תחילתו של הסיפור העצוב החל לפני מספר שנים והגיע לשיאו הכואב באחד מהימים בשבוע שעבר.
יצחק, יליד העיר בני ברק מזה כמה עשורים שהקים כבר את ביתו ועבר להתגורר בישוב קטן בצפון הארץ, למרות שהוא עצמו- סב לנכדים, רק לפני תקופה הסתלקו לעולמם הוריו הישישים, את ביתם הישן והרעוע שעמד על מגרש באחד מהרחובות בפאתי העיר קיבל כירושה.
במשך תקופה ארוכה עמד לו הבית והסדוק עזוב, מוזנח וריק מיושביו כשידידנו יצחק היורש עסוק בעיסוקיו ועדיין לא החליט מה לעשות והכיצד לפעול עם ה"נכסי דלא ניידי" שהותירו לו הוריו.
באחד מהימים הוא מקבל טלפון - על הקו יהודי המציג עצמו כתושב העיר, קשה יום, מטופל ברעיה ועשרה ילדים קטנים, ובפיו בקשה לרכוש את המבנה המט ליפול הניצב על מגרש בקצה העיר.
משהחל המשא ומתן, ביכה האיש את מר גורלו, קושי פרנסתו ולחמו הדחוק וכל מה שהוא מבקש זה רק קורת גג לעצמו ולמשפחתו.
אב המשפחה האביון לא הרפה, הוא ביקש לקנות את הבית העלוב במחיר מגוחך ורק בכדי להצטנף תחת קורת גג עם משפחתו המורחבת, הוא לא הסתפק במחיר הנמוך שביקש אלא העיז גם לבקש לרכשו בפריסת תשלומים ארוכה ונוחה למען קניית הבית לא תיפול עליו למעמסה.
יצחק- שזה שנים ארוכות התרחק מה"דרך" ראה בכך הזדמנות פז בכדי לכבד את הוריו המנוחים, מכירת הדירה במחיר זול לאדם נזקק ופריסת תשלומים היווה עבורו זכייה במצווה גדולה וכיבוד הורים מאין כמוהו. לא היה ספק בליבו כי נשמותיהם של הוריו רוות נחת בגן עדן בגין החסד הגדול שעשה ברכושם שהותירו לו.
מהון להון ומדא להא, נחתמה העסקה, הבית העלוב שניצב על מגרש בגבול העיר נמכר במחיר מגוחך ובפריסת תשלומים נרחבת שלא נושאת ריבית. הנכס- עבר באופן חוקי לידי הקונה בלשכת רשם המקרקעין הקרוי בפי העם "טאבו", השניים לחצו ידיים תוך סיכום כי הקונה יעביר את התשלום מידי חודש בחודשו בהפקדה לחשבון הבנק של המוכר.
הבטחות לחוד ומעשים לחוד, בתקופה הראשונה התשלומים הועברו כסדרן ובמועדן מידי חודש אך לאחר זמן, משהו שם החל לחרוק.
שיחות טלפון נזעמות מצד יצחק המוכר הולידו תשובות ותירוצים כגון "תן לי עוד כמה ימים" יש לי משפחה גדולה לפרנס", "אין לי לחם לאכול" וכך - מידי ראשית החודש נאלץ המוכר "להקיא דם" בכדי שהקצבה הזעומה תעבור בצינור הבנק מבני ברק הקטנה לצפון הרחוק תוך שהקונה הולך וצובר פיגורים נכרים בתשלומים, אך בדבר אחד ניחם עצמו המוכר "אני עושה מצווה ובזכותי יש למשפחה מרובת ילדים קורת גג".
בשבוע שעבר הזדמן יצחק לכרך הסואן בלב תל אביב לצורך הסדרת ענייניו ולפני שהצפין בחזרה לביתו, נזכר- והחליט לבקר את הקונה העני והאביון בדירתו העלובה והסדוקה, ואולי- גם להביא כמה ככרות לחם להאכיל את עשרת ילדיו המסכנים שבטנם מן הסתם נפוחה מרעב.
יצחק הגיע לרחוב הקטן והשקט בגבול העיר, הרחוב שבו נולד וגדל, הוא החל לחפש את בית הוריו.
הוא התהלך אנא ואנא, משפשף עיניו בתימהון, צובט את לחייו כלא מאמין, עוקב שוב אחר מספרי הבתים, הולך וחוזר, חוזר והולך ואז... קיבל את מהלומת הפטיש היישר לרקתו:
על המגרש שבו עמד בית הוריו הקטן והצנוע ניצבה במלוא תפארתה מפלצת בטון אימתנית - טירה רחבת ידיים מוקפת גדר אלומיניום יוקרתית.
על שער הברזל הגבוה רחב הידיים והמפואר התנוסס השלט עם... שם המשפחה. כן, שם משפחתו של הקונה האביון אביהם של עשרת הילדים המסכנים.
מבט נוסף העלה שביל אחורי המוביל ללובי הכניסה של ארבעה יחידות דיור מפוארות שנבנו כתוספת מעל הארמון.
בידיים רועדות הוא צלצל בפעמון המקובע למסך ה"מעגל סגור"- דין ודברים החל להתפתח בין יצחק ההמום התמים והמכבד זכר הוריו לבין הקונה העני קשה היום, לאחר כחצי שעה נענה בעל הבית הנגיד לתחנוניו של יצחק שעמד כעני בפתח, זמזם הדלת נשמע והוא הורשה להיכנס להיכל היוקרה והתהילה.
יצחק ידידנו טיפס בגרם המדרגות הרחבות, עבר את מפתנו הרחב של הבית צעד אל תוך הפרוזדור המוביל לטרקלין ואז... ליבו לא עמד- הוא התמוטט, איבד הכרתו והובהל לבית החולים.
ממש ברגעים אלו יצחק ידידנו שוכב במחלקת טיפול נמרץ לאחר התקף לב קשה ואירוע מוחי, משפחתו וילדיו שהחלו לבדוק את ה"פן" המשפטי והחוקי, כנראה שייאלצו להמשיך להתגורר במושב הנידח בצפון הארץ ולעבוד קשה לפרנסתם ואילו הקונה הערמומי ימשיך ליישב לבטח באדמתו הרשומה על פי החוק כאדמה שלו.
הסיפור טרי מידי, לא הצלחתי עדיין להסיק מסקנות להחכים וללמוד מוסר השכל, מה שאני כן יכול לספר כי שמותיהם המלאים של הקונה והמוכר וכתובת הבית שמורים עימי והיות והנושא המשפטי טרם הסתיים, נמנעתי מלחשוף פרטים מזהים.
טורו של חברון גרנביץ מתפרסם ברשת ´קו עיתונות´