כבר הפכה ל"ע לשיגרה העובדה כי נהגים גורמים לתאונת דרכים, פוגעים בנהגים או הולכי רגל, וממשיכים לנסוע "כאילו לא ארע דבר". מבלי להיכנס לצד ההלכתי של עבירה זו, ומבלי לגעת בצד המוסרי של עבירה זו. בחרנו הפעם להתייחס לצד המשפטי והפרקטי של נטילת הסיכון להיעלם מול הסיכוי לא להיתפס ומה שביניהם.
דיני התעבורה מבוססים על כך שהעובר עבירת תעבורה לא התכוון בכוונה תחילה לגרום לתוצאה, ובעגה המשפטית "לא היה לו יסוד נפשי", אלא רק התקימה העובדה של ביצוע העבירה בפועל. ואכן, בבתי דין לתעבורה ניתן לפגוש את כל שכבות העם, משופטים ועד אזרחים הולכי רגל, מקומיים וזרים, גברים ונשים, קשישים ונערים, בקיצור, כל שכבות האוכלוסיה. וזאת משום מה? הואיל ועבירת תעבורה אינה מתרחשת ביוזמתו או ברצונו של עובר העבירה.
עבירת פגע וברח מתנתקת מכדי עבירת "חוסר שימת לב", והופכת להיות עבירה רצונית, עבירת כוונה, עבירה בעלת יסוד נפשי.
מאות תאונות פגע וברח מתרחשות מדי שנה, עשרות מקרים מיוצגים על ידי משרדנו בראשותו של עורך דין עמיקם לויתן, והמגמה של בתי המשפט והמחוקק היא – ובצדק- להחמיר כמה שניתן עם עוברי עבירות אלו.
אכן, אין ספק שאנחנו כסניגורים וכפי שמוטל עלינו אתית כתוצאה מתפקידנו, נעשה הכל במסגרת החוק ע"מ "להציל את הלקוח", אולם, אין לחשוב לרגע שיש "סימפטיה מיותרת" לעוברי עבירות אלו.
גם שכל והיגיון אין בעוברי עבירה זו, כמעט כל עוברי העבירה נתפסים בסופו של דבר, ואין ספק כי לו היו עוצרים מיד קרות הארוע המקורי, עונשם היה קל בהרבה.
עבירת ההפקרה הינה עבירה פלילית חמורה ביותר ולפי סע' 64א(ג) בפקודת התעבורה נקבע עונש של 14 שנות מאסר כאשר הנהג הפוגע גורם לחבלות חמורות או למותו של אדם ולא העניק עזרה מיד לאחר הפגיעה.
בתאונת פגע וברח כאשר הנפגע שרוע על הכביש וחייב לקבל טיפול ראשוני מציל חיים והנהג הפוגע הוא הראשון שיכול לסייע ככל שניתן ולהזעיק עזרה ובוחר בחירה איומה ובלתי מוסרית לברוח הרי שהוא מפקיר את הנפגע ולעיתים הרגעים הראשונים בהם הנפגע לא מקבל טיפול חירום מהווה את המרחק הדק בין חיים ומוות ולפיכך בתי המשפט לא נותרו אדישים ומחמירים בענישה בעבירה זו.
ע"פ דו"ח של עמותת אור ירוק מידי שנה נפגעים כ- 1000 איש בתאונות פגע וברח. מדובר בתופעה קשה וחמורה בה למעשה הנהג הפוגע מתגלה במלוא כיעורו ומביא לבריאתה של עבירה זו אשר כאמור עונש חמור בצידה.
פסיקה רחבה דנה במקרים הקשים של תאונות "פגע וברח" עוד בשנת 2002 התייחס כבוד השופט מישאל חשין ברע"פ: "ויצמן ואח' נ' מדינת ישראל "
עבירת ההפקרה לאחר פגיעה איננה עוד עבירה אלא מדובר במעשה אשר פוקד את עצמו עם עבירות שיש בהן כיעור של ממש. הנה זה (הנפגע) שרוע על הכביש, מתבוסס בדמו, אדם שזה עתה נפגע בתאונה שהנהג היה מעורב בה – אדם שאפשר ניתן לעזור לו, אפשר ניתן להצילו – ותחת אשר יעצור ויושיט עזרה לפגוע, לוחץ הנהג על דוושת ההאצה ובורח מן הזירה למלט נפשו מחיוב בעונשין. חומרה וכיעור אלה שבמעשה הנהג הביאו לבריאתה של העבירה ולקביעת עונש חמור בצידה".
שנים לאחר כתיבת גזר הדין ולמרבה הצער מצא בנו של כב' השופט חשין את מותו בתאונת פגע וברח, כאשר הנהג טל מור נהג תחת השפעת סמים ואלכוהול ודרס את שניאור חשין ז"ל למוות, נמלט מן המקום והותיר אותו להתבוסס בדמו. טל מור נעצר מאוחר יותר נידון ונשפט ל- 12 שנות מאסר בפועל.
במשפט מתוקשר נוסף בעבירה של "פגע וברח" בה מצאה את מותה הצעירה מיטל אהרונסון ז"ל נגזרו על שי סימון ל 20 שנות מאסר (בערעור לעליון קוצר ל- 14 שנות מאסר).
אין אלא לומר כי הפקרה אחרי פגיעה – "פגע וברח" מהווה עבירה חמורה הפוגעת בשורשי הסולידריות החברתית והאישית, מדובר במעשה אנטי חברתי ואנטי מוסרי שהרי הדבר המינימלי שפוגע יכול לעשות הוא להושיט עזרה אין זו מידת מלאכים אלא מידת בני אדם.
המלצתינו, בכל מקרה של פגיעה, מכל סוג שהוא, לפעול כדלקמן: עצרו, ודאו שלרכב המעורב יש את פרטיכם, ושלכם יש את פרטיו, אחרת מצבכם יהיה גרוע לאין ערוך. במידה והחלפתם פרטים, או לחילופין מסרתם לרכב המעורב פרטים, ואין כל נפגעים בגוף או בנפש ויש רק נפגעים ברכוש, בניגוד לסחיטה מצד הנהג המעורב ובזבוז הזמן, אין כל צורך להמתין לכוחות הצלה או משטרה! ואין כל חובה לחתום על מאומה!
אם פגעתם ברכב עומד ללא נהג או ברכוש אחר ללא בעלים ידוע, עליכם להשאיר במקום פתק ואת כל פרטי זהותכם, מענכם, פרטי הרכב, פרטי תעודת הביטוח, (מומלץ לצלם). ובנוסף על כך עליכם להודיע תוך 24 שעות לתחנת המשטרה הקרובה את כל האמור לעיל. פטור מזה רק נהג שמסר את כל הפרטים לשוטר כלשהו כאשר יש לנהג את פרטיו המזהים של השוטר.
אם יש נפגעים בגוף, חובה להחליף פרטים, על פי תקנה 146 לתקנות התעבורה 1961 התשכ"א, הרי שלפי תקנה 144 לתקנות התעבורה1961, יש לעצור במקום, ולא להזיז את הרכב עוד ממקום עצירתו, אלא אם יש צורף דחוף להעביר את נהגת ברכב לטיפול רפואי, או אם שוטר הרשה להזיז את הרכב.
יש למנוע גרימת נזק נוסף לנפגע וכן יש להגיש לו עזרה ראשונה לפי הכשרתו. נוסף על כך יש להזמין למקום התאונה את שירותי ההצלה הנחוצים עפ"י נסיבות המקרה, אמבולנס, משטרה או מכבי אש לפי הצורך. אסור לעזוב את המקום בתכלית האיסור ויש להמתין עד להגעת שירותי ההצלה המקצועיים ואם אין אפשרות לפנות את הנהג לטיפול רפואי באמבולנס יש לוודות להעברתו לטיפול כזה בכביש מתאים אחר לתחנת עזרה ראשונה, בית חולים או רופא.
לאחר כל הפעולות הנזכרות לעיל, על הנהג המעורב למסור את פרטיו לשוטר או לכל אדם אחר שיש לו קשר לתאונה זו. הפרטים שחובה למסור הם: שמו ומענו של הנהג הפוגע, מספר רישיון הנהיגה שלו ומספר הרכב, שם בעל הרכב ומענו אם הרכב אינו של הנהג, חובה על הנהג להציג את כל מסמכי הרכב לעיניו של המעורב האחר ואפילו להרשות לו להעתיק כל פרט הרשום בהם. אין כל חובה לחתום על מאומה!
לבסוף, עליו להודיע מידית לאמצעי הקשר המהירים ביותר לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה על אירוע התאונה, מיקומה, את שמות הנפגעים, או אם ידועים לו, וכן את שמו ומענו. וכן גם אם הועבר הנפגע לטיפול רפואי ולאיזה מקום הועבר.
הכותב הינו שותף במשרד "לויתן פאלוך עורכי דין" המתמחים בתחום התעבורה