רבנים מזהירים: דגל תאבד מצביעים

בסיבוב הקודם, בתפר שבין דחיית הבחירות להקדמתן מחדש, די היה בשיחת טלפון בין ישי לאולמרט – כדי לאותת לנתניהו. האיחולים הטלפוניים ומילות הגעגוע שהשמיע ישי באוזניו של אולמרט, ערב הכרעת הדין שהפכה לזיכוי, גרמו לנתניהו לשבור את ההבנות עם ממלא-מקומו (מה?) שאול מופז (מי?), ולשמור אמונים לשותפים הטבעיים החרדיים, שהזכירו לו ברגע אחד של זיכוי, כי למטבע הבגידה יש שני צדדים.

בסיבוב הנוכחי, ישי לא הסתפק בשיחת טלפון ובעקבות המפגש דרך האפרכסת, נקבעה גם פגישה פא"פ (פנים אל פנים) בין שני האישים. אלי ישי לא חשוד בהדלפות, אבל גם בלי בדיקת פוליגרף, סביר להניח ששמע מאולמרט כי מבחינתו, הבחירות בבית דין של מטה, בישראל, ייקבעו בהתאם לתוצאות הבחירות בבית-דין של מעלה – במעצמה הגדולה מעבר לים הסוער.

אם רומני יעשה את הבלתי ייאמן וינצח בבחירות – גם אולמרט מבין שלא יהיה טעם לפתוח את המעטפות (מעטפות הבחירות, כמובן!) בישראל. ביבי נתניהו, אשר בחסות איל ההימורים והפטרון המשותף, שלדון אדלסון, הימר על רומני בשעה שאפילו חבריו במפלגה הרפובליקנית לא נתנו לו סיכוי – יוכתר לקוסם הבלתי מעורער ויצעד עם רומני מעדנות לעבר השקיעה באיראן.

במידה ואובמה ינצח – זו תהא אופרה אחרת לגמרי. לאולמרט יש סיבות טובות ומקורות טובים עוד יותר כדי להאמין שהנשיא הנבחר של ארה"ב, ינצל את כל האנרגיה שבה יוטען עם בחירתו לקדנציה שנייה, כדי לטרפד את בחירתו מחדש של ראש-הממשלה הישראלי, שהתגייס לקמפיין הבחירות של יריבו.

אולמרט מחכה לאובמה, אך בשביל ללמוד זאת, ישי לא היה זקוק לרוץ להיפגש עם אהוד אולמרט. די בעלעול יומיומי בין דפיו של העיתון שהיה פעם הנפוץ במדינה וכדי לשוב למעמדו, מתגייס בכל העוצמה להחזרתו של אולמרט, כדי להבין מהן כוונותיו של ראש-הממשלה לשעבר. ולכן, כשאהוד אולמרט, קיבל שיחת טלפון, השבוע מאלי ישי, הוא הבין כי מבחינתו של ישי מטרת הפגישה היא בעצם קיומה – לאותת: אני כאן, חי וקיים, רלוונטי בכל החזיתות ונכון בכל רגע לחדש בריתות. זו בדיוק הסיבה שחברו הטוב של אולמרט, אריה דרעי, עודכן על דבר הפגישה – לפניה ולאחריה, ולא מפיו של אלי ישי.

נפלו על מכבש הדפוס

איזה סופ"ש איום ונורא עבר על כותבי הטורים בעיתונים הכלליים. את ארוחת השבת שהאכילו אותם ביבי ואיווט הם לא ישכחו זמן רב. שעות אחר-הצהריים המאוחרות של יום חמישי, הן השעות של סתימת הגולל. אלו השעות, שבהן אותיות מוספי האקטואליה מרקדות תחת מכבש הדפוס. קבצי הוורד שנשלחים למערכות העיתונים, הופכים לטורי אקטואליה מודפסים – המשוגרים היישר לנקודות ההפצה בכל רחבי המדינה. את הנכתב, אין להשיב.

זה בדיוק הזמן שביבי ואיווט בחרו כדי להטיל את פצצת האיחוד. הטורים המודפסים הפכו לבלתי רלוונטיים. כותביהם שתיארו את המגעים החשאיים שמנהלים אולמרט ואיווט מאחורי גבו של ביבי, הוצגו באור נלעג. התוכן, לא אמין ולא זמין. בקדנציה הראשונה שלו, ביבי התגונן מול התקשורת העוינת והובס. בקדנציה השנייה, נתניהו עלה להתקפת כאסח. נ-ק-מ-ה.

נתניהו חי מהפתעה להפתעה. מבוכתם של הפרשנים המחזיקים עצמם מומחים לענייניו ולאישיותו, הסבה לו עונג רב, אבל גם הוא יודע, שדיווחיהם על פזילה של איווט לעברו של אולמרט – הם כמו הסיפור הקלאסי שמשמיעים לילדים לפני השינה: זה לא קרה באמת, אבל יכול היה לקרות.

אהוד אולמרט יודע על מה הוא מדבר כשהוא לוקח לעצמו את הקרדיט על הברית החדשה בין ביבי לאיווט. נתניהו ראה כיצד הליכוד מדמם ומאבד מנדטים, ונזכר שפעם אחת זה כבר קרה לו. ביבי לא צריך להתבונן על מופז כדי להבין מה קורה למנהיג שהמומנטום עזבו. הוא חווה זאת ב-99' כשדימם כל הדרך לבחירות ואיבד את ההובלה הבטוחה בדרך להתרסקות כואבת ואיבוד השלטון. המסקנה של נתניהו מהקדנציה הקודמת הינה, לא להיגרר אלא לגרור, לא להיתפס מופתע אלא להפתיע – וזה מה שהוא עשה גם הפעם.

הן בסביבתו של איווט והן בסביבתו של דרעי, מסבירים כי חששותיו של ביבי לא התבססו על האולמרט לבדו. ביבי הביט לפניו וראה את אולמרט, מצידיו את דרעי ואיווט ומאחוריו את המנדטים הנושרים בסקרים. אז נכון שביבי ידע כי איווט לא ימהר לקפוץ על עגלה חלופית מקרטעת, ונכון גם שדרעי של 2012, אינו השליט הכל יכול של 96' שהמושכות היו בידיו. אז מה? עדיין, הים הוא אותו ים, איווט הוא אותו איווט, ודרעי הוא אותו דרעי. כאשר אלו השחקנים שעולים לך על המגרש, אתה לא מהמר על התוצאה, אלא קונה אותה ומשלם לשחקנים כדי שיטו את המערכה.

חבר מביא חבר

ביבי מכר את הליכוד לאיווט, אבל לו – מה זה איכפת. במהלך שעשה נתניהו, הוא קנה שניים במחיר אחד: איווט מתפקד בשבוע האחרון על משבצת 'מחזיק תיק דרעי'. מה זה אומר? קחו דוגמה: כאשר ח"כ זאב אלקין עלה לשידור בתוכניתו של מוטי לביא והתרברב כי פזילתו של דרעי לשמאל, היא הסיבה העיקרית לנפילתם של איווט וביבי זה לזרועותיו של זה – נשלח איווט תוך דקות ספורות כדי להרגיע ולהבהיר שהדברים לא נאמרו על דעתו של נתניהו וכי אלקין יינזף. במקביל, נתבקש גם דרעי לנצור את לשון מקורבו, שעלה לשידור ערב לפני, ודיבר על 'הבשר הלבן' שהביא איווט לליכוד.

הקשר בין דרעי לאיווט, נשמר על בסיס 24/6. עשרים וארבע שעות, שישה ימים בשבוע (לו היה הדבר תלוי בליברמן, גם ביום השביעי לא הייתה לדרעי מנוחה). שר החוץ ליברמן, מגייס את מיטב הכישורים שרכש בחיכוכיו עם הדיפלומטים במשרדו כדי לפתור משברים: כאשר דרעי התראיין לניסים משעל וסיפר שרעייתו מגהצת עבורו את החולצות, שרה נתניהו - שמשפיעה על ביבי יותר משהרבנית יהודית יוסף משפיעה על ש"ס - לקחה את זה אישי. ומי נשלח אל דרעי, רגע לפני שהגברת הראשונה תתחיל לזרוק עליו נעליים? איווט, כמובן.

איווט ודרעי נשבעו זה לזה ברגע כי גם ברגע של חולשה (בסקרים) הם יגמרו את מערכת הבחירות יפה. חידוד עמדות פוליטיות – יהיה גם יהיה. התקפות אישיות – לא ולא. השבוע, צורף אוטומטית להסכם ההבנות הזה, גם ראש הממשלה.

בברית שנרקמה בין איווט לביבי, טמונה סכנה – במידה והשידוך יעלה יפה ונתניהו יוכל לגבש גוש חוסם עם הבית הלאומי המאוחד, ועוד מפלגת שמאל-מרכז. אבל התקווה שמייצר המהלך, עולה על הסכנה שבו היות והחבירה לליכוד ממתנת את איווט – שהופך ממנהיג מגזרי למנהיג לאומי.

איווט יודע שייתכן מאוד ובממשלה הבא לא יוכל לכהן כשר, ועיקר מאווייו נתונים לביסוס מעמדו בליכוד – בתקווה שייצא עם הרשעה ללא קלון – סטייל הנגבי, רמון ואולמרט. מהפוזיציה הנוכחית הוא ינסה מכאן ואילך למקסם את מעמדו כמספר 2 בליכוד ביתנו. מתוקף מיקומו החדש, איווט לא יפנה את הראש לאחור בהיסטריה, כדי לראות מה אומר יאיר לפיד בסוגיית גיוס בני ישיבות. זה לא שמעתה ואילך קולו של גפני יישמע מגרונו של איווט, ובכל זאת, המוזיקה תהיה שונה. קצבית פחות, רגועה יותר.

והעיקר: צריך לקוות שהאיחוד הזה אכן יצמיח אלטרנטיבת שמאל-מרכז חזקה. נתניהו, אולי טוב ליהודים, אך ככל שמדובר בטובת החרדים, עדיף שיהיה זה נתניהו חלש.

תנועת ארבע אימהות

נחזור לסיפור הפגישה בין ישי לאולמרט, שמתפרסם כאן לראשונה. המפגש הזה, הוא מעין בבואה בה נשקפת דמותה של ש"ס החדשה. אין היררכיה ברורה בין חברי הטרויקה, וחלוקת הסמכויות, היא בסך הכל נקודת זינוק והיערכות לקראת הקרב הבא.

עזבו אתכם מזוטות כמו המאבק שהתחולל השבוע, מאחורי הקלעים, האם הדובר החדש יוסי לוי, יתפקד כדובר ש"ס או כדוברו האישי של אריה דרעי. חכו-חכו לרגע הרכבת הרשימות. אפילו סוגיה הרת גורל דוגמת הכללת הפנים החדשות ברשימה (קבלו את השם החדש, טרי-טרי היישר מהמשחטה: ליאור אדרי מבד"צ בית יוסף), תתגמד אל מול השאלה האקוטית: מי יוצב במקום הראשון ברשימה? אטיאס כבר מפנה את הלו"ז לחופשה נוספת בת שבוע מענייני משרדו, כדי לטפל במשבר הבא.

חייבים להודות, שזו דרך אחת, לא מפרגנת בעליל, להתבונן על המתרחש בש"ס. כי האמת, שבמקרה הזה, השלום גדול מסך חלקיו. שובו של אריה דרעי הפיח רוח רעננה בכל שדרות התנועה. האחדות השבירה שנשמרת כלפי חוץ – וזה מה שחשוב – כבשה את לב הש"סניקים, במיוחד כשהם משווים את השקט היחסי שנשמר אצלם בבית לעומת פרץ הצווחות שנשמע ממשפחת השכנים האשכנזיים בבניין המשותף.

גם הוויכוחים בנוגע למסרים עימם תרוץ ש"ס במערכת הבחירות, נפתרו כמו שמשפחה פוליטית החלוקה בדעותיה נוהגת לפתור את ענייניה – בהליכה אל הסוקר, ועדיף לגוון כמה שיותר, היות וכל המרבה בסקרים ובסוקרים המבצעים את מלאכתם בהזמנה אישית תפורה לפי מידה, הרי זה משובח ומתוגמל לאחר מכן, גם בסקרים חיצוניים.

מומחה הסקרים מנו גבע, נתבקש להכין שבעים שאלות (שעודכנו לאחר החבירה בין ביבי לאיווט), והתוצאות הן שיכריעו מהו דף המסרים עמו תרוץ ש"ס: האם יושם דגש על יהדות ומסורת או על מצוקת השכבות החלשות? האם גירוש הסודנים יובלט או שיידחק לתחתית דף המסרים – ומי שייקח את הקרדיט יהיה בכלל ביבי, שיציג עצמו כראשון שזיהה, למרות שהיה האחרון שביצע את הקמת הגדר?

מטה מסננים

דרעי כבר בשטח, הממ"רים (מנהלי מרחבים. הטרמינולוגיה, באדיבות משטרת ישראל), כבר פרושים במרחב. גם השרים, סרים למרותו – וכששר הדתות מרגי נשלח לארץ גזירה, לקושש קולות באלעד השסועה, הוא לא אמר מילה. המטה הטלפוני הראשון שייכנס לפעולה – ממוקם בבית שמש. במקום 'קמפיין מסתננים', נקבל 'מטה מסננים', עם שלוש מאות עמדות טלפוניות, שיופעל בשתי משמרות יומיות. מטרת המטה הזה הינה, לפלח מחדש את הפוטנציאל של רשימת מצביעי ש"ס. במאגר הקיים יש כ-290 אלף קול, אך בדיקה מדוקדקת העלתה פערים של עשרות אלפי קולות בין נתוני המאגר לבין הקולות שנספרו בפועל, כשנפתחו הקלפיות, במערכת הבחירות הקודמת.

דרעי הבין שעם מצבת נתונים לא מעודכנת, הוא יכול כבר מעכשיו להניח מצבה על היעד של ארבעה עשר מנדטים ומעלה. ולכן, כדי לסנכרן בין הש"סניקים בשטח לבין מאגר הנתונים שעל-פיו תבוסס ההיערכות ביום הבחירות, יופעלו, במעגל השני, שני מטות נוספים, בירושלים ובפתח תקווה. המטות האלו יתבססו על-פי המודלים שהוכיחו את עצמם בבחירות 99': ביקורי בית; שרי חמישים; לחשים וקמעות – שכיום, הס מלהזכירם. הטקטיקה הזאת, של שמירה אישית לוחצת על כל מצביע, הקפיצה את מאגר הקולות של ש"ס באותה מערכת בחירות לכ-450 אלף קולות, שבהגיע יום הבוחר, נוצלו כמעט מקסימאלית והפכו את ש"ס ל'כוח 17 – מנדטים'.

אז נכון שהימים ההם לא דומים לזמן הזה. אז, הייתה זו מפלגה של איש אחד. היום, זוהי תנועה של שלושה אבות (דרעי-אטיאס-ישי) וארבע אימהות (שלוש רעיות הקודקודים, בתוספת הרבנית יהודית יוסף, שהתכנסה עימן השבוע כדי לתכנן הקמת 'מטה נשים'). אומרים שלהצלחה אבות רבים, אבל לכולם ברור שאם תוצאות בחירות 2012, יגרדו את הישג השיא ב-99', הרי שהפעם, אריה דרעי לא יראה את הישגיו נקטפים בידי אבות אחרים והוא זה שיוכתר כאב הבלתי מעורער.

הרגע שבו יישמע הגונג, מתוכנן למוצ"ש הקרוב. גם כאן, כמו באמריקה, העיניים נשואות למזג האוויר, ובתקווה שהתחזיות יתממשו והקור הסתווי הירושלמי יהיה סביר יחסית, תחזינה עיני המתאספים במרן הגר"ע יוסף מופיע בכבודו ובעצמו בבנייני האומה ונושא שיעור שבועי מתובל בענייני דיומא, כשלצידו חברי מועצת החכמים. הוא ולא לווין, הוא ולא שלוחא-דרבנן. הוא, ולא אף אחד אחר שיאפיל על מעמדו. קולות ההכתרה 'אריה-אריה' יישמעו באולם (עם מקהלה נגדית שמכינים בלשכת אלי ישי), אבל שירת ה'ימים' למרן, תגבר על קולם של כולם.

נצח-אופי

מפלגת המדף 'נצח' שהוקמה כדי לנופף באקדח ריק מכדורים על ראשי דגל התורה, לא תרוץ עד הסוף המר. בעניין הזה, אפילו צוות מייסדיה שהתכנס השבוע בלובי של מלון רמאדה בירושלים כדי לשבור בהידור את תענית בה"ב – יודע שגם חבירה למפלגתו של אמסלם לא תקפיץ את המפלגה החדשה מעל אחוז החסימה. ובכלל, למה להתאמץ ולרוץ עצמאית אם מבחן הריסת המנדט קל בהרבה ממבחן הכנסתו לכנסת ברשימה עצמאית?

השאלה האמיתית הינה, מהי המטרה, ובעניין הזה, החיילים שנשלחים לחזית התקשורתית כמו גם רושמי המפלגה שמזדהים בשמם, אינם מביעים במדויק את דעת המשלחים - 'מפקדי הפלס'.

רחמנות על חורצי הגורלות ומחלקי התארים בעבר הלא רחוק, שמוצאים עצמם בצד השני של המתרס כשהם נאבקים על חלקת האידיאולוגיה שלהם. הם לא מורגלים בסיטואציה, וכשקולם נשמע מגרונם של אחרים – הם חשים מתוסכלים. לתפיסתם, מה שנעשה להם זהו אינו נצח, אלא רצח. רצח אופי.

הכי קל לזלזל ולטעון שמדובר רק בג'ובים ובכיבודים, אבל בפלג הירושלמי מתעקשים – שיש כאן גם אידיאולוגיה צרופה. לפני שדוחים את הדברים בשאט נפש ובשפתיים מלאות קצף, ולב הומה מרגשות הלם ותדהמה, שווה להאזין לטיעונים שמשמיעים הגורמים הבכירים ביותר העומדים מאחורי הקלעים. ואולי זו הבעיה הגדולה שלהם, שגם ברגע האמת הם אינם מוכנים שיצטטו אותם בשמם.