כל ענין פסח הוא "והגדת לבנך", וכל ענין המגיד הוא לחזור על אותה אמונה ישנה-ישנה, שכבר אלפי שנים חוזרת ויוצאת מהר חורב, כמו שהיא, ללא שינוי וללא שדרוג וללא שכתוב. תורה תמימה וטהורה, שהלילה הזה הוא זמן המסירה שלה – מדור לדור. ממך לבן שלך, כמו שמאבא שלך היא הגיעה אליך, כמו שמסבא שלך היא נמסרה לאביך. ואם בדרך היו תקלות, התרופפו החוליות, ואי מי שכח את התפקיד הגדול? – אז אתה תתקן ותעביר את האמונה הזאת לילדים שלך ולכל מי שמסביבך, עם כל הבשורה והאהבה ועוצמת האמת שבה.
רק אל תבזבז את ליל הסדר הזה. אל תחפש פירושים וחידושים וחידודים מתחת לאדמה. אל תחמיץ את ליל הסדר שלך ושל ילדיך עם רזים ורמזים, נוטריקון ואקרוסטיכון, גימטריות ופרושי האר"י, שבהחלט אפשר להתעסק בהם בימי חול המועד, אבל לא בליל הסדר, כדי שרק אל תצטער אחר כך ותתפלא 'למה לילד שלי יש בעיות קשות באמונה?'...
תבין, ליל הסדר הוא כמו כניסה לחדר טיפולים גדול ומקצועי, שכתוב עליו "טיפול באמונה". אתה נכנס לשם, מתאשפז שם אצל אבא ממש, שהוא גם המלך שלך וגם מחזיק בידיו את מפתח הגאולה מאז ומעולם, אתה מצידך צריך רק לשחזר את כל סיפור השעבוד ויציאת מצרים באופן הכי חי וציורי ומעניין, לצד שאר מצוות הלילה – וכשאתה יוצא משם אתה וילדיך מקבלים אמונה לוורידים.
ככה זה עובד בחג הזה. חג האמונה, למי שרק חוגג אותו נכון.
אז לאן אתה, למען השם, בורח, ולמה לך להסתובב סחור-סחור ולדבר גבוהה-גבוהה?!
יכול אבא לשבת בליל הסדר ולפתח דיון למדני סביב הסוגיה: מדוע אמר רבי אלעזר בן עזריה "הרי אני כבן שבעים שנה" והרי היה בן 18? וכאן תתחיל דרשה שלמה לחשבון גילו המדויק של רבי אלעזר, שהוא לא היה בן שבעים אלא בן 18, ובן לילה הלבינו שערותיו, אלא שהוא הגלגול של שמואל הנביא, שהיה בן 52 בפטירתו ו-52 + 18 יוצא 70. וכו' וכו'. ברגע זה הוא הורס את האמונה של הילד שלו, כי חוץ מזה שהוא יחלום בלילה שהשערות של אבא שלו נהפכו ללבן בלילה אחד, לא הבאת לו כלום.
מה זה קשור לליל הסדר? מה זה קשור לאמונה בהשם? האם הוא נהיה מאמין גדול יותר בזכות הפלפלת הלמדנית הזאת? מה הרעיון לשבת מול ההגדה עם פלפולים שלא קשורים בכלל לסיפור יציאת מצרים?
אלא מאי? שאם לא נתפלפל עד הרגע האחד לפני חצות – מה נאמר מחר בבוקר?! בתחרות למחרת בבית הכנסת, כשמגיע כל אחד עם ההישג שלו: 'אני נשארתי עד שלוש לפנות בוקר', השני עד ארבע... והשלישי מעיד שנשארו עד הנץ... ומנסה להראות ולהוכיח כמה הוא יותר חשוב לפי אורך הזמן שישב סביב השולחן, ושוכח לענות לעצמו על השאלה העיקרית: כמה הילד שלך זכה לקבל ממך אמונה חושית ביציאת מצרים ובכך לקבל את התורה?
ליל הסדר אינו בית מדרש ישיבתי; הוא בית מדרש לאמונה! אמונה בהשם, במשה עבדו ובתורתנו הקדושה.
זה הלילה שבו השם אומר לך, אבא יקר, אתה יכול בלילה הזה, להכניס אמונה בילדים שלך לכל השנה כולה!!!
אבא חכם יושב עם הגדה פשוטה של ילדים וקורא ומסביר בפשטות, מהתחלה: ילדים, אנחנו יושבים כאן היום ועושים את ליל הסדר, כי בזמן הזה לפני שנים רבות עבדים היינו לפרעה במצרים, ועבדנו קשה... וסבלנו כל כך... וצעקנו להשם, והוא שמע!
ואילו לא הוציא אותנו הקב"ה, הרי אנו ובנינו ובני בנינו הינו משועבדים לפרעה במצרים. אם הוא לא היה מתערב לא היה קורה כלום. וכאן ברגע זה, מכניסים את כל הנושא של השם בחיים שלנו, שאם הוא לא היה מתערב שם לא היינו נגאלים, ואכפת להשם יתברך מעם ישראל ואכפת לו מכל אחד ואחד מאתנו, וגם ממך ילד יקר ואהוב.
כדי להעביר את האמונה, שהיא מטרת היום הזה, לא צריך ללכת רחוק. זה הכי קרוב שיש, בפשט, לספר לילד את הכתוב בפשטות ולהגיד לו מה זאת האמונה הזאת, שבשבילה התכנסנו היום. זה נקרא למסור אמונה מדור לדור.
כי ברגע הזה, שאבא מעביר לילד שלו אמונה בהשם יתברך, ברגעים האלה ממש הוא מוליד בילד שלו תחושה שהוא מושגח, שמישהו רואה אותו, שלמישהו אכפת ממנו, שמישהו אוהב אותו בכל מצב, שמישהו דואג לו, ושהוא קשור למישהו הזה גם אם הוא לא מבחין בזה תמיד.
כדי לעבור את "הטיפול" הזה לא צריך כל כך הרבה זמן, וגם לא משנה גיל היושבים בשולחן, אישה בת שמונים או ילד בן חמש; זה משנה מה אתה אומר, ואיך אתה אומר את זה.
המטרה הסופית שלנו זה להגיע לתכלית של היום הזה, להכניס אמונה בלב הילדים שלנו, אמונה אמתית, כזו שתתן להם כח להתמודד ולהצליח, ובעיקר – כח להיות מסוגלים בבוא העת למסור את האמונה הזאת באהבה ובפשטות גם לילדים שלהם...
- נכתב מתוך שיעור של הרב ישראל אסולין