום המשך: "אתה עוד תראה שהוא יתחמק ויימנע מלהיפגש. הוא סגור עם לפיד", אמר דרעי.

עבר יום, חלפו יומיים, והטלפון המיוחל לא הגיע. 'הדוד מאמריקה' שביקש מ'האח בנט' לעמוד בדיבורו ולקיים את הפגישה נדחה בלך ושוב, שאדם במעמדו אינו מורגל אליו. אחרי שבוע של ניסיונות כושלים הגיע גם הנגיד האמריקאי למסקנה שאומנם יש עם מי לאכול, אבל אין עם מי לדבר.

משהו חלש מתחיל

אז מי הדף את נפתלי בנט לידיו של יאיר לפיד? כדרכם של התרחשויות שריח כישלון עולה מהן - תלוי את מי שואלים.

אחדים יודעים לספר כי ההנחיה שלא לחבור ל'מזרחי' ניתנה בהוראת אחד מגדולי הדור, שהורה, עוד לפני הבחירות, שלא לשתף פעולה. אחרים מתארים כיצד בנט פנה שוב ושוב לנציגים החרדיים ונתקל בתגובות מעליבות שאילצו אותו לפנות ללפיד, מחשש שיישאר עם כיפה סרוגה על ראש קרח מכאן ומכאן. יש מי שמפנה את האצבע המאשימה לש"ס, ותולה את הנתק בכינוי המשפיל שהודבק לבית היהודי: "בית של גויים".

במקרים כגון אלו, התשובה היותר מדויקת בדרך כלל הינה: כל התשובות נכונות, רק שבמקרה הזה למרות שהעובדות תומכות, ניתן לומר שכל התשובות לא נכונות. עובדתית, הכל היה ונברא. בנט ונציגים מטעמו אומנם פנו לנציגים החרדיים עוד לפני הבחירות ונדחו באלגנטיות – היות ובאותו שלב לאף אחד מהנציגים החרדיים לא התחשק לתקוע למשפחת נתניהו אצבע בעין ולחבור לשנוא נפשה של הגברת נתניהו.

הייתה גם הנחיה של מרן הגראי"ל שטיינמן באותו שלב, שלא לחבור לבנט – וזאת על סמך ההנחה שאין כל עניין להתריס בפניו של ראש-הממשלה. גם לעובדה שש"ס עלבה בבית היהודי, אי אפשר להתכחש. האמירה אכן הייתה משפילה, למרות שבמבחן התוצאה, קמפיין ה"בית של גויים" נגד הבית היהודי, היה קצת פחות אפקטיבי מקמפיין "כוכבית גיור" נגד הליכוד ביתנו.

ובכל זאת, למרות שהעובדות מתחברות ליותר מדי תשובות, אין שום סיבה להכות על חטא ולהאשים את מי מאיתנו בחיבור בין בנט ללפיד. ראשית, בפוליטיקה אין מקום לתסכולים אישיים. ההחלטה שלא לירוק בפרצופו של נתניהו, הייתה נכונה לשעתה. הקמפיין של ש"ס במערכת הבחירות נגד הבית היהודי, בא בתגובה על השמצת סגנון השליטה של ש"ס במשרד לשירותי דת. ובכלל, זה לא שהייתה כאן 'הדרת בנט' מכוונת. שיחות התנהלו, ונציג חרדי הדור זקן, מאיר פרוש, אף אירח בביתו, על ארוחה טובה, את נפתלי בנט ואורי אריאל, לשיחה ארוכה ומעמיקה. לאכול עם חרדים, ישראלים כאמריקאים, אין לבנט בעיה.

להתגולל כיום על הנציגים החרדיים ולטעון שבעטיים באה החבירה בין לפיד לבנט, זוהי גלותיות לשמה. בסופו של דבר, ההחלטה של בנט לחבור ללפיד, לא נבעה ממשקעים אישיים, אלא משיקולים ענייניים. בין שתי האלטרנטיבות: חבירה ללפיד או חבירה לחרדים, החבירה ללפיד מתלבשת על בנט, כמו גלימה מוזהבת על הראשון-לציון.

בנט הוביל לכיוון הישראליות החדשה במהלך כל מערכת הבחירות. הוא פנה לקהל הדתי-לאומי לייט, על גבול החילוני, עם מסרים ישראליים - זהים לאלו של לפיד. "משהו חדש", הולך הרבה יותר טוב עם "דתי חלש", ויעיד על כך מסלול המתלבטים שנע על הציר בנט-לפיד. כשבוחנים את המכנה המשותף, מגלים שהחורים בכיפתו של בנט גדולים מהיקף הבד.

כל זה עוד לפני שדיברנו על האינטרסים שמציצים מאחור: הרצון לכבוש מחדש את המשלטים שנלקחו מהמפד"ל ההיסטורית על-ידי ש"ס, החל מהמועצות הדתיות, עבור לדיינים וכלה ברבנים הראשיים. ולמי אכפת שהתמורה המיידית הינה 'הרס עולם התורה החרדי'.

"תראו את מי השטן שלח לנו", אמר דרעי באירוניה לחברים, כשנכנסו לחדר המו"מ בכפר המכביה ופגשו מולם את נציג 'ישראל ביתנו', עו"ד יואב מני, חובש כיפה שחורה שקובע עיתים לתורה (ואף ידוע בתרומתו ל'חברה' – חברות הבת של ליברמן, כמובן)

מנהלי המו"מ הקואליציוני מטעם הליכוד ששאלו השבוע את נציגי הבית היהודי האם יש להם מושג מהו 'מתווה לפיד' שהם מביעים בו תמיכה, הופתעו מעוצמת הבורות וחוסר הידע של הנציגים הסרוגים: "הם דקלמו סיסמאות ולא היה להם מושג על מה אנחנו מדברים. שלחנו אותם לעשות שיעורי בית ולקרוא את ההצעות של לפיד לפני המפגשים הבאים", סיפרו בתסכול נציגי הליכוד לנציגים החרדיים.

אפרופו 'מתווה לפיד', נציגי צוות המו"מ של הליכוד, הפתיעו את הנציגים החרדיים כשהבהירו כי לפי מה ששמעו אוזניהם, המתווה מציע פטור מוחלט למשך חמש שנים. הנציגים החרדיים שלחו את הליכודניקים לעשות שיעורי בית: "לא מדובר בפטור גורף, לפיד מציע לשמור בחמש השנים הקרובות על אחוזי הגיוס הנוכחיים, רק שצה"ל הוא זה שיחליט מיהם המגויסים, מתוך הישיבות", אמר אטיאס לנציגי הליכוד. כנראה שהמתווה היחיד של לפיד שמובן לכולם הינו: ממשלה בלי חרדים.

הולך על ארבע

עוד נחזור לבית היהודי, אבל בינתיים, לפחות בגזרה אחת יש מי שעשה עבורנו את העבודה – ומדובר כמובן, ביאיר לפיד. מיד לאחר הבחירות הבינו הנציגים החרדיים שהמפתח לניטרול השפעתו של לפיד, טמון בהגברת מידת הפראנויה של נתניהו מפני מי שמתכוון להיכנס לממשלתו כדי להרוס אותה מבפנים.

בראשית הדרך, ביבי שמע את הקולות, אך לא הפנים. הוא באמת האמין שאפשר לסגור עם לפיד עניינים ולכן אץ-רץ לחבק אותו אחרי הבחירות. רק שאז בא לפיד שהמנדטים עלו לו לראש והתחיל לעשות את כל הטעויות האפשריות.

סדרת ההתבטאויות המביכות של האיש על כוונתו להתמודד בפעם הבאה על ראשות הממשלה (ולנצח, כמובן), ועל כך שאחרי שנה וחצי יפיל את נתניהו ויכבוש את ראשות הממשלה, עוררו בנתניהו את כל השדים הרדומים.

שבועיים אחרי הבחירות, סבור נתניהו שהמטרה של לפיד הינה לנתק אותו מהשותפות עם החרדים ולחכות בפינה להזדמנות הנכונה לגרש אותו מהבית ברחוב בלפור. בהתבטאויותיו, פשט לפיד את כל ספקותיו של נתניהו, ואם המגמה הראשונית של ביבי הייתה לצרף קודם כל את לפיד ואחר כך את כל השאר – הרי שנכון להיום, נתניהו יעוט על כל הזדמנות שתאפשר לו לבנות קואליציה יציבה, בלי לפיד. זו לפחות התחושה של אנשים ששוחחו איתו השבוע, אם כי אצל ביבי, הכל כפוף לשינויי מצב-רוח, שלו ושל משפחתו.

בדף המסרים היומי 'ישראל היום', ניתן לכך השבוע ביטוי פומבי במתקפה סדרתית נגד המגלומניה של יאיר לפיד. 'הביביתון' בשביל ביבי, הוא כמו 'המבשר' בשביל פרוש. אם ישראל היום כותב, משמע, כך נתניהו חושב.

"אפשר להבין אותו", אומר אחד מראשי ש"ס, "לפיד בא למשא-ומתן ולא מביע נכונות להתפשר. הוא רוצה לצמצם את מספר השרים ולסכסך את ביבי עם שרי הליכוד, להוביל מתווה גיוס עם הראש בקיר ולנתק אותו מהחרדים, וכל זה, כשהוא מצהיר שבכוונתו לרשת את ביבי בחייו. אנחנו לעומת זאת, הוכחנו שאנו שותפים נאמנים לממשלה יציבה במשך קדנציה מלאה. אין לנו שום דרישה שנוגעת למספר השרים, להיפך – בשביל מתווה גיוס נסכים להתפשר גם על תפקידים בממשלה. איתנו בממשלה, ביבי יודע שהוא הולך לארבע (שנים) ולא על ארבע".

נשאר רק העניין הקטן הזה, של גיוס רוב קואליציוני לממשלה. סדר העדיפויות של נתניהו אומנם השתנה, אבל עדיין לא נמצאה הנוסחה שתגאל אותו מתלות ביאיר לפיד. אחרי החבירה של בנט, על אחת כמה וכמה.

תצא בחוץ

"תראו את מי השטן שלח לנו", אמר דרעי באירוניה לחברים, כשנכנסו לחדר המו"מ בכפר המכביה ופגשו מולם את שלושת נציגי 'הליכוד ביתנו'. מטעם ישראל ביתנו, ישבו בחדר, עו"ד יואב מני, חובש כיפה שחורה שקובע עיתים לתורה (ואף ידוע בתרומתו ל'חברה' – חברות הבת של ליברמן, כמובן). הנציג השני מטעם איווט, מנכ"ל משרד רה"מ לשעבר משה ליאון - ספרדי חובש כיפה סרוגה שלא זקוק לשום כוכבית גיור כדי להוכיח את יהדותו ודתיותו. גלוי הראש היחיד: עו"ד דוד שמרון, מטעם הליכוד.

אמור לי מי פרקליטך ואומר לך מי אתה? לא ממש. כל הצדדים יודעים כי המו"מ שמתנהל בכפר המכביה הוא בעיקר הצגה. הצדדים מגיעים מעונבים ומחופתים, משחררים הצהרות ומחייכים למצלמות. הדילים האמיתיים שיקבעו מי ייצא מכפר המכביה עם מדליית ניצחון, ייסגרו בשיחות לתוך הלילה, בין הקודקודים, מעל לראשם של הפרקליטים והשלוחים.

בשיחות שהתקיימו השבוע הופתע נתניהו לשמוע את ליברמן במסר מפויס, שתומך בשותפות עם חרדים. החשש הראשוני של נתניהו מציר לפיד-איווט-בנט, התפוגג כשאיווט, בסגנונו, הבהיר שהוא לא שותף למשחק של יהיר לפיד.

מי שחיפש לכך ביטוי רשמי ראשוני, מפיו של איווט, שמע זאת במסיבת העיתונאים שבמהלכה הציב איווט את היעד הראשון לממשלה החדשה: שינוי שיטת הממשל. ומכלל הן, אתה שומע לאו. אחרי הרמז, באה אמירה ברורה של איווט שלעג לאיש שהפסיק לשאול 'איפה הכסף' ורק שואל 'איפה ראשות הממשלה'.

האם חבילת 'בנט-לפיד' תנותק ומסלול חדש מול החרדים יושק? איך שזה נראה בינתיים, התקשורת בין "הרבנים המבטיחים" ליו"ר מפלגת הבית היהודי, מתנהלת במכשירי חברת פלאפון שעדיין לא חוברו לרשת, אחרי התקלה שהשביתה השבוע את המדינה

על הנימוקים של איווט, שלא מעוניין לצפות מחוץ לממשלה, איך לפיד משתלט מבפנים על האג'נדה האזרחית – הורחב כאן בשבוע שעבר. שבועיים אחרי הבחירות, התזה של ליברמן מקבלת משנה תוקף בעקבות פילוח עומק שעשה לתוצאות הבחירות, בקלפיות השונות. ומה מסתבר? שאלו לא המצביעים הרוסיים, שהרסו את חלום המפלגה הגדולה. הנתונים שבידי ליברמן מלמדים ששלושה עשר וחצי מנדטים של ישראל ביתנו – הצביעו מחל, מה שמלמד כי הבריחה הגדולה הייתה בעיקר של מצביעי הליכוד, שלא יכלו לבלוע את איווט ביחד איתם, באותה רשימה.

מכל זה מסיק ליברמן, שהעתיד שלו אינו בחיזוק מעמדו בתוך הליכוד אלא בביצור מעמדה של ישראל ביתנו. היריב המרכזי לאג'נדה האזרחית של ישראל ביתנו, הוא יאיר לפיד, וליברמן יעשה הכל כדי שלא לחזק את מעמדו של לפיד, שמאיים על איווט, לא פחות מכפי שהוא מאיים על החרדים.

לא בכדי החליט איווט להבהיר, שבועיים אחרי הבחירות, כי הוא מתעקש להותיר בידי ישראל ביתנו את תיק החוץ, בסוג של אמירה שמשמעותה: תצא בחוץ, יאיר.

ברית המועצות

רצון טוב מצד נתניהו וליברמן יש - וגם זה משהו שאין לזלזל בו. סיטואציה פוליטית להרכבת קואליציה בלי לפיד - עדיין אין. לפני הכל נדונה השבוע השאלה איך מחלצים את בנט מזרועותיו של לפיד. הח"כים והעסקנים החרדיים מתגייסים לסייע כמו כונני הצלה שמתנפלים על פצוע.

ביבי התעודד ועודד, כששמע השבוע איך הנציגים החרדיים אוגפים את בנט ופונים ישירות לרבנים. אלי ישי סיפר לו על סדרת המגעים שהוא מנהל עם רבני הציונות-הדתית (רשימה חלקית: הרב צבי טאו, הרב צוקרמן, הרב שטרנברג, הרב אבינר, הרב זלמן מלמד, הרב אליקים לבנון והרב דרוקמן). נתניהו התעניין האם יש סיכוי שהלחצים ישפיעו. ישי מאמין שכן. לרבני הציונות הדתית הוא אמר השבוע רק דבר אחד: "הוכחתי שאני נאמן לארץ ישראל. לא תמכתי בהתנתקות, לא הלכתי עם לבני, בלמתי את אולמרט. שמרתי על ארץ ישראל ומה שאני מבקש מכם זהו רק דבר אחד – תשמרו על עולם התורה".

גם פרוש ומקלב שסחבו השבוע את אורי אריאל לישיבת מיר, מקיימים מגעים עם רבני הציונות-הדתית ומאמינים שלא אבדה תקוותנו. מאחורי הקלעים, מוגשת עזרתו האדיבה של הגר"ש קוק מרחובות, שהעלה השבוע למעונו של האדמו"ר מגור את רבני הציונות הדתית ואמור להופיע בפני סיעת הבית היהודי. אחד מרבני המזרחי סיפר במהלך המפגש כי בנט הבטיח לו שהסיכום עם לפיד הינו בכפוף לאישור עתידי של ח"כי סיעת הבית היהודי. רבנים אחרים משתפים פעולה עם גורמים חרדיים לא רשמיים בניסיון לגנוב את ההצגה ולבנות מתווה עצמאי של 'הבית היהודי'. בקצב הזה, עוד יהיה מי שיציע לצרף את רבני המזרחי, ל'ברית המועצות' – לישיבת מועצות גדולי התורה המשותפת של דגל ואגודה.

האם פיהם וליבם של הרבנים הדתיים לאומיים שהודרו במשך שנים רבות ממעגלי הרבנות והדיינות, אכן שווים? זוהי שאלה אחת שצריכה עיון וטעונה דיון. שאלה לא פחות חשובה הינה עד כמה הרבנים משפיעים על 'הבית', והאם אכן, אורי אריאל והחברים היותר מחוברים לעולם התורה, יצליחו להתנתק מחבילת בנט-לפיד? בינתיים, נראה שהתקשורת בין "הרבנים המבטיחים" למנהיג המפלגה, מתנהלת במכשירי חברת פלאפון שעדיין לא חוברו לרשת, אחרי התקלה שהשביתה השבוע את המדינה.

פיתויים לא חסרים. בסוף זה ייחתך לפי אופי ההצעות שיניח נתניהו על השולחן, ובהתאם לאלטרנטיבות שייווצרו כאן להקמת ממשלה:

האם 'קדימה' ו'התנועה' יסכימו עקרונית להצטרף לממשלה ולהותיר את 'יש עתיד' בחוץ? "יש סיכוי", אומרים גורמים בש"ס המקורבים לחוגי המרכז-שמאל. אם יש בזה ממש, כי אז בהחלט יש לנו עתיד.

האם 'העבודה' תביע נכונות להצטרף לממשלה בתמורה לביטול כל הקיצוצים במגזר הציבורי והמרת דתו הכלכלית של ראש-הממשלה? "כמעט ואין סיכוי", מעריכים בליכוד.

כשמרן הגר"ע יוסף שמע על זנב האלטרנטיבה של הקמת ממשלה משותפת עם העבודה, הוא הגיב: "זה מצוין, תגידו ליחימוביץ' שתבוא אלי".

"יש אדם אחד שיכול להשפיע עליה", השיב מי שהשיב למרן הגר"ע יוסף, "וזהו יעקב ליצמן". ליצמן ישמח להגיע שוב לרחוב הקבלן 45, אבל גם הוא יודע שהסיכוי ששלי תצטרף קלוש למדי. אפילו ב'סולם יעקב', האופציה של חבירת יחימוביץ' לממשלה לא מצליחה לטפס במעלה השלבים.

שאבע'ס גוי

לפחות דבר אחד הרווחנו מכל המהומה: התגייסות משותפת של גדולי ישראל מכל החוגים והעדות, להצלת עולם התורה, ושיתוף פעולה בין הנציגים החרדיים, שנראה כמו התממשות חזון אחרית הימים.

מעניין לראות כיצד יישמר שיתוף הפעולה הזה בהמשך הדרך, לטוב ולרע. במקרה הרע, לא תהיינה הרבה ברירות והמענה ל'כוכבית גיוס' יהיה חייב להיות אחיד, אבל דמיינו לעצמכם סיטואציה ורודה, של התממשות כל החלומות הטובים והקמת ממשלה על בסיס 'מתווה יעלון'.

ואז מה? נתניהו יבוא לשותפים החרדיים ויבקש מהם לתמוך או לכל הפחות להימנע בהצבעה. יהדות התורה לא תוכל להביע תמיכה, ותבקש מש"ס למלא את המשימה כפוית הטובה, ועל כך אמר השבוע מרן הגר"ע יוסף: "ש"ס לא תהיה 'הגוי של שבת' עבור יהדות התורה".

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.