שינויי מזג האוויר

לא מדובר רק בתנועת הרכבים שנתקעו באיילון ובשעות העבודה המבוזבזות של אזרחי ישראל כתוצאה מסערת מזג האוויר. למרות שאינו בתפקיד רשמי, האופק של אולמרט היה ונשאר פוליטי. רק פוליטי.

'התנועה' של לבני שזגזגה על גבו כל הדרך להקמת מפלגתה החדשה, תקועה, מוצפת במים עכורים. 'העבודה' של יחימוביץ, שפסלה אותו מראש ושפכה עביט של שופכין על ראשו המופלל, נסוגה לאחור. הגוש מתפורר. הניסיון של לבני ליצור שיתוף פעולה נגד ביבי, חזר אליה כבומרנג, בפרסום הודעות סותרות ומשמיצות תכף לאחר הפגישה. אולמרט רואה, ולא ממש מצטער. ממחסור ב'ויטמין הנקמה' הוא אף פעם לא סבל.

את הדשדוש של השמאל, שעסוק במריבות התוך-גושיות, משל מדובר ביהדות התורה, הוא תולה, כמובן, בהעדר הנהגה, אבל איזה פה הוא פותח על שתי המנהיגות הדגולות – לקרוא ולנשוך את האצבעות.

"בגוש המרכז יש מפלגות שאף אחת מהן לא מעמידה מועמד עם ניסיון. ליחימוביץ אין שום ניסיון. אצל שלי הכל דברים חלולים, פופוליסטיים ודוגמטיים שלא משקפים את מה שהיא אמרה כל הזמן. ללבני יש יותר ניסיון מיחמוביץ אבל לא הייתי אומר שהניסיון של לבני הוא באותה רמת בשלות שהיא חושבת שיש לה".

לשניים האחרים הוא מפרגן, ודי ברור מדוע. הראשון הוא לפיד ג'וניור, בנו של החבר הכי טוב: "לפיד עשה מעשה ראוי והודיע שהוא לא רוצה להיות ראש ממשלה". השני הוא שאול מופז, אותו אולמרט מגדיר כ"מועמד היחיד עם הניסיון המצטבר".

אולמרט לא חשוד באהבת חינם. כשהוא מפרגן למופז ומנסה לסייע לו לעבור את אחוז החסימה, הוא בעצם מתכוון ללבני. בסביבתו מפנים אליה אצבע מאשימה, ותולים דווקא בה – ולא באווירה המשפטית האופפת את אולמרט – את הסיבה לכך שאולמרט לא מוביל את מחנה המרכז-שמאל כמועמד מוסכם לראשות הממשלה.

האבסורד הגדול הוא, שהמריבות בין מנהיגי גוש המרכז-שמאל שמאבדים עצמם לדעת, מתרחשות דווקא בתקופה שבה ביבי נתניהו פגיע מאי פעם. הוא מדמם מנדט-שניים לשבוע, ותדמיתו נסדקת מיום ליום כשבכירי מערכת הביטחון לשעבר, מציגים אותו כמי שאינו כשיר להנהיג מדינה.

קחו את הביקורת הנוקבת שהשמיע בשבוע שעבר ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, בראיון לידיעות אחרונות. האיש שעבד כאן עם כל ראשי הממשלות בעשור האחרון, נותן לנתניהו ציון נכשל. אם ראש-ממשלת ישראל היה נבחן על-פי הציונים שחילק דיסקין, הוא היה נשאר כיתה. אבל דיסקין, כידוע, בתקופת צינון, וגם אם דבריו הצליחו לחולל סערה, הם לא ישנו את זהות ראש הממשלה הבא.

כשדיסקין נתבקש להשוות בין שני ראשי הממשלה: אולמרט ונתניהו. הוא העניק לאולמרט צל"ש ודירג אותו בקטגוריית ראשי הממשלה ש'יש להם את זה'. על ביבי, לעומת זאת, הוא שפך אש וגופרית.

הדיאגנוזה של דיסקין, לא הפתיעה את אולמרט, אבל גם הוא מתבונן בפליאה איך מכל המתקפות הללו ביבי יוצא רק עם מכה קלה בכנף. ואולי לא מכה קלה אלא קצת יותר מזה. לאולמרט אין ספק מי יהיה ראש הממשלה הבא, אבל הוא סבור ש"התוצאה של הבחירות מבחינת הליכוד ביתנו תהיה הרבה פחות טובה ממה שהם חושבים". והם גם כך לא חושבים מי-יודע-מה אופטימי.

הבטחת הכנסה לממשלה

הישיבה של אולמרט על הגדר, מאפשרת לאיש בעל שבע הנשמות והלשונות, 'לדבר דוגרי' כמו שהוא יודע, על נושא שהוא העדיף להימנע מלהתראיין עליו עד כה: יחסי נתניהו והחרדים.

לא שאולמרט עצמו היה שותף קל. החרדים אכלו ממנו מרורים בקדנציה השנייה בעיריית ירושלים. גם כראש ממשלה מכהן הוא לא ענה אוטומטית הן. ההבדל הגדול בינו לבין נתניהו הינו, שלאולמרט הייתה מילה. הבטחה שלו, הייתה הבטחה:

"המנהיגים החרדים אומרים שאני הבטחתי מעט אך קיימתי. וזה לא המצב עם ראש הממשלה שבא אחריי. היו לי נקודות מחלוקת עם החרדים, אבל בסוף מה שמבטיחים צריך גם לקיים".

כראש ממשלה מכהן, העביר אולמרט - בה בשעה שליברמן מכהן כשר בממשלתו - את הפעימה השנייה של חוק טל. הוא עשה זאת כשהוא יורד למליאה ומאלץ את ח"כי קדימה שביקשו להתפזר לכל עבר - להישאר ולהצביע בעד. הוא הבטיח בהסכם הקואליציוני להעביר את החוק, והבטחות צריך לקיים. איפה הוא ואיפה ביבי שהשלה את הנציגים החרדיים, במשך קדנציה שלמה, שאו-טו-טו יפתור את הבעיה ויעביר את החקיקה.

האם עדיין ישנה דרך לגשר על הפערים ולהושיב בממשלה אחת את דרעי ולפיד? אולמרט מאמין שכן. זה ייתכן, זה אפשרי, כל עוד אנחנו כאן שָׂרִים. הוא מעריך שאפשר גם כיום להרכיב ממשלת כלאיים שכזאת, כל עוד הסיכומים שיושגו, יהיו ברי מימוש. כל עוד לא יימסרו הבטחות סותרות לשני הצדדים: "אפשר בהחלט להגיע להסדר בהידברות. לא במניפולציות ולא בהונאה ולא במה שמבטיחים ולא מקיימים. צריך לנהל את זה בדו-שיח הגון, פתוח ואמיתי ולא במניפולציות. מה שמאפיין את הממשלה הזאת בעיקר שזאת ממשלת הכל דיבורים, בכל התחומים גם בתחום החרדי".

שינויי מזג האוויר של נתניהו לא מובילים את הנציגים החרדיים לחשיבה על התנתקות מהשותפות הטבעית עם ביבי, אבל אולמרט לא מחלק לח"כינו הלא אמיצים ציונים וסבור שהכל עניין של טקטיקת בחירות: "מה שהחרדים מצהירים לפני בחירות, זה לפני בחירות. מה שמצהירים בש"ס: אנו נלך עם ביבי – זה בגלל שמישהו כנראה חושב שמצביעי ש"ס נמצאים במרחב שבין הליכוד לש"ס ולכן מצהירים בש"ס שהם ייצמדו לביבי. נראה מה יקרה לפי התוצאות".

מה שמעניין הוא, שבאותה מידה מטילת ספק, אולמרט לא ממש מתפעל מניסיונות נתניהו להשתחרר מהלפיתה של החרדים: "יש פרשנויות דומות למה שביבי אומר. גם לגבי השיכון הוא אומר שהמשרד יילקח מש"ס כדי להעביר מצביעים, אבל אחרי הבחירות אם יהיו תלויים בש"ס הם שוב לא יקיימו מה שהבטיחו. הרי זו ההתמחות של הממשלה הזאת". לתשומת לב שר השיכון המכהן, אריאל אטיאס. עוד לא אבדה התקווה.

הוצאות אשל

ככה זה מתחיל תמיד, וכך זה גם נגמר: הביביתון ישראל היום פרסם כותרת גדולה בשם בכיר בליכוד על מגעים של החרדים לחבירה לגוש השמאל, אחר כך נשלח שר בכיר, גלעד ארדן, שזיהם את איכות הסביבה ולכלך על החרדים, ובסוף, ראש הממשלה בקולו, הזהיר בכנס עולים, מחבירה של החרדים לשמאל. הכה בחרדים והצל את המפלגה. כנס בחרדים והימנע ממפלה.

כשהמסך יורד, נתניהו ממשיך במשחק הדו-פרצופי. בסופ"ש שעבר הוא שיגר את השליח הבלתי נלאה, נתן אשל, לשיחות תחזוק עם שלישיית ש"ס ועם ראשי יהדות התורה: "חייבים לחזק את הגוש", הסביר נתן אשל, במנותק לגמרי מההצהרות הפומביות של ראש-הממשלה: "עזבו אתכם ממה שהוא אומר, מה שחשוב זהו מה שנסכם". השותפים החרדיים כבר למדו להכיר את סעיף 'הוצאות אשל' בלשכת ראש-הממשלה. נתן נשלח להבטיח גדולות ונצורות. נתניהו אישית לא מתחייב לתוצאות.

החרדים מוצאים עצמם, כמו שר החוץ שרון בשעתו, מתלבטים לאיזו מידיו של נתניהו להיענות, ליד המלטפת או ליד המכה? "איווט שואף להקים ממשלה אזרחית עם לבני ולפיד ואם לא נהיה מספיק חזקים, גם יוכל לממש את השאיפה", אומר חבר הנהגת ש"ס, שמכיר טוב מכולם את הנפשות הפועלות

החרדים מוצאים עצמם, כמו שר החוץ שרון בשעתו, מתלבטים לאיזו מידיו של נתניהו להיענות, ליד המלטפת או ליד המכה? "נתניהו חושב רק על עצמו ומה שמעניין אותו כרגע זה להחזיר את המנדטים האבודים הביתה", אומר אחד מראשי ש"ס שמכיר טוב מכולם את הנפשות הפועלות, "ביום שאחרי הבחירות, אי אפשר לבטל כלאחר יד סיטואציה של הקמת ממשלה עם סדר יום אזרחי בשותפות לפיד ולבני. איווט ליברמן ידחף לכך במלוא העוצמה, הוא שואף להקמת ממשלה אזרחית ואם לא נהיה מספיק חזקים, גם יוכל לממש את השאיפה.

"אז נכון שביבי מעדיף את השותפים הטבעיים, אבל כשהוא יראה לנגד עיניו ממשלת מתנחלים-חרדים שתוביל אותו לבידוד לאומי ובינלאומי, הוא עלול להיענות בעל כורחו להצעה".

במהלך השבוע החולף, כשהצעת הגיבושון של לבני עוד לא התרסקה אל סלעי המציאות, נתניהו שיגר מסרים מבטיחים ליאיר לפיד: "ביבי היה מוכן להבטיח ללפיד כל מה שירצה, בשביל שיטרפד את הקמת הגוש", מספר גורם בלשכת ראש-הממשלה על הערוץ החשאי שהתנהל מאחורי הקלעים בין נתניהו ללפיד.

יאיר לפיד הוא התקווה האחרונה של נתניהו להקמת ממשלת-דמה, לזו שהייתה לו בקדנציה שחלפה. החרדים ובנט מימין, יאיר לפיד על תקן אהוד ברק משמאל. יכול להיות שגם עבורנו, יאיר לפיד עוד יתברר כשפוי האחרון. הצעתו לפטור גורף מגיוס לחמש שנים תמימות, היא ההצעה היותר הגיונית, מכל שלל ההצעות הפופוליסטיות שהופרחו כאן לאחרונה.

מסתננים בלשכת ישי

בקפיצה קלה מהקומה ה-15 במגדלי פלטיניום בת"א, לקומה ה-4 ב'מגדלי ש"ס' בהר חוצבים: אריה דרעי הפסיק את כל סיורי השטח שלו ומשבוע זה ועד לבחירות – הוא יסתגר בלשכתו.

'ביקור השטח' האחרון של דרעי - היה במשרדי מערכת 'מקור ראשון' – שם נאלץ להתכחש לקשר הגורדי בינו לבין חיים רמון. "מה אני יכול לומר יותר ממה שאמרתי?", אומר דרעי בחיוך, "הרי הצהרנו אמונים לנתניהו יותר מחברי מפלגתו שלו. ש"ס תחבור לנתניהו אחרי הבחירות. נקודה".

תם פרק הסיורים. דרעי לא יוציא את האף מהמטה בהר חוצבים, גם כשהשמיים יתבהרו ותפוג לה הסערה שמעיפה כל שלט תעמולה שנתלה בסביבה: "מעכשיו ועד ליום הבחירות, אני נשאר כאן במטה כדי לוודא שהכל מתנהל לפי התוכנית", אומר דרעי. ממש, שהכל נהיה בדברו...

מי שממלא את הוואקום ויורד לשטח הוא שר הפנים אלי ישי שמתמקד בעיקר ב"ערים אשר לא ידעו את אריה", כמו נתניה, שם פעילי השטח הם בעלי תשובה מהדור החדש, שהכירו את בוראם ו"עשו תשובה", אחרי שדרעי ירד מהבמה.

לאלי ישי הייתה השבוע עדנה, כאשר מרן הגר"ע יוסף בכבודו ובעצמו צפה בסרטון ההסברה שנגנז, בו מוצגת המלחמה של אלי ישי במסתננים, שהביאתנו עד הלום – עם גדר בנויה על תילה ואפס אחוזי הסתננות.

לישי הייתה בטן מלאה. הוא האמין שמהלימון הסודני הזה אפשר לסחוט מנדטים. הוא בטוח, שגניזת הסרטון נעשתה שלא משיקולים ענייניים, "למה לתת לליכוד ביתנו להתהדר בהישג כאשר כולם יודעים שאני הוא זה שגרר את נתניהו למהלך, בניגוד לרצונו הראשוני?", שאל ישי.

התשובה הגיעה השבוע כשמרן הגר"ע יוסף צפה אישית בסרטון והביע את דעתו החיובית. התוצאה: הכללת המסר בקמפיין ההסברה, אם כי בבולטות נמוכה מזו שישי ציפה לה. ככה זה בשלישייה, לא הכל מושלם.

במהלך השבוע, שוגרו לכל בתי התושבים הישראליים ב'ערי הסודנים', מדרום תל-אביב ועד אילת, הודעות טלפוניות מוקלטות של אלי ישי, שהזכיר לתושבי הערים שחייהם הפכו לבלתי נסבלים, מי באמת דאג להם והעלה את עניינם לראש סדר היום, במהלך כל הקדנציה האחרונה.

האנקדוטה היא, שישראל בכר, היועץ שהביא דרעי, ניסח לישי מסר תוקפני, בעוד דווקא אלי ישי, ריכך את המסר והנמיך את הטון. ציניקנים בש"ס מספרים, שכמה מפעילי התנועה קיבלו את המסר הטלפוני ולרגע חשבו שישי מתכוון למסתננים שחדרו לאחרונה לשכת השר ישי...

זכות השחיקה

בואו נדבר רגע על התוכנית של דרעי ונאזכר את נקודת המוצא: המחקרים שעשתה ש"ס אחרי הקמת מפלגת ביברמן, הצביעו על פוטנציאל של תשעה מנדטים שיעזבו את הליכוד, כתוצאה מההשתלטות הרוסית על המפלגה עם האוריינטציה המזרחית.

זה אכן מה שקרה בפועל. מ-42 מנדטים שיש כיום לשתי המפלגות, נותרו ביבי ואיווט עם ממוצע של 33 מנדטים בסקרים. הבעיה הגדולה של ש"ס היא, שתשעת המנדטים שעזבו את הליכוד, ראו את המריבות הבלתי פוסקות בצמרת ש"ס והעדיפו לעצור בדרך לחניית ביניים בחניונים יותר אטרקטיביים: בעיקר אצל בנט, ובשוליים, גם אצל הרב אמנון יצחק, אמסלם ואפילו יאיר לפיד.

אפרופו הרב אמנון יצחק: השבוע התברר כי הימנעותו של מרן הגראי"ל שטיינמן מלתקוף את האיש ישירות, מחשש שהרב אמנון רק יתבצר בצריח מפלגתו, הוכיחה את עצמה. עד לשבוע זה, איש מרבני או נציגי ש"ס, לא נכנס למעונו של ראש הישיבה וביקש ישירות לצאת חוצץ נגד 'הכח להשפיע'. כל אחד מהש"סניקים שנתבקש לעשות זאת, העדיף להפיל את התיק על חברו לתנועה, כי הרי הדבר האחרון שחסר לאיש ציבור חרדי, זה להיות חשוף לחרצובות לשונו של המחזיר בתשובה.

רק בימים האחרונים, נעשתה לראשונה פנייה ישירה, כשחבר מועצת החכמים הגר"ש כהן נכנס לבית ברחוב חזו"א 5 ושטח את הבקשה. התוצאה לא איחרה להגיע כאשר הרב אמנון יצחק הבהיר כי הוא מחויב להוראה שנתן לו בשעתו מורו ורבו הגר"י שפירא זצ"ל, כשהוא מעצים את מתקפתו נגד ש"ס, בדיוק כפי שראש הישיבה העריך שיקרה.

אם ש"ס הייתה נאזרת במידה רבה יותר של סבלנות ובמקום לנסות להעלים את האיש, הייתה מתעלמת ממנו, הכל היה יכול להיראות אחרת. רק שהש"סניקים נלחצו ותקפו, ובמו ידיהם החובטות, עשו לרב אמנון יצחק את מה שביבי עשה לבנט. על הדרך, הם גם שחקו את שארית כושר ההרתעה שעוד נותרה אחרי פרשת אמסלם.

בש"ס עדיין לא אבדה התקווה שהרב אמנון יצחק יודיע ברגע האחרון על הסרת הרשימה (מסר חריף הועבר לרב אמנון בבוקרו של יום שלישי גם מהבית ברחוב חזו"א 5). יש להם ממה לחשוש. לפי הסקרים שהש"סניקים ערכו השבוע, 'הכח להשפיע' גורפת לא פחות מכ-30 אלף קולות. רחוק מאוד מאחוז החסימה, אבל קרוב מאוד לאיבוד שני מנדטים לש"ס.

האם אלו פעמי ההפסד והתירוצים שנשמעים כבר מעכשיו? דרעי לא אוהב את השאלה ומעריך שלמרות כל המקלות שתקועים בגלגלים, ש"ס תגדיל את כוחה. יעד של 13 מנדטים, נראה לו ריאלי לחלוטין. הוא לא מדבר על סקרים, אלא מסתמך על נתונים: שרי החמישים ושרי העשרות, מדווחים כי בין שבעים לשמונים אחוזים מהמשפחות שמופיעות במאגר המצביעים, אכן אותרו כ'משפחות תומכות ש"ס'.

אם נתניהו נוהג לזלזל בעבודת שטח ולמקד את כל המשאבים בהסברה-הסברה-הסברה, הרי שדרעי של השבועיים האחרונים הוא ההיפך הגמור. האיש לא מזלזל בהסברה, אבל את עיקר האנרגיה ישקיע בשטח, במעבר מבית לבית, מדלת לדלת.

דרעי מאמין שבסופו של יום, זה מה שיעשה את ההבדל, ויביא לש"ס תוצאות נגד כיוון התנועה. ובינתיים, אמסלם ימשיך ללהג עד מחר שהרמב"ם היה מצביע לו, והרב אמנון יצחק יספר כי במשך אלפיים שנה לא היה יהודי כמוהו. תכף נתחיל כולנו לשיר לו: התקווה שנות אלפיים.

מה שבע?

ומה קורה בינתיים ביהדות התורה? אז זהו, שכלום לא קורה. נצח כנראה לא תרוץ עד הסוף אבל הנזק כבר נעשה. הפעילות היחידה שנרשמה השבוע, הייתה ארגון מסיבת יום הולדת מושקעת למאיר רובינשטיין המופתע (כולה 40 עגול, עוד הוכחה לכך שהעולם שייך לצעירים). רובינשטיין עצמו הצהיר שהמתנה הטובה ביותר שיכל לקבל ליומולדת היא האחדות בעיר, ואולי באמת כדאי שהניצים ביהדות התורה יקפצו לקורס קצר בביתר עילית כדי ללמוד ממאיר רובינשטיין איך הופכים אויבים לאוהבים ומאחדים את כל הפלגים.

באירוע עצמו, נאם מאיר פרוש ודיבר על המנדט השביעי. אפילו המנחה אבא טורצקי, שמצליח להפוך כל אמרת קרש חסידית לבדיחה יידישאית עסיסית, לא צחק מהבדיחה העצובה.

יענק'ל ליצמן, כדרכו, עשה השבוע משהו מועיל כשהעתיק את מתכונת 'ביקורי הפתע' בבתי החולים, וסחב ביחד איתו את תא"ל גדי אגמון, לסיור בבקו"ם – כדי לבדוק שההבטחות שניתנו לח"כי יהדות התורה בנוגע להקלות בבדיקות הרפואיות אכן ממומשות. בהמשך השבוע נפגש גם עם ראשי ישיבות מובילים, ולאו דווקא חסידיים.

אחד מאותם ראשי ישיבות, הגיע השבוע למעונו של מרן הגראי"ל שטיינמן והעלה טענה שנשמעת לאחרונה, בעיקר מכיוון המחוזות הירושלמיים: "הרי גם אם גפני ומקלב יצליחו להעביר חקיקה, זה ייעצר בבג"ץ, אז מה זה משנה בעצם, מה יהיה הכוח של יהדות התורה?".

התשובה של ראש הישיבה הפתיעה את הנוכחים כשפירט את עיקרי הכרעת הבג"ץ בסוגיית חוק טל והסיק כי ניתן ליצור מסגרת חוקית שתאפשר לקיים את עולם הישיבות. אלמלי שהאויב מאזין וקורא, היה ניתן לבנות טור שלם על התשובה המפולפלת של בעל האילת השחר. ממש, שטיקע'ל תוירה אמיתי

תשובתו של ראש הישיבה הפתיעה את הנוכחים כשפירט את עיקרי הכרעת הבג"ץ בסוגיית חוק טל והסיק כי גם אם החוק הקודם נדחה, עדיין ניתן ליצור מסגרת חוקית שתאפשר להמשיך ולקיים את עולם הישיבות. אלמלי שהאויב מאזין וקורא, ניתן היה לבנות טור שלם על התשובה המפולפלת של בעל האילת השחר. ממש, שטיקע'ל תוירה אמיתי.

הבוחרים מבינים את המשמעות וחשים מחויבים, הבעיה שלנו הינה עם הנבחרים שלא מגלים אחריות. אם ייערכו בדיקות רפואיות במטה יהדות התורה באור יהודה, התוצאות תהיינה נוראיות. אין דופק, אין סימני חיים. מה שנותר זה רק לתלות שלט אזהרה: הכניסה לכהנים אסורה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.