נחמיה שטרסלר הוא עיתונאי ותיק, אחד שמייצג את העיתונות הישראלית הוותיקה והמוכרת. כמי שמשמש כבר שנים רבות בתפקיד הפרשן הכלכלי של עיתון 'הארץ' - פניו כפני העיתונות הישראלית: מאחוריו שנים רבות במקצוע, וכשאתה מדבר איתו על פרשיות עבר שסיקר, כמו למשל על המשבר הכלכלי של שנות השמונים - הוא מחייך וזוכר כל פִסקה שכתב שר האוצר דאז, משה ניסים, ויודע לפרט כל רגע בקרב ההתשה שהתנהל בין שמעון פרס לדוד לוי ייבדל לחיים. עיניו של שטרסלר מאירות כאשר הוא נזכר בשיחה האחרונה שניהל עם פרס על אודות המצב הכלכלי בישראל.
אבל לצד זאת, הופתענו לגלות צד אחד בנחמיה שטרסלר - צד שאינו מוכר. הצד הזה נחשף בפאנל סוער במסגרת כנס אגודת העיתונאים שנערך באילת - פאנל שבו ישבו אנשי תקשורת חרדים ודתיים מול נציגי התקשורת הכללית ודנו בשאלות הבוערות שמעסיקות את התקשורת החרדית: כמה היא משפיעה, האם היא מאיימת על המפלגות החרדיות או מתיימרת לשמש להן אלטרנטיבה, ומה המנדט שלה בסוגיות ציבוריות בוערות - כמו, לדוגמה, פרשת הכותל הרפורמי שבה התייצבה התקשורת החרדית כחומה בצורה והשמיעה את קריאת ההשכמה שהניעה את חברי הכנסת לפעולה ולהתעשתות.
שלא במפתיע - הכנס היה מלא וגדוש בלא מעט עיתונאים בכירים שבאו לשמוע ולהכיר את חיית המחמד בעיניהם - כלומר העיתונות הדתית והחרדית. אנשים כמו שטרסלר ואהוד גרף - איש גלי צה"ל ותיק - הפתיעו בשאלות שהציגו, ובחוות הדעת שפרסו על התקשורת החרדית. היה בכך ממד של הפתעה: מקצוע הפרשנות הכלכלית הפכה במהלך השנים שם נרדף למשטמה אנטי חרדית. כמעט ולא היה בנמצא פרשן כלכלי שאינו מציג קו עוין נגד הציבור החרדי. הללו מתייחסים למשפחות ברוכות ילדים בתיעוב, ומתייחסים אל ההוויה החרדית כמשהו יקר למדינה, כעניין בלתי יצרני בעליל. גם שטרסלר לקה בכך בעבר. שטרסלר, אגב, תמך בתכנית הקיצוצים שהגיש שר האוצר נתניהו בשנת תשס"ג.
שטרסלר של השנים האחרונות מציג פרשנות שונה ומקורית. כשאני יושב ומדבר איתו - אני לא מוצא את העוינות והשנאה שמצופה לפגוש בה מכיוונו של פרשן כלכלי. הרוח הזו, שנושבת מעיתונים אחרים, איננה מאפיינת את שטרסלר של היום. כשאני מדבר איתו על החרדים - אני מזהה סקרנות שהולכת ומתפתחת אצלו. ולא רק אצלו: עשרות עיתונאים נוספים - בהם בכירים ומובילים - משאירים לאחרונה בצד את הגרפים היבשים, את הסטיגמות הקדומות, ומתחילים לדבר בגובה העיניים.
בשנה האחרונה, נחמיה שטרסלר מרבה לבקר בישיבות, לסייר בבני ברק ובערים חרדיות נוספות. לדבריו, הוא אוהב את מה שהוא רואה, והוא מגלה שהחיים יותר מורכבים מכפי שהתקשורת אהבה להציגם במשך שנים. השקפתו מעניינת ושונה: לצד השקפותיו הכלכליות והמקצועיות - הוא יודע להעריץ את הדבקות החרדית בחיי תורה ורוחש כבוד עצום למסורת. ההכרה הזו החזירה אותו לחיי היהדות של הסבים בגליציה, עד כדי כך שבערב יום הכיפורים האחרון הדהים את חבריו למערכת 'הארץ' כשהודיע כי בכוונתו לצום כמו כל יהודי שומר מסורת. בפאנל השבוע, הוא סיפר לנו על כך בעיניים בורקות ובלא מעט גאווה.
כאשר שוחחנו איתו על התקשורת החרדית - הוא הביע עמדה שאף מתכתבת עם הבנתם של יתר משתתפי כנס העיתונות השבוע. הכל הבינו כי עברה זמנה של ההתנשאות על התקשורת החרדית. הם הבינו, כי מדובר בתקשורת תוססת ומגוונת, בעלת צבעים וקולות רבים. חלקם אמינים יותר, חלקם פחות - אבל זו תקשורת שמייצרת לצרכניה תוצר מקצועי ורווי ענין. דווקא מול התקשורת הכללית שנראית כמו אימפריה בשקיעה - התקשורת החרדית נמצאת בשיא כוחה. בכל בוקר היא קמה ובוחרת את מהלכיה בקפידה, מתאמצת ומצליחה ליצור הפרדה בין תוכן לפרסום, מתייעצת עם רבנים כדי להתוות קו בסיקור פרשיות קשות - ומציגה עשייה עיתונאית שממזגת ערכיות ונאמנות לעקרונות החרדיים, לצד עבודה מקצועית לעילא.
מול התקשורת הכללית המתגוששת והמתפוררת - התקשורת החרדית גורמת לאנשי התקשורת להגיב בסוג של צניעות. חומות ההתנשאות קורסות. ייתכן שדווקא משום שהתקשורת החרדית איינה נאלצת להילחם על חייה כמו חלקים בעיתונות הישראלית - היא המקור להתעניינות ולפריחה. אנחנו, נציגי 'משפחה', נתקלנו בהתעניינות עצומה, בצמא לדעת ולהכיר. וכשההתנשאות יורדת - גם איש כמו אהוד גרף, אדם שקולו הוא פס הקול של התקשורת הרדיופונית בישראל - אומר לנו שהוא עוקב בהשתאות אחר תהליכים בתקשורת החרדית, ורואה בה מקצועיות וגישה מפתיעה.
אחת התופעות שבלטו בכנס העיתונות באילת - זו ההבנה שמתחילה לחלחל באשר למחיר היקר ביותר שהתקשורת משלמת בגין התייצבותה כאופוזיציה אוטומטית נגד בנימין נתניהו. זה לא בא לידי ביטוי בפאנלים - שם המשיכו הדוברים להגן על עמדתם בלהט; אבל כשישבנו עם אנשי תקשורת בצדדים ובפינות - שמענו דברים חדים, קולות של איפה טעינו, הבנה לכך שכאשר חמישים אנשי התקשורת הבכירים במדינה מתנבאים בקול אחד, משדרים את אותם הדברים ומשמשים קטגור קבוע לממשלה - המציאות המעוותת הזו משרתת את נתניהו, שאומר לבוחריו: האופוזיציה שלי איננה ב'מחנה הציוני' וב'יש עתיד'; האופוזיציה שלי נמצאת באולפנים בנווה אילן ובדסקים ברחוב מוזס. דעת הקהל מבינה שיש כאן רכיב חולני, מעוות, לא הגיוני לחלוטין: הכיצד ייתכן שמדינה שיותר ממחצית תושביה הם אנשי ימין - מאופיינת בתקשורת שכולה צבועה בצבעי שמאל?! גם אם יימָצאו עיתונאי ימין פה ושם - גם הם יישרו קו עם קו האנטי-ביבי, משל מדובר באיזו שליחות שמימית שהכל צריכים לשאת את לפידיה ואבוי למי שיציג קול שונה.
אחת הדוגמאות המובהקות לעיוות שיצרה התקשורת - הוא תאגיד השידור 'כאן', שנלחם בימים אלה על עתידו. התאגיד הזה הוקם במטרה לייצר שידור ציבורי איכותי, על ידי אנשים איכותיים. אבל אז התברר שגם אם האנשים הללו איכותיים - חכמים הם לא. התברר שהם עוד מאותו הדבר המוכר והלעוס לעייפה: עוד גוף שצבוע בצבעי אנטי ימין, ששותף לעמדות נגד נתניהו. התברר שזהו עוד בסיס טילים חדגוני שבקרוב יחל לתקוף את דרי מעון ראש הממשלה. עוד גוף שישדר את אותה מנגינה שמשודרת על ידי כל כלי התקשורת. זוהי תופעה שאופיינית יותר למדינות קומוניסטיות.
אם לראשי התאגיד היה שכל - הם היו שואפים להשמיע בליל של קולות ודעות. למאמץ הזה היה נוצר הד בחוץ, ואז - נתניהו, ראש הממשלה החזק ביותר שהיה כאן בשנים האחרונות, היה נותן צ'אנס. משהדבר לא קרה - הנתיב שאליו צועד התאגיד הוא ברור ועגום: הוא יילך בדרך כל הארץ, ולא בטוח שזכרו יהיה ברוך. בכנס העיתונות ניתן היה לשמוע בבירור את רעש המעדרים שכורים את הקבר עבור התאגיד. בקרוב יונח ארונו של תאגיד כאן עמוק עמוק בפנים. סיכוי טוב שגם המונופולים האחרים בתקשורת יחלו בקרוב במלחמת ההתגוננות שלהם.
אם לסמוך על חוסר התבונה של חלקים בתקשורת - די בטוח שהללו ימשיכו לעשות לנתניהו את העבודה. הם ימשיכו לתקוף ולשנוא ולהיות חדגוניים - ונתניהו יקבל מנדט ממרבית העם לנעול את חלקם על מסגר ולפתוח את השורות בפני תקשורת אחרת, מגוונת ומרובת קולות וצבעים.