מלחמת הכל בכל בצמרת ש"ס

בשעה שש וחצי, מוצאי השבת האחרונה, התקבלה שיחה חסויה במכשיר הטלפון הסלולארי האישי של אריה דרעי. דרעי, שליש-היו"ר החוזר של ש"ס, בדיוק סיים להבדיל על הכוס ונחפז לצאת לרכבו. ערב ארוך לפניו: עליו להיפגש עם קבוצת פעילי ש"ס בתל אביב, ומשם לשעוט חזרה לירושלים, על מנת להתייצב בזמן לפגישה שנקבעה לו מבעוד מועד עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בביתו שברחוב בלפור 1. את הפגישה קבע עבורו נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה, במהלך ערב שנערך במלון סיטי טאוור ברמת גן, לכבודו של איש התקשורת הדתי מנחם הורביץ.

לדברי הגורם, גם בסיס השליטה ברחוב הקבלן 45 חווה עדכונים ב-13 שנות היעדרותו של דרעי מהנהגת התנועה. קצב האישורים שדרעי נדרש לקבל לפני כל צעד, מצריך אותו להתרגל למצב לא מוכר. כשאתה רואה את אריה דרעי צריך אישור מעמיתיו לשלישייה על שלט או על מודעת רחוב, מה שכל מזכירה במוסד חינוכי ממוצע יכולה לאשר - הדבר מוליד בו עצב ותסכול.

לא פלא אפוא, שבסביבת דרעי ניתן לשמוע בימים אלה מחשבות רמות על טיב המהלך האומלל שנעשה באותו לילה עמוס אופוריה. דרעי מתחיל להתחרט על הסכמתו למהלך, אומר יותר מאדם אחד בסביבת האריה החוזר כאשר שלשלאות של ברזל כובלות את ידיו.

מסרים סותרים

הנתק בצמרת תנועת ש"ס, הוליד מערכת ענפה של מסרים כפולים, לעיתים סותרים, שמחלחלים מצמרת ההנהגה המשולשת אל השטח המשוסע, עד כדי גרימת מבוכה לפעילים שאינם יודעים למי לציית. התוצאה המיידית היא בלבול מוחלט, מתח אדיר וקיפאון טוטאלי. אין כמעט זכר לבחירות המתקרבות: כולם עסוקים בניסיונות לצאת מהמבוך המנהיגותי חסר הפתרון.

וכך, בעצם, מתנהלת לה ש"ס בשלוש אוטונומיות שונות: אוטונומיית מטה הבחירות העומדת בראשות אריה דרעי ואנשיו, מרביתם פעילים שקפאו על שמריהם בשנים האחרונות ועתה הושבו למוקדי הפעילות; פלנטת יום הבחירות הנשלטת בידי אלי ישי ונאמניו, בהם סגני ראשי ערים וראשי מועצות דתיות. אלה מרוכזים, במצוות הבוס, בארגון יום הבחירות, אך מואשמים על ידי אנשי דרעי בניסיונות לחבל במערכה, על מנת להוכיח ששובו של האריה לא תרם מאום לצמיחתה האלקטוראלית של התנועה. בצד השלישי נמצא מטה ההסברה, העומד בראשות שר השיכון אריאל אטיאס ומתנהל כאגף לעצמו, עם סנכרון קלוש מול הצלעות האחרות של המשולש.

עד כה מנסים בש"ס הרשמית להקיף את השסעים החריפים ביריעות ברזנט נרחבות, תוך הצגת חזות של עסקים כרגיל. אך בשיחות סגורות מודים כל פעילי השטח, שהמציאות רחוקה מלהיות מזהירה. האחראים שבהם מזהירים שאם לא תירשם התעשתות וההנהגה לא תמצא את הדרך לפעול בהרמוניה - התוצאה תבוא בדמות קריסה מהדהדת במוצאי הבחירות.

הנה כמה ממוקדי הפעילות שהפכו, בחסות השסעים בהנהגה הפוליטית, לתאי הקפאה מתקדמים:

נושאי התפקידים במטות השונים הוחלפו בידי אריה דרעי. ההיגיון - ברור: על מנת להביא להצלחה בבחירות, נדרש דרעי לעבוד עם אנשים שאותם הוא מכיר ועליהם הוא סומך. כך לדוגמה, הרב יעקב חמד מונה לאחראי על מטות הבחירות באזור הדרום. כחלוף חודש ימים הוא נקרא להעניק חצי מנפת הדרום ליגאל גוואטה, נאמן אחר של דרעי, המנהל את נפת תל אביב לצד אלישיב רבין - שבשבוע האחרון, לדברי פעילים בשטח, שהה בכלל בחופשה.

גם מִנהלת ש"ס, בראשות יהודה אוחנה, אינה מוצאת את הדרך לתפקד כראוי מול הנהלת התנועה, שמנכ"לה הוא נתי לסרי, איש אמונו של אלי ישי. בעוד לסרי ואבידן הם אנשי ישי מובהקים - מנהל מטה הבחירות הכללי הוא חיים ביטון, איש מוצהר של דרעי. עד כה לא נלכד ברדאר אף לא בדל של שיתוף פעולה בין הנהלת מטה הבחירות למטה התנועה.

המצב התקשורתי אינו מוצלח בהרבה: ש"ס נוהגת כמנהג האשכנזים, ואינה מנפיקה, בינתיים, פלקט בודד לרפואה.

שר השיכון אריאל אטיאס משקיע און והון בהצבת מערך תקשורתי מקצועי ומתקדם - לראשונה בתולדות התנועה. לאחרונה שכר את שירותיה של קבוצת התקשורת בראשות ראובן אדלר, מתוך מטרה להציג קמפיין חדשני ומתקדם שיביא אל המפלגה שפת בחירות רעננה ומלכדת קהלים. אלא שטובי בעלי המקצוע מתקשים לתפקד ולהטמיע מסרים, אל מול הנהגה לא ברורה שכזאת. בינתיים חוטפת ש"ס מכות תקשורתיות לא קלות מצד אנשי חיים אמסלם, חבר המפלגה שסרח והקים מפלגה ניאו-ליברלית, ויריבים פוליטיים אחרים.

אטיאס, שסגר בהצלחה את עסקת ההתקשרות עם חברת אדלר-חומסקי ושות', שולט על הקצב הפרסומי כמעט לבדו. לדברי אנשיו, הוא סבור שהמערכה צריכה להתחיל רק לאחר שייסגרו הרשימות. אין טעם לבזבז תחמושת כל עוד שלא ברור כיצד נראית הרשימה. מכרזי הבנייה שפרסם משרד השיכון בשבוע האחרון, מוכיחים כי אטיאס עדיין מוצא את השעות לעסוק בענייני משרד השיכון האהוב עליו. זהו אולי סימן טוב לתחום הדיור, אך סימן רע למפלגה המשרכת את רגליה בעצלתיים לקראת מערכת בחירות מן המורכבות בתולדותיה.

מערך הדוברות מסביב לדרעי מתפקדת אף היא בעצלתיים: בימים הראשונים לחזרתו התנהל דרעי מול כלי התקשורת באמצעות דוברו הנאמן, יוסף חיים כלף. בהמשך מינה את יוסי לוי, לשעבר ראש מערך התקשורת בלשכת ראש הממשלה נתניהו. לוי לא שרד זמן רב מדיי: הוא הוחלף לא מכבר באסטרטג החרדי אברהם קרויזר, שהחל לייבא למשרד שליש-ההנהגה את כישוריו וניסיונו, בניסיון להתנהל מול הנהגה לא ברורה.

ועדיין, למרות המאמצים הכנים, קשה לומר שהתקשורת הכללית אוהדת את ש"ס. הכמיהה התקשורתית לשובו של דרעי, שמצאה ביטויים בכל כלי תקשורת רענן במהלך השנים האחרונות, כמו התפוגגה בעשן. לא הותירה זכר. אם לא די בכך, הרי שחלק ניכר מהסקרים דוגמים את הסיעה באזור אחד-עשר המנדטים בלבד. נתון לא מעודד בכלל.

בדרך להרמת ידיים

מי אשם במצב העגום ובסקרים המדשדשים? הגרסאות לכך זהות למספר המחזיקים במפתחות המכונית מרובת הנהגים.

כשמדברים עם אנשי דרעי, מפיהם נשמע טיעון שעשוי להישמע כצודק: לו היה דרעי ממוקם בראשות הרשימה והיה מנהיג את התנועה כפי שהנהיג אותה לפני פרישתו - הצירוף של מיצובו הגבוה ומרחב התמרון החופשי שלו היו מביאים לתנועה גדודים של מצביעים חדשים. אבל כשהוא שוקע בתוך רשימה ומעמדו אינו ברור, אין לו אפשרות להביא מצביעים חדשים. לדברי אנשי דרעי, זו הסיבה שבשלה לפחות אחד מחברי מועצת חכמי התורה שוקל להפוך את החלטת המועצה הקודמת על פיה, ולתת לדרעי את המקום הראשון, כשטעמו ונימוקו עמו: אם רוצים להתקשט בדרעי, צריך להבליט אותו ולא לעסוק בהצנעתו.

אנשי דרעי נתלים בהצעה האחרונה שהועלתה בפני ההנהגה הרוחנית של התנועה, רגע לפני שנולד רעיון השלישייה: ההצעה דיברה על מתן ראשות התנועה לדרעי, לצד מקום ראשון לאלי ישי, פלוס יכולת לבחור את התיק המיניסטריאלי הבכיר. לפי הנוסחה הזו, ישי ימשיך לשאת בבכירות פורמלית, אך התנועה תנוהל בידי היו"ר הקודם והוותיק שלה, ובכך יימנע מצב של שילוש הנהגה בלתי אפשרי. ההצעה לא התקבלה, ולאחריה עלתה הצעת המשולש. כעת, לנוכח כשלון הנוסחה, מחנה דרעי מבקש להחיות את ההצעה הקודמת. יקבל ישי את הבכירות, ויותיר לדרעי את ההגה, מייחלים אנשי האריה ששאגתו חסומה. אם זה מה שיקרה לבסוף, זכרו היכן קראתם על כך לראשונה.

דרעי, אומרים אנשיו, מסוגל להפתיע. הוא יכול להודיע, מיוזמתו, שהוא בוחר לעצמו את המקום השמיני, למשל, ובכך להפוך את הדיון על המקום הראשון ללא רלוונטי. השאלה הקריטית מבחינתו היא - מי יתפוס את מקומו ליד ההגה. בקבינה יש מקום לכולם - אך ליד ההגה צריך לשבת אדם אחד. אחרת, אם לפני כל פנייה צריך הנהג להתייעץ עם שותפיו, המכונית לא תגיע לשום מקום.

דרעי, מוסיפים אנשיו, בנה בחודשיים האחרונים שדרת ניהול חזקה, המורכבת מ'התנזים הרך', כלומר, הגרעין של אנשי דרעי ברחבי הארץ. דא עקא, התנזים הרך קיבל הוראה לשמור על דממה, לא לשחזר את השאגה.

"בתום תקופת ניסיון כושלת, צר לנו לקבוע: אין לנו פטנט אחר. או שיאפשרו לנו לשאוג, או שנרים ידיים", פוכרים אנשי דרעי את ידיהם בפוזה שקרובה לייאוש.

הפנקס פתוח והיד רושמת

ולצד השני של המטבע.

במפלס העליון של הנהלת התנועה, באזור התעשייה הר חוצבים שבירושלים, נהדפות טענות אנשי המפלס התחתון, אחת לאחת. למי שאינו יודע: המעוז הישן של הנהגת ש"ס ממוקם בקומה השלישית, ואילו המעוז המתחדש בעצלתיים, מצוי בקומה השניה, במעין מהלך של פרידה לשם מניעת בעיות שלום בית. למרבה הצער, הנוסחה לא צלחה.

דרעי, אומרים מקורבי ישי, קיבל תקציב חופשי של עשרים ושמונה מיליון שקלים - איתם הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו. הוא קיבל שליטה מלאה במטות הבחירות - ומינה ראשי מטות, רכזים ופעילי שטח, כאוות נפשו. לדבריהם, היו"ר החוזר קיבל פנקס המחאות פתוח של מפלגה עם יתרון של שמונה מיליון שקלים, ורשימת מטות מלאה. מעל מאה ועשרים אנשי מטות, מפקחים ומנהלי מרחבים בשכר - כולם של דרעי.

"איש לא התערב בהחלטות ובמינויים של דרעי", אומרים אנשי ישי. "לא מנענו ממנו ומאנשיו לפעול בחופשיות מלאה. הם קיבלו מאיתנו את כל המושכות. אז מדוע תולים בנו את הדשדוש בבחירות? איפה כבלנו את ידיו? האם מדובר בניסיון ליצור מראש אליבי לכשלון בבחירות?"

מעבר למינוי הפעילים, מדוע צריך דרעי להתייעץ עם עמיתיו לפני כל צעד משמעותי? ניסינו להבין. תשובת אנשי ישי - סדורה: "מה לעשות, ומועצת חכמי התורה קבעה שהוא אינו יכול לפעול כשלטון יחיד?!"

ישי נאחז חזק בהגאי התנועה. אנשיו יאמרו: יש כאן אנשים שידעו להנהיג את הספינה במשך שנים לא קלות. השטח דרש את החזרתו של דרעי. הייתה הסכמה על הנהגה משולשת - אבל המקום הראשון הובטח לישי. אין לו כוונה לוותר על כך. ישי, בכל שנותיו בתנועה, התרגל לציית באופן מושלם לכל הוראה של מועצת חכמי התורה. אז מדוע עכשיו עולים קולות המבקשים לערער על החלטת מועצת החכמים?"

ומה עושה אריאל אטיאס? נוהג מעשה משקיף מן האו"ם: אין לו עניין להיות חלק ממאבק האיתנים הזה. ישחקו הנערים, עד אשר ימצאו את עמק השווה. או שלא.

אריה אם ישאג

בינתיים, השטח ממשיך לשמור על תרדמתו. פעילי שטח שניסינו לחייג אליהם השבוע, התגלו כעסוקים בנושאים אחרים לחלוטין. חיוג לחלק מהפעילים, הביא אותנו לשמוע צלצולים מוזרים, המלמדים על יציאה לחופשה. מתברר, כי חלק מן הפעילים נוהגים במעין שביתה איטלקית דה פקטו.

אנשי דרעי אומרים בשיחות סגורות, שהמפתח להצתת השטח מצוי בידיו של מנהיגם: אם ישחררו אותו מכבליו, הוא יידע להביא גם את המנדט החמישה עשר, כאשר הכיוון הוא להוציא לאור שידור חוזר ושונה לתקליט 'אני מאשים', שבו יאבחן דרעי בין הטובים והרעים ויגדיר מחדש את מצוקת השכבות החלשות. לדבריהם, "אריה ידבר לבני עדות המזרח המסורתיים - מהבטן שלו אל הבטן שלהם".

בעבר, די היה בהסתגרות בת עשר שעות של אריה דרעי והרב אורי זוהר יחד עם הבמאי שמוליק קלדרון - על מנת לצאת עם תוצר מלהיב שיבעיר את השטח בתוך שעות. כעת, בהתנהלות המסורבלת בש"ס, הדיבורים על הפקה מן הסוג הזה הם בגדר חלום באספמיה.

בימים הקרובים צפויים דרעי, ישי ואטיאס לצבור שעות משותפות, ברצון או שלא ברצון: ביום שלישי תקיים ש"ס כנס פעילים גדול במרכז ירושלים. שלושת מנהיגי התנועה אמורים להופיע בו. ניצנים של התפכחות ניתן לזהות במודעות הרחוב, הנותנות לכל אחד את מעמדו וכבודו - אך מבליטות את דרעי ולו בשל תוארו הרשמי - יו"ר מטה הבחירות.

בהנחה ששלישיית המנהיגים תמצא את תעצומות הנפש להיכנס אל האולם שלובת זרוע - האירוע יהיה מקדמה נאותה לקראת כינוס מועצת חכמי התורה, שייערך ביום חמישי, לקראת אישור הרשימות ופתרון מחלוקת מי בראש הנוגסת בכל פה בהתנהלותה התקינה של התנועה.

טראומת אמסלם

תורת הרכבת הרשימה של ש"ס החדשה: ללא חצרות, ללא מחויבויות ונאמנות אבסלוטית

בנוסף לחריקות בצמרת חווה תנועת ש"ס בימים אלו את כאב הראש הכרוך במלאכת הרכבת הרשימה לכנסת. בגזרה זו האמורה להסתיים עד לסוף השבוע שוררים בוקה ומבולקה. השאלה הראשונה: בידי מי הסמכויות לשנות את הרשימה. שאלה שניה: האם לצלם את המצב הקודם או להכניס רוח חדשה ורעננה לקדמת הרשימה לכנסת.

נכון לעכשיו, העיסוק בנושא מסור בידיהם של הרב משה יוסף ונאמנו, השר אריאל אטיאס, בלבד. הם מתאמים ביניהם מסרים ונוסחאות, מעלים שמות ודנים בזהויות של מועמדים. כשתבשיל הצעה ראויה להרכב הרשימה, הם יפתחו במסע דילוגים בין חברי מועצת החכמים, שבפניה יציגו מתווה מגובש פחות או יותר - בדיוק כפי שנהגו בפרשת החזרתו של דרעי לראשות התנועה.

בנושא הזה, קיימים קולות סותרים. בכיר מאוד בצמרת התנועה, איש מוסמך שאין לזלזל בדבריו, טוען שקיימת החלטה מנויה וגמורה ולפיה ייפלטו ארבעה ח"כים ותיקים משורות הרשימה. הסיבה: יותר מדי שנות כהונה, שהולידו עייפות ותחושת מיצוי. לפי הטענה, הם אינם מוסיפים דבר לאלקטורט של התנועה, והגיע הזמן להמליך תחתם דמויות רעננות ומבטיחות יותר.

ש"ס החדשה מתנערת מקונספציית החצרות שהכתיבה במשך שנים את זהויות מועמדיה. לדברי הגורם, הקהילה הגאורגית אינה מצביעה ש"ס - גם אם שניים מבני העדה מככבים ברשימתה; המחויבות לחצרות מחוללות נפלאות מדרום הארץ, כבר הולידה צרות צרורות שאחת מהן הוא חיים אמסלם, שהונחת לרשימה כנציג של חצר מסויימת והיה לאחד מכאבי הראש הגדולים בתולדות המפלגה.

בהתייחסות בודדת וברורה של מרן הגר"ע יוסף בפני באי ביתו, הבהיר נשיא מועצת החכמים שלושה עקרונות: האחד - לא יינתן ייצוג לעדות ולחצרות - המפתח יהיה ענייני בלבד. הנורמה שרווחה בעבר, שבמסגרתה שימרה ש"ס מקום לתימנים, מקום לגרוזינים ומקום למרוקנים, עברה מן העולם.

העיקרון השני - אין יותר חצרות שמקבלות נציגים. לא חצרות, לא ישיבות ולא קהילות. מקרה אמסלם ומקרים נוספים, היו די והותר.

פנים חדשות

אבל העיקרון החשוב ביותר - הקריטריון הראשון להתקבל כמועמד פוטנציאלי לשורות הרשימה, יהיה נאמנות אבסולוטית לבית מדרשו ולפסיקותיו של מרן הגר"ע יוסף. רק מי שנאמנותו אינה עומדת בצל של ספק, ידובר בו נכבדות כמועמד להשתלב בחמישייה השנייה והשלישית של התנועה. על רקע העיקרון הזה, נהגו מן המסילה שמות רבים שעלו בשבועות האחרונים. היו כמה דמויות כישרוניות, חלקן מקורבות לאחת מצלעות ההנהגה הפוליטית, שסולקו הצידה משום שנחשדו בנאמנות כפולה ומשולשת. גם זה לקח מטראומת חיים אמסלם.

דרעי מעוניין מאוד בצירופן של דמויות חדשות, של אנשים שצברו ניסיון בשירות הציבורי. אחד מהם הוא מנכ"ל משרד הדתות לשעבר, משה שמעוני. השני הוא צבי כהן, איש טבריה, שעשוי, לדברי דרעי, להביא לתנועה מצביעים מעיר הכינרת, במיוחד לנוכח היפלטותו של ציון פיניאן מרשימת הליכוד. דרעי מחפש גם תת אלוף במיל' החובש כיפה שחורה, על מנת להביא אל התנועה הילה בטחונית. אבל לדברי אנשיו, כל עוד לא ברור מי הוא יו"ר התנועה, אין לדרעי אנרגיות לעסוק בזהות מועמדיה. בימים הקרובים, הם מבטיחים, תיפול הכרעה בשני הנושאים גם יחד. לא שמענו על כך אישור מאנשי ישי.