ידועה ומפורסמת תשובתו של בעל המהר"ם שיק (בשו"ת סי' קע"א) בדבר "מצבה" שנחקקה בלע"ז וגם כתבו עליה פריט השנה שאומות העולם מונין. והשיב בה, שהוא עבירה כפולה ומוכפלת שמספר החודשים שלהם אינם מכוונים למניין בנ"י. ואם יכתבו את מספר השנים במספר הנוצרי לדעתי יש בזה איסור "דאורייתא" שהרי בפרשת משפטים (שמות, כג, ג) נאמר "ושם אלהים אחרים לא תזכרו", ואמרו חכמים, וכן כתבו הפוסקים לאסור לומר לחברו "המתן לי בצד עבודה זרה פלונית" וכו' והמונה במספרם נראה לענ"ד דעובר על האיסור ההוא. עכ"ל.
בהמשך דבריו הוא מוכיח שהאיסור הוא בין בדיבור ובין בכתיבה: דנהי ד"הזכירו" היינו בפה, מכל מקום כיון שעל ידי המניין (בכתיבה) עולה על זיכרון "מחשבה" נראה שאסור.
דעת החתם-סופר
ובדרשות רבו ה"חתם סופר" ז"ל, בדרוש לח' טבת פר' בא (חייא דף צג :) הזהיר ע"כ מאוד וז"ל:
ולא כחדשים מקרוב, שמונים לימי לידת משיחם של נוצרים, הלא יבושו בית ישראל על תמורה זו.
וכן בדרוש ל"ז אב שנת תק"צ (ח"ב דף שט"ו) כתב, שבזה שאנו מונים השנים לבריאת העולם אנו זוכרים בריאת שמים וארץ וזוכרים אנחנו כי העולם מחודש וארץ ישראל ראוי לנו ואפ"ה גלינו מארצנו, ולא כאותם חדשים מקרב המונים שכותבים ב"ריש מגילתא" מנין לידת משיח הנוצרים וכותב וחותם בעצמו שאין לו חלק באלוקי ישראל אוי להם כי גמלו לנפשם רעה בתורת השם מאסו, וחכמה מה להם.
וכבר קדם להם גדול הקדמונים, רבינו המהר"ם בן חביב, בחומר האיסור בספרו "גט-פשוט" (אעה"ז, סי' קכ"ו סוס’ ק"ל) ובעוד ספרים.
שעת הדחק ודעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל
בשו"ת "יציץ אליעזר" (חייח סיי ח) כתב וז"ל: דאיככה מזכיר איש ישראל היום והחודש כמספר העמים ובפרט "מספר השנים" כמספר העמים, אם בענייני מסחר, בעוונותינו הרבים, נאלצים גם היראים לנהל פנקסיהם כמספר העמים, הנה אין שעת הדחק ראיה שאינו בכלל בדרך מספר כי אם בסימן בעלמא ע"כ. ולמעשה מסיק שאין להשתמש אלא בשעת הצורך בלבד.
בשו"ת "יביע אומר" (ח"ג יור"ד ס’ ט) בא לדחות שאין בכך איסור שלא יכתוב זמן שנוהגים הגויים משום "ובחוקותיהם לא תלכו", דבשו"ע סי' קע"ח ס"ג נקטינן כהמהרי"ק (שורש פה) דאין לאסור משום חוקות הגויים אלא באחד משני עניינים. האחד, הדבר שאין טעמו נגלה ועושהו נמשך אחריהם מודה להם אחרי שהוא עושה הדברים התמוהים כפי שהם עושים. והשני הוא הדבר אשר יש בו צד פרישות, גדר הערוה והצניעות ונהגו בו הגויים. משא"כ מלבוש חשוב שהרופאים הגויים לובשים אותם. ולפ"ז היה כאן "למנות השנים" כמותם הוי דבר שיש בו טעם ומותר.
אלא שגם הוא מסיק שבוודאי אין להשתמש שלא לצורך גדול, ב"תאריך הלועזי" ובפרט בארץ ישראל שברוב המקומות אפשר להשתמש עם ה"תאריך העברי".
בשו"ת "תשובות והנהגות" (חו"מ ס’ תת"ל) כתב. דאינו רואה בזה שום נדנוד של איסור לכתוב "תאריך לועזי וע"כ "מותר במכתב ולכתוב צ'יקים ושטרות לתשלום משכורות או שכירות חודשי כפי חודשיהם. ומביא שם שסיפר לו הגרי"ז זצ"ל שאביו הגר"ח מבריסק זצ"ל שילם ליהודי שכירות כפי חודשיהם כפי שנצטווה ולא חשש כלל. אמנם נאה הדבר ויאה שכל כותב לחברו יכתוב כפי "הלוח העברי" שלנו, שעלינו להתגאות בחישוב תקופות השנים כפי "מנין שלנו" דווקא.
וכן נשאל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א בדבר. ונענה, שבוודאי יש להיזהר בזה ובמקום שאפשר בוודאי אין להשתמש במנין השנים כאוה"ע .וכן מספרים מעשה רב שמרן בעל הקהילות יעקב זצלל"ה שהיה בא לפניו "הזמנות שמחה" ובו נרשם התאריך הלועזי לקח מטבע ושפשף בו מספר השנים.
וירא שמים יעשה שאלת חכם.