בפרשת השבוע 'לך-לך' מופיעה הבטחתו של אלוקים לתת את ארץ ישראל לזרעו של אברהם אבינו, כפי שנאמר: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת".
לאחר שאברהם התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, אלוקים חוזר על הבטחתו בלשון עבר" : לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" - כאילו הארץ כבר ניתנה.
בהמשך הפרשה מסופר על ריב קשה שפרץ בין רועי הצאן של אברהם לבין רועי הצאן של לוט בן אחיו, כשהפסוק מסיים במילים: "וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ".
לכאורה, מה הקשר בין הריב שפרץ למילים אלו?
אלא התורה מלמדת אותנו את הסכנה שבמחלוקת: כאשר מתגלעת מריבה בין אחים, ובמיוחד כשסביבם שכנים עוינים, האויבים רואים בה הזדמנות להתערב ואף לנשל את עם ישראל מנחלתו.
לכן הדגישו חז"ל: הפירוד בתוך העם גורר עמו סכנה, והוא שמזמין את הכנעני והפריזי לשבת בארץ.