חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי - יש לעיין למה בתרי זוזי ולא בחד זוזא? ויש לפרש, שהפיוט הוא משל על התורה שניתנה לנו בשתי תורות, שבכתב ושבע"פ, כדי שנוכל לבארם בכל אופן שנרצה.
ואתא שונרא ואכלה לגדיא - הוא משל על מלכות בבל שבאו על ישראל בעוונותיהם [ושונרא זה בבל, כמו שנאמר בישעי' י"ג 'וענה איים בארמנותיו', ומתרגמינן וינצפון חתולין בבירניתהון].
ואתא כלבא ונשך לשונרא - הכוונה על ישראל שגלו לבבל, ובבל דומין לכלב שהוא המאוס שבבהמות [שאפילו מחירו נמאס ונאסר לקרבן], כדי שנשים לב לשוב בתשובה.
ואתא חוטרא - הוא מלכות רומיים שבאו על ישראל להכריחם לשוב בתשובה [שרומי זה עמלק, כמבואר במכות י"ב א', שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות כו', וכתב רש"י שרו של רומי, סמאל כו', ואמרו חז"ל שעמלק היה מעולם רצועת מרדות לישראל (תנחומא פרשת חקת)].
ואתא נורא - הם רומיים ששרפו ביהמ"ק באש כדי להזכירנו ללמוד תורה, שכל המבטלה ראוי להישרף באש [כדאיתא בתענית י' ע"ב, שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויין לישרף, שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר, והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם. וכתבו בתוס' דיש במדרש שהם היו מדברים דברים בטלים ומש"ה ראויין להשרף].
ואתא מיא - היא התורה שנמשלה למים שיטהרו את הרשעים כמים [כדאמרינן בסוכה נ"ב ב', תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נמוח דכתיב הוי כל צמא לכו למים וכתיב אבנים שחקו מים].
ואתא תורא - הוא רמז לתורה, שמתוכה נלמד כל החכמות.
ואתא השוחט - הם הרשעים המריעים לישראל,
ושוחטים אותם והורגין אותם, כדי שלא יעסקו בתורה.
ואתא מלאך המוות - הם כל הגזרות הבאות עלינו להשמידנו, כדי שנשוב בתשובה.
ואתא הקב"ה - לגאלנו בקרוב בימינו ולבנות לנו ביהמ"ק לזכותינו לכל טוב, בב"א.