ביום חמישי האחרון, ערב יום הכיפורים, הגיע הפרשן הכלכלי הבכיר של עיתון "הארץ" וחדשות ערוץ 2, נחמיה שטרסלר, לביקור בעיר בני ברק. "סיור סליחות וכפרות", כפי שהגדיר זאת שטרסלר עצמו.
התלוויתי אליו יחד עם העיתונאי איתי גדסי בכדי לנסות ולהכיר לו את הפינות היפות של העיר, ויותר נכון לומר את הפנים היפות של הציבור החרדי, את עולם התורה הפורח, הגמ"חים ומעשי החסד, כמו גם ההמולה וההיקף הצרכני של תושבי העיר שבסקר הלמ"ס האחרון הוגדרו כמאושרים וכמי שהכי פחות חשים בדידות בכל רחבי הארץ.
האמת, חשתי אמביוולנטיות, שטרסלר ידוע לכולם כעוין הציבור החרדי, שונא חרדים לתאבון שלא פעם לא היסס לתקוף את ציבור בני התורה היראים לדבר ה'. לא ידעתי למה לצפות, האם הביקור יעזור משהו, האם יש בכך תועלת, ובכלל, האם צריך לנסות להשיג תועלת או רק לכבד את בקשתו של היהודי הנכבד.
הופתעתי, שטרסלר ורעייתו רחל, שמתברר למפרע שהינה נחמדה ומאמינה לא פחות מבעלה התגלו ככאלו שבאו לביקור ללא דעות קדומות כשהם מוכנים לבדוק כל דבר לגופו. ראיתי על פניהם כמה פעמים את ההתרגשות הרבה, הן ממנהג הכפרות הקדום והן מהרחובות השוקקים, שמתי לב להתרגשות מיוחדת של הפרשן כשנכנס חבוש בכיפה לבנה לבית הכנסת איצקוביץ' שהיה גדוש גם בחצות הליל במתפללים מכל העדות, הזרמים והחוגים.
אך אני לא תמים, אני בטוח ששטרסלר לא שינה את דעתו, הוא וודאי עוד ימשיך לתקוף ולהקניט את הציבור החרדי בנושאים הכלכליים ולא רק, אולם עדיין עצם החיבור והקרבה הבלתי אמצעית, כשהאיש המשפיע מוכן לפגוש את הציבור ללא תיווך התקשורת העוינת או גורמים אינטרסנטיים היא צעד יפה ומבורך.
האמת, שהרעיון נולד במוחו של שטרסל אליו חזרתי הבוקר לשמוע על התרשמותו. "אני משתדל לבקר בבני ברק", הוא אומר, "גם בימים רגילים כמו בימי חג. בחנוכה לראות את החנוכיות, בפסח לראות את הגעלת הכלים וגם בערב יום הכיפורים כשלראשונה נחשפתי למנהג הכפרות".
תגיד, נחמיה, שאלתי אותו, התפללתי ביום כיפור בבית כנסת בבני ברק ואנשים שנחשפו לסיור באו אליי בטענות, איך מכניסים עוכר ישראל ועוין יהדות כמוך לעיר שלנו. 'אדם שמבזה ומשפיל את הציבור החרדי, אסור להכניס אלינו', הם אמרו.
שטרסלר משיב: "מי שאומר זאת או שהוא לא מבין או שהוא אומר זאת מתוך רשעות, כי אני לא שונא חרדים, אני רואה בהם אחים שלי, בדיוק כמוני, כמו שאני מסתכל על כל עם ישראל. בסך הכל מי שרוצה לקדם ולפתח את המגזר החרדי - זה אני ולא אחרים. כלומר המטרה שלי שישקיעו בחינוך ובלימודים כלליים ולא רק בלימודי תורה, וכן שישרתו בצבא כמו בני. אני זה שרוצה שהם יהיו אחים אמיתיים שלנו, של החילונים, שהם יהיו כמונו עם כל החובות והזכויות, וזאת האהבה האמיתית, לא להסתכל על חרדים מגבוה אלא בגובה העיניים, כעמי וכעמך".
"אני מסתובב תדיר בבני ברק, קונה דברי חשמל בחנות במרכז העיר ויותר מכך אני יחשוף בפניך שבעבר היתה לי משפחה באמצע רחוב רבי עקיבא, מדובר היה בדודה שלי, אחות של אמא, והיינו עושים את ליל הסדר אצלה, ואני זוכר איך היינו נוסעים עם האוטובוס האחרון מתל אביב לבני ברק ומתביישים לעלות כל כך מוקדם לביתה של הדודה, ואז יושבים ברחוב על איזה ספסל ומחכים לשעת ערב, לחשיכה, ועולים לביתה ועושים את הסדר כהלכתו", מספר שטרסלר.
עם יד על הלב, מה עשה לך הסיור, היית עם רעייתך רחל, ראיתי שלפעמים התרגשתם, זה שינה בך משהו ביחס לחברה החרדית?
"הסיור הראה לי את החיים האמיתיים בבני ברק, את התנועה של האנשים, את מנהג הכפרות, את המסחר השוקק, וזה מוליך אותי למחשבה שלי מימים ימימה שהמספרים על עוני בחברה החרדית פשוט אינם נכונים. החרדים הם הרבה יותר - עובדים מאשר אנו החילונים חושבים, ואם זה לא מוצג בסטטיסטיקה הרשמית כל הקוראים של 'כיכר השבת' מבינים למה".
חשת אולי חמלה?
"לא, חלילה. אני לא מרגיש חמלה. זה אחים שלי, אין לי פטרונות עליהם. הם אחים שלי. זה גם לא אוכלוסייה שבוכה ומתלוננת, אולי פרנסי העדה עושים זאת אבל לא האנשים ברחוב".
שאלה אישית אפשר?
"בטח, בבקשה".
צמת ביום כיפור?
"ישראל, בטח אתה אומר לעצמך האשכנזי הזה מרמת אביב, מה לו ולצום? אז אני יפתיע אותך, צמתי באופן מלא, אשתי רחל צמה באופן מלא, וגם הלכנו לבית הכנסת לקראת תפילת נעילה וצאת צום יום הכיפורים.
"אני לא מוכן להשאיר את היהדות רק לחרדים, היהדות היא שלי כמו של כל יהודי אחר. בכל יום שישי אני עושה קידוש וכמובן שבפסח יש אצלנו סדר כהלכתו כי הדודה מבני ברק כבר לא בחיים לצערנו. בסוכות אני בונה סוכה בחצר הבית ברמת אביב. אני חש ומרגיש שהיהדות היא גם שלי, ואני בטוח שיש גם רבנים שאומרים בדיוק מה שאני אומר".
