החרדים והחרדיות של יחידת להב 433 במשטרה - נחשפים | ריאיון מרתק

בתקופה האחרונה בכלל ולאור המלחמה שנכפתה עלינו בפרט, ניתן למצוא בחברה הישראלית המון נקודות חיבור. מה שפעם היה בלתי אפשרי לגישור ולעבודת צוות משותפת, היום נפתר בקלות וכל הצדדים עובדים יחד בהרמוניה נפלאה ומרגשת.

שיף סוקר בפנינו בקצרה את המטרות של מחלק החקירות: "אנחנו פועלים לשמור על הכספים של הקופה הציבורית מפני פשיעה. כגון: זיוף כספים, זיוף מכרזים ממשלתיים, דלק, קרקעות, סילוק פסולת, מה שנכנס בשערי המדינה בנמלים ובשדה התעופה, קנין רוחני, חשבונות פיקטיביים ועוד ועוד.

"הדרך לפתוח בחקירה יכולה להגיע אלינו מכמה מקומות: על ידי מידע מודיעיני מרכז מודיעין אשר לו מקורות מידע ממשרדים כאלה ואחרים, או עובדים שפוטרו מחברות ומהסיבות שלהם הם מדווחים על פשעים, או אזרחים שמגלים מעשים אסורים, או מנכ"ל משרד מתחרה שרוצה להיות אזרח הגון אבל יודע שאין לו סיכוי כי המתחרה שלו מזייף נתונים כדי לזכות במכרזים".

שיף ממשיך ומספר על דרכי החקירה: "נתחיל כמובן באיסוף מודיעין, נגבה עדויות ונבדוק את המידע שהגיע לידנו. אחרי מיצוי החקירה הסמויה, מגיע מה שאנחנו קוראים לו: יום הפרוץ, החקירה הופכת לגלויה. אנחנו מגיעים לדלתות, מבצעים מעצרים, עורכים חיפוש בבתים ובבתי העסק, בדיקת ספרי חשבונות ובקשה להארכת מעצר. לרוב אנחנו נהיה מלווים, כבר מתחילת התהליך, בפרקליטות. לעיתים ילוו אותנו גורמי אכיפה שונים בהתאם לאופי החקירה, כגון: מצ"ח, משטרה ירוקה, מס הכנסה ועוד".

איזה סיפור מעניין קרה לכם לאחרונה שאתם יכולים לספר עליו?

"קיבלנו מידע מודיעיני שמאות אנשים שרישיון הנהיגה שלהם נפסל, קיבלו רישיון מזויף על ידי משרד עורכי דין מסוים ששיחד כמה פקידים בעיר חיפה. עד כה עצרנו את המעורבים ולמעלה משישים נהגים".

על החרדים - "הם חרוצים"

בנקודה הזאת של השיחה אנחנו מגיעים לצירוף חרדים וחרדיות לשירות המשטרה. "בשנת 2014, יזם הרב אשר מלמד, שמגיע לו על כך קרדיט גדול, גיוס של חוקרות חרדיות למשטרה. מדובר היה בהצלחה גדולה כי הן יודעות לדבר את השפה של החברה החרדית.

"לפני כחצי שנה – שנה הגיע המפכ"ל ואמר שהוא רוצה לחדש את העניין הזה של צירוף חרדים לשירות המשטרה.

"ביחידה זיהו את ההזדמנות ואני 'רכבתי' על זה. עשינו את זה בשניים: האחד, ביקשתי לצרף אלינו חוקרות חרדיות. כל מי שלמדה בסמינר הנהלת חשבונות, ניהול עסקים וכדומה, יכולה להגיש מועמדות. פרסמנו בציבור החרדי, הבאנו כוכב סטטוסים שיפרסם, זה עבר בקבוצות השונות ואף פרסמנו אצלכם באתר. השני: גיוס גברים לשירות אזרחי ביטחוני. גם למחלקת החקירות הכלכלית שלנו".

שיף משתף: "היענות לקורס חוקרות הייתה מדהימה. ראיינתי כשישים נשים. המעניין הוא שכולן אמרו שהן תתייעצנה עם הרב שלהן ולכולן אף רב לא פסל את האפשרות הזאת".

רגע, אתה מתאר מציאות שזה היה קל ונעים להם להצטרף לשירות המשטרה. על אלו דברים הן ביקשו לוותר על מנת שיכולו להשתלב בשירות המשטרה?

"הפריע להן כמה דברים. האחד, אקדח. כל שוטר, לאחר הכשרה, נושא אקדח. יש נשים שזה הפריע להן מצד מלבושי גבר. השני: הספורט. על מנת לעבור הכשרה ולהתקבל להיות שוטרת מן המניין עושים קורס נרחב. בין היתר צריכים לעשות תרגילי ספורט. הן ביקשו לעשות ספורט בהפרדה מלאה. השלישי: לא לעבוד ב'שישי שבת'. הרביעי: מדים. רובן לא רצו ללבוש מדים".

לאחר רגע שיף נזכר בעוד פרט: "הפריע להן שאומרים 'גיוס' למשטרה, הן העדיפו שנאמר 'שילוב'".

חתיכת תנאים...

"עשינו שיחות רבות כאן במשרד הזה שאנחנו יושבים עם הצוות הפיקודי הבכיר", עונה שיף, "זה לא היה פשוט, גם בגלל מה שתיארתי וגם בכלל, תאר לעצמך שאני אביא עכשיו למקום עבודה חרדי עשרים עובדים מהציבור הכללי. הפחיד את האנשים כאן שזה ישנה את צביון המקום. עשינו עבודת שטח מאוד גדולה לפני שהבאנו אותם על מנת להתאים את עצמנו לאתגר".

וכאן מגיעה שאלת השאלות, מה גרם לך כל כך לרצות בחרדים וחרדיות שיתגייסו למשטרה, עד כדי כך שאתה עושה התאמות, והעיקר שהם ישרתו במשטרה?

שיף מחייך: "נתחיל מהנשים: יש להן ערכיות. הן באו לעבוד. אישה חרדית בעל מוסר עבודה, על כל אתגר היא תגיד 'מה הבעיה. אני קמה בחמש, לוקחת אוטובוס ומגיע בשעה היעודה לעבודה'.

"הן 'בלבוסטע'. חרוצות מאוד ובעלי יכולות גבוהות. כשאני שואל אותן על סידור לילדים הן עונות שיש את האח הגדול שלוקח את אחיו הקטן לתלמוד תורה ויש את הסבתא שתחזיר אותם מהלימודים. בקיצור, הן לא מתלוננות, יש להן מוסר עבודה גבוה".

שיף לוקח נשימה ומסביר: "ברגע שיותר חרדים עובדים במשטרה אנחנו מתווכים נכון את הציבורים אחד לשני. פתאום מישהו מהציבור הכללי אומר: 'וואלה, ככה באמת נראים חרדים', הסטיגמות שלהם על חרדים, נופלות. אותו הדבר להיפך, זוהי הזדמנות מצוינת של חרדי להכיר מישהו מהציבור הכללי באופן בלתי אמצעי ולשוחח אתו בכנות על שלל דברים. יש תקשורת מכבדת מצד כולם".

"מפריע לי שאין מספיק חרדים במשטרה", משתף שיף, "ולכן אני עושה מה שאפשר כדי לשלב אותם בכל הזדמנות שנקרת בדרכי".

הוא לוקח נשימה ועובר לדבר על הפרויקט לקידום גברים חרדים בשירות המשטרה: "הפרויקט השני, שגם אותו - כמו הראשון - דחף ותמך ראש לה"ב ניצב מוטי לוי, הינו שילוב גברים לשירות אזרחי ביטחוני בתחום הטכנולוגיה והסייבר. הם מקבלים את ההכשרה, עוברים קורסים ומוסמכים להיות חוקרים באגף".

מה התפקיד שלהם?

"כיום הם מצוותים לחוקרים ומסייעים להם בכל מה שקשור בחקירה. ניתוח נתונים, חשבונות בנקים ועוד. יש לנו גם חבר'ה במחלק הסייבר שמסייעים שם. הם מבריקים", מחמיא שיף.

"אני תמיד אומר להם שהם ה'נחשונים' שקפצו למים. אני מאמין בכף שהם עושים לא פחות מהיסטוריה ומהווים גורם מאחד בין הציבורים השונים בחברה הישראלית. כדאי לי להשקיע בהם, אפילו אם זה דורש ממני קצת יותר זמן, כי זה חוזר אלי באקסטרה", מציין שיף.

מה החזון?

"המטרה שלנו לעשות קורס דומה לגברים בשנה הקרובה על מנת לשלב עוד גברים חרדים במגוון תפקידים באגף החקירות שלנו".

השליחות לצד האתגרים בתפקיד

בשלב הזה של השיחה נכנסים בזה אחר זה החוקרים החרדים למשרד ומתיישבים בחצי הגורן. אני שואל לשמותיהם של המשתתפים ולפי תור שואל אותם איפה הם ראו לראשונה פרסום של הצטרפות לקורס של המשטרה, מדוע זה תפס אותם ומה האתגרים שהם נתקלים בהם בעבודה.

מתברר לי להפתעתי שאין להם אתגרים קשים. רובם אומנם מסכימים שהיה מחסום כלשהו בין הציבור למשטרה, אך הם לא נתקלו באתגר רציני באמת במהלך העבודה.

הראשון מספר שבגלל שאביו נושא בתפקיד רב בכבאות והצלה, היה ברור לו שהוא מגיע לכאן ומשתלב בטבעיות, השני מספר שזה ענה לו על צורך. הוא למד ראיית חשבון, ראה שיש קורס שכזה ולכן – לא משנה איפה, גם אם זה משטרה – הוא הגיע לכאן. השלישי מספר על תרומה למדינה והרביעי מסביר שמיד לאחר שהוא התחתן הוא גילה שאין לו לא תואר ולא עבודה מסודרת ביד ולכן כשהוא חיפש במה לעבוד ונתקל במודעה – הוא החליט ללכת על זה.

אחד מהם יושב איתנו עם כל הלבושים. כובע עגול ומעיל ארוך. אני שואל אותו האם זה מהווה אתגר. הוא עונה שאומנם שואלים אותו מה המקור ללבישת כל הבגדים הללו, אבל זה לא מהווה אתגר, בטח לא מקצועי. הוא כן ניאות לשתף שהעניין עם עבודה בסביבת נשים קצת הפריע לו, אך האמת היא שהוא לא נתקל בזה ביום יום, כיוון שמכבדים את מקומו והוא משובץ רק עם גברים, וכי זה כמו כל מקום עבודה אחר שבמהלך היום אתה יכול לפגוש פה-שם נשים.

כשאני לוחץ עליהם למצוא אתגר, על מנת לוודא שלא באמת הכל הלך להם חלק, הם מגרדים את הראש ולא מצליחים למצוא משהו שעליו הם יכולים לומר: 'זה קשה לנו בעבודתנו במשטרה'. הנתון הזה מפעים כי זה מראה עד כמה נעשתה כאן עבודת שטח יסודית.

כשאנשים מתעניינים אצלך במה אתה עובד, אתה תספר להם? אני שואל את אחד מהם, גם הוא עם כל הלבושים.

הוא עונה: "כן. מי שישאל אני אספר לו. לא אלך לצעוק את זה בקול בבית כנסת, אבל לשואלים אני עונה".

ומה הם שואלים אותך על התפקיד?

"איך זה עם נשים, איך אתה מסתדר עם כשרות".

זאת אומרת יותר שאלות טכניות ופחות שאלות כמו 'איך גם אני מצטרף לשירות המשטרה'?

הוא מהנהן בהסכמה.

מה שאני מנסה להבין בעצם, מה גרם לכם לבוא לכאן על פני אחרים שראו את המודעה ודפדפו הלאה בעיתון?

רובם עונים שהם רואים בזה שליחות (בעיקר החב"דניק בחבורה), אחדים עונים שזוהי הזדמנות טובה לתת מעצמם למדינה וחלקם עונים שזה מקצוע מכובד.

אתם רואים את עצמכם ממשיכים כאן הלאה? אחרי שאתם מסיימים את הזמן הקצוב לשירות האזרחי?

"אם יהיה בזה פרנסה מכובדת יותר ממקומות אחרים – כן", עונה אחד. השני אומר: "לחלוטין כן". החבר'ה צוחקים ביניהם שהוא ראש להב הבא וכי רואים עליו שכל מה שהוא עושה – לשם הוא מתכוון.

ניסיתי למצוא אתגר בתפקיד שלהם ובאמת שלא מצאתי. מה שכן מאתגר וזה עדיין טרם פתיר עד הסוף – זה הבקשה שלי לצלם אותם. כל אחד, מסיבותיו שלו, לא רצה להצטלם. רק אחד הסכים. וזו אולי הנקודה. הקרח הפשיר. חרדים רבים כבר עובדים במשטרה, אך הם טרם גאים בזה. ייתכן שזה עוד לא הזמן לבוא ולהגיד 'אני חוקר במשטרה'.

כמו שאמר אחד מהם, אבא לילדים קטנים: "אני לא סיפרתי לילדים שלי שאני שוטר. הקונפליקט יהיה גדול מדי בשבילם".

עושות כבוד

אחרי שאנחנו מסיימים לדבר עם הגברים, נכנסות החוקרות החרדיות. הן כולן עם מדים. מבחינתן אין להן שום בעיה ללכת עם המדים ברחוב. אומנם שתיים מהן לא הולכות עם המדים בשכונה שלהן, ליד הבית, כי הן מכבדות את האוכלוסייה ממנו הן באות, אך בכל מקום אחר – אין להם שום בעיה.

כשאני שואל אותן לתגובות שהן מקבלות, הן מספרות שהן מקבלות תגובות חמות מאוד. נשים ברחוב נעצרות ואומרת להן 'וואו. כל הכבוד. איזה יופי לראות חרדית במדים'.

כשאני שואל אם יש הסתרה של המקצוע מפני הילדים, הן עונות שלא. אחת אף עונה שהילדות שלה רוצות להתחפש בפורים הקרוב לשוטרות.

גם איתן אני בודק על אתגרים שאולי היה להן בדרך להתקבל למשטרה. אין להן משהו משמעותי יותר מהעובדה שכדי לעבור את הקורס המלא צריך לעשות ספורט ולחלקן לא היה אפילו נעלי ספורט ולכן הן היו צריכות להביא מאמנת שתאמן אותן בזמנן הפרטי על מנת להיות בכושר.

כשאנחנו מחפשים יותר לעומק, הן מוצאות אתגר. ההיררכיה. כמי שבאו מהעולם החרדי, הן רגילות כי אם יש בעיה כלשהי ניתן ללכת ישירות למנהל ולפתור מולו בעיות. במשטרה זה אחרת. לשם הדוגמה, על מנת להגיע לראש הזרוע מוטי שיף עליהן לעבור ארבעה קצינים תחתיו ולעיתים, בלי לשים לב וללא כוונה תחילה, הן יכולות לגשת אליו ישירות ולספר לו על הבעיה שלהן.

אור דקל, רפ"ק מחלקת הלבנת הון, שאחראית על המחלקה של הנשים החרדיות משתפת: "גם לנו בהתחלה זה היה קשה שהן עדיין לא מבינות את ההיררכיה. עם הזמן למדנו שהחרדים שבאים לעבוד כאן - לא עושים את זה כי הם רוצים לעקוף מישהו, אלא כי ככה הם רגילים".

"אז נכון לפעמים שמטבע הדברים לוקח להם יותר זמן ללמוד דברים, אבל זוהי השקעה משתלמת, הם אחר כך אפקטיביים מאוד. השקעה משתלמת במיוחד", היא מחמיאה מכל הלב.

כשאני שואל מדוע הן בחרו ללכת להיות חוקרות כלכליות דווקא במשטרה ולא לעבוד בהנהלת חשבונות במקומות אחרים, התשובה תהיה כמעט זהה לכולן: "חיפשנו לעשות תפקיד שיש בו שליחות. משהו פורץ דרך, משהו בלתי שגרתי".

רק אחת מחמשת הבנות מעדיפה מהסיבה שלה שלא לעמוד לתמונה, אך הן ממש גאות בתפקיד וממליצות בחום לנשים לבוא ולהצטרף לשירות המשטרה.

"הם עשו הכל כולל הכל, על מנת שנוכל לשרת כאן בתנאים המתאימים לאורח חיים החרדי".

הביקור תם, והמסקנה ברורה - כששני הצדדים רוצים, הכל אפשרי. מצד אחד צירפו חרדים לשירות המשטרה ונהנים מהראש החריף שלהם, ומצד שני מכבדים את אורח חייהם. כולם רק מרוויחים.

לפניות לכתב: ari@kikar.co.il