יום חמישי בלילה הצטרפתי לאיש חסד מזק"א ב.י. (החפץ בעילום שמו) בדרכו לקבר יוסף הצדיק, לא לפני שדאג לחבר לג'יפ שלנו טנקר ענק מלא במים קרים וקוביות קרח, להרוות את צימאונם של יהודי ישראל שמגיעים לציון.
יצאנו לדרך, הוויז מציין 40 דקות להגעה לכניסה של שכם. מאחר ואין כניסה לרכבים פרטיים לתוך שכם ובעיקר רכב לא מוגן, ב.י. כבר בדרך עסוק בטלפונים עם הקצינים והאחראים במקום שידאגו לכניסה של הטנקר.
בכניסה לשכם המתין לנו רכב משוריין עם גרר שחיבר לעצמו את הטנקר, אסף אותנו ונכנסנו לתוך שכם. במקום שרר שקט מופתי, זאת כשידוע היה לכוחות על רצון של חוליה מסויימת לפגוע בבאים ובעיקר ברכב צבאי.
תוך מספר דקות שנדמו כנצח הגענו לציון של יוסף הצדיק.
אי אפשר לתאר במילים.
אלפי יהודים קדושים מתפללים וזועקים להשם יתברך שבזכות יוסף הצדיק יזכו לישועות וכל אחד בתפילה שלו.
ובחוץ, אלה שכבר פקדו את הציון פתחו בריקודים יד ביד, ולב אל לב , חרדי ובנו, מתנחל עם גיסו, וליטאי עם חסיד - בשירה עזה: "בזכות יוסף הצדיק, מנשה ואפרים, ימלא משאלותינו לטובה".
גם אלה שטעמו מהעוגות והשתיה מהטנקר בכניסה שב.י. דאג לאייש כל כמה דקות בכוסות חד פעמיות, הצטרפו לשירה והריקודים. ואז הגיעו עוד 40 אוטובוסים כרכבת ועם פתיחת הדלתות החל צונאמי אנושי עז לכיוון הציון.
אבא עם בנו על הידיים דוהר בהתרגשות, ואישה עם קערת בצק לשם הפרשת חלה וכולם בסדר מופתי ללא הפרת הסדר.
מה שנותר לחיילים בנתיים אלו לאכול מנות בשר שערן ניסים ורן סיבוני ממסעדת גריל בר מירושלים הכינו להם במיוחד עם מנגל ענק.
ולי לא נותר אלא להודות לאלה שדאגו לתפילות ולארגון - ישראל זייבלד, נתנאל שניר, ישראל ווינברג, אברהם גרישפן, ישעיהו בן פנחס, אריה סבג, יעקב כהן, אליצור טרבלסי, מיקי סיבוני ונתן סבג. שכוייח.
