כיצד ניתן לחדש את האורות העליונים שנתגלו בזמן יציאת מצרים?
הזוהר הקדוש אומר, שמנהג ישראל לומר את המאמר מהזוהר הקודש - 'מאמר שבח סיפור יציאת מצרים' לפני תחילת סיפור ההגדה – 'הא לחמא עני' (מאמר הזוהר רעיא מהימנא פרשת בא, דף מ ע"ב-מא).
הפירוש למאמר 'מאמר שבח סיפור יציאת מצרים'
יש חיוב על כל אדם להרבות בשבח סיפור יציאת מצרים, וחיוב עליו לספר שבח זה לעולם (לספר לעצמו ולסובבים), ולכן:
בליל הסדר ישמח כל אחד בסיפור יציאת מצרים, ויספר אותו בשמחה.
ע"י זה: הוא מעורר הארה מהבינה ששם - שורש השמחה, שתאיר אל המלכות לשמחה. ולכן בשכר זה:
עתיד הוא לשמוח עם השכינה לעולם הבא, רצה לומר שלעתיד לבוא, יקבל מהשכינה הארת הבינה הנקראת עולם הבא.
ששמחה זו תהיה גדולה - מכל השמחות!
שזהו אדם - ששמח בקונו.
ומה העניין בזה? ע"י שמספר בניסי יציאת מצרים הוא גורם:
לחדש את אותם האורות העליונים - שנתגלו בעת צאת מצרים!
ולכן, פרסום ניסי יציאת מצרים, נקרא: 'סיפור' שהוא מלשון: ספיריות כעין – 'ספיר' ו'יהלום', שממש מאיר ומספר אותם האורות שנתגלו אז שם.
מה עושה הקב"ה בשעה שישראל מספרים את הניסים?
ממשיך הזוהר הקדוש ואומר, שבאותה שעה שבני ישראל מספרים את בניסי יציאת מצרים:
הקב"ה שמח בסיפור זה! ומקבץ את כל המוני מלאכי מעלה, ואומר להם:
לכו ושמעו הסיפור של השבח שלי!
שמספרים בני - ושמחים בגאולתי!
מדהים! איזה נחת רוח אנו גורמים לקב"ה בשעה שאנו מספרים בשבחו בליל הסדר...
הקב"ה מתאווה לשמוע דווקא אותנו מספרים את ניסיו ואת שבחיו...
אין אחד שירצה לוותר על הזכות לעשות לקב"ה כזאת נחת רוח עצומה...
כמו שכתוב: "עיקר התענוגים והשעשועים של ה' יתברך, הוא רק שאנחנו מעולם הזה:
השפל!!! נגדל ונקדש שמו יתברך!
כמו שכתוב: "ואבית תהילה מגושי עפר ומקרוצי חומר..." (ליקוטי מוהר"ן תנינא ז').
מה עושים המלאכים בשעה שישראל מספרים את ניסי יציאת מצרים?
בשעה זו מתקבצים ובאים כל המוני מלאכי מעלה:
ומתחברים יחד עם ישראל, ושומעים את סיפור השבח ששמחים ישראל בשמחה של גאולת קונם.
ע"י שבח ישראל - המלאכים מודים ומשבחים לקב"ה!
ואז, המלאכים מודים ומשבחים להקב"ה, על כל הניסים והגבורות שעשה לישראל, ומודים ומשבחים לו:
על עם הקודש שיש לו בארץ - ששמחים בשמחת הגאולה של קונם.
בזכות סיפור יציאת מצרים:
המלאכים מודים ומשבחים להקב"ה על כל הניסים והגבורות...
וגם מודים ומשבחים לו - על עם הקודש שיש לו בארץ... אשרינו!
ומה קורה אחרי שאנו סיפרנו בשבח הקב"ה וגם המלאכים?
ואז, נתווסף להקב"ה כח וגבורה למעלה!
לפי שע"י זה, כל הספירות מאירות:
ונעשה ביטול החיצונים והשבתתם!...
ומכאן יוצא: שע"י סיפור של יציאת מצרים:
ישראל נותנים - כח לקונם!!!
כמו מלך שנוסף לו כח וגבורה, כשמשבחים את גבורתו וגדולתו, ומודים במלכותו (שהרי, אין מלך בלא עם), ואז:
כולם מפחדים ממנו, ומתעלה כבודו על כולם!
אשרי העם שככה לו! אשרי העם שה' אלוקיו!
ולכן, יש לאדם חיוב לשבח ולספר את סיפור יציאת מצרים.
מדהים! איזה זכות עצומה יש לכל אחד מישראל, שיושב לספר בליל הסדר את סיפור יציאת מצרים! והחי יתן אל ליבו...
לא משנה מי אתה, ועד כמה אתה קרוב לקב"ה במשך כל השנה, ובאיזה רמה אתה מספר את ההגדה...
העיקר, שבליל הסדר תשמח בסיפורי ההגדה, ותחדיר ללב את האמונה בגודלו ורוממותו של בורא עולם.
ויחשוב בליבו איזה נחת רוח עצומה הוא גורם לקב"ה ע"י סיפור יציאת מצרים... כיצד הוא בפיו ממש!
מכתיר את בורא עולם למלך על כל העולם! ומחזיר לו את ה'כתר' הראוי לו – אשרי העם שככה לו!
ונשאלת השאלה:
מדוע האדם צריך לספר לקב"ה את הניסים שעושה עימו?
ממשיך הזוהר הקדוש וכותב, יש לאדם כמעין חוב, לספר ולפרסם תמיד: את כל פרטי הניסים שהקב"ה עושה עימו בפרטות - ולהודות עליהם.
ואם תאמר, למה האדם חייב לספר לקב"ה את הניסים שעשה עימו, הרי הקב"ה יודע הכל? ועוד, הוא יודע כל מה שהיה - וכל מה שיהיה?
למה צריך את הפרסום הזה לפני הקב"ה?
ומתרץ, אלא, כאשר האדם מספר ומפרסם לקב"ה את כל הניסים שעושה עימו:
הדיבורים עולים למעלה – ולמלאכי מעלה!
כל המוני מלאכי מעלה מתקבצים שומעים ורואים אותם, ומה הם עושים?
והם מודים ומשבחים לפני הקב"ה!
ומתעלה כבודו עליהם למעלה בעולם האצילות, ולמטה בעולמות הבריאה ויצירה ועשיה.
ועוד ע"י סיפור הניסים שעשה הקב"ה:
הוא גורם להאיר עתה את הספירות העליונות
באותם ההארות שהאירו לו - בשעת הנס!
(עפ"י הזהר פר לך לך פב, מועתק בדילוג).
וכל מילה מיותרת... ונספר סיפור שקרה בימי האריז"ל לאשה שלא האמינה בסיפורי ניסי יציאת מצרים...
סיפור שקרה בימי האריז"ל – שטמון בו סוד גדול:
החיד"א הקדוש אומר:
סוד גדול לספר את הסיפור שקרה בימי האר"י הקדוש:
פעם אחת בימי האר"י הקדוש נכנס באישה אחת דיבוק, קרובי משפחתה לקחו אותה לאר"י הקדוש, אך מכיוון שהיה טרוד, הוא הפנה אותם לרבי חיים ויטל (המהרח"ו), ואמר לו ע"י איזה ייחודים - להוציא מהאישה את הדיבוק.
המהרח"ו נכנס לבית האישה, וכשהיא ראתה אותו, מיד סובבה פניה לקיר, שאל אותה המהרח"ו - מדוע?
והדיבוק ענה: אני לא מסוגל לראות את פני קודשו.
שאל אותו המהרח"ו - מה חטאת?
ענה: המון המון חטאים... יש דין ויש דין, העולם הוא לא הפקר, ואני נע ונד, ולכן, נכנסתי באשה זו (שאפילו לגיהינום לא יכולתי להיכנס).
שאל המהרח"ו - ולמה נכנסת באשה הזאת?
ענה: פעם אחת כשהיא רצתה להדליק אש, היא לקחה שתי אבנים הקישה אותם זו בזו, והאש לא נדלקה.
היא התרגזה וזרקה את האבנים בכעס, ואמרה משפט לא מכובד, משהו עם המילה רוח... ובאותו הרגע קיבלתי רשות משמים להיכנס בה.
שאלו המהרח"ו: כזה צער לאישה - על כזה מעשה?
ענה הרוח: היא לא אישה כל כך בסדר, שאל המהרח"ו - למה?
והרוח סיפר: בליל הסדר, היו ילדיה מספרים את ניסי יציאת מצרים, והיא הייתה קצת מלגלגת... ולא מתייחסת לדברים ברצינות, ואפילו חשבה בליבה ח"ו שלא כל הסיפורים אמיתיים...
ולכן, קבלתי רשות להיכנס בה - ולצער אותה.
שאל אותו המהרח"ו, אם היא מהיום תקבל על עצמה להאמין בכל ניסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, האם תסכים לצאת ממנה? והרוח הסכימה. האישה קיבלה על עצמה להאמין בכל נפלאות ה' יתברך, והמהרח"ו הוציא ממנה את הדיבוק.
אומר החיד"א הקדוש: סגולה גדולה לספר בליל הסדר - סיפור הזה, כדי שיתאמת בלב כל אדם מישראל שכל מה שמספרים בליל הסדר – אמת ויציב!
נסיים עם דברי השל"ה הקדוש שכותב:
שקדושת ליל הסדר היא – קדושה רבה מאוד, ועל כן:
"ראוי לאדם להיות נזהר שלא ידבר בלילה זו, שום שיחה משיחת חולין, ויזהיר לבני ביתו על זה".
כי שיחת חולין מפרידה אותו מדבקותו בקב"ה, ורק יתעסק במצוות הלילה, ובסיפור ניסי מצרים, לפרסם לבני ביתו (השל"ה מס' פסחים, נר מצוה).
יהי רצון שנזכה לפרסם את ניסי יציאת מצרים, נודה ולנהלל לשמו יתברך, ונזכה לביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו, אמן!