הקרקע נשמטת תחת הרגליים | מסע מרתק אל עומק האדמה בעקבות הבולענים 

מגדולי תלמידי החתם סופר היה חזקיה פייבל פלויט זצ"ל אשר כיהן פאר כרבה של שוראן אשר בדרום מערב סלובקיה (אז הונגריה). הרב פלויט נודע עד להיום בגלל סט ספריו 'ליקוטי חבר בן חיים' הכוללים דברי תורה, ענייני הלכה, דברי מוסר והשקפה, כמו כן תולדות פרקי חיים וסיפורים מהימנים על החתם סופר זצ"ל.

אך כל מי שיורד לים המלח באוכה כביש 90 בדרך מתפתלת, חזקה עליו שיבליח מבט מבוהל על השלט 'זהירות בולענים' זהו שלט די מאיים ובפרט שההנחה המקובלת היא שלקורא השלט המצוי אין באמת מה לעשות עם המידע המאוד קונקרטי שקיבל שעה שיפרע בולען תחת רגליו ללא התראת צבע אדום.

תופעת הבולענים לאורך קן החוף של ים המלח החלה בחילת שנות השמונים, הבולענים הראשונים החלו לצוץ לאורך האגן הדרומי והתפשטו יותר ויותר צפונה בקצב מואץ ומאז שנות התשעים נספרו בין 200 ל-380 בולענים בשנה כאשר 80% מהם הופיעו משנת 2000 ואילך.

עומקו של הבולען הגדול ביותר שנמדד עד כה מגיע ל-26 מטר. עד היום דווח על ארבעה מקרי נפילה לבולענים. (אחד המרתקים שבהם בהמשך הכתבה) מספרם של הבולענים נכון לאמצע שנת 2018, עמד על יותר מ-6,000, ומספרם גדל לעיתים בקצב של כמה מאות בשנה. רוב האזור שממזרח לכביש 90 ועד קו החוף, חבל ארץ שאורכו כ–50 קילומטרים ורוחבו מגיע לשישה קילומטרים, מוגדר היום כמסוכן.

באמצעות קידוחים שהתבצעו על ידי המכון הגיאולוגי והמכון הגיאופיזי הסיקו שהגורם המשמעותי להיווצרות של בלוען היא שכבת מלח תת קרקעית בעומק משתנה היוצרת חללים שלתוכה קורסת שכבת הסלע שמעל.

סכנת התייבשות

מפלס ים המלח לא מקבל תשומת לב מתמדת, כולם מעדיפים לתלות עיניים 'בכנרת המתוקה' (ואם לא, אז לפחות לעקוב אחר המפלס הטריטוריאלי של נחל האסי) אך מתחילת המדידות ועד לשנת 1977 ירד מפלס ים המלח ב-21 מטרים ומשנות השמונים הוא בירידה הדרגתית של 70 ס"מ בממוצע שנתי. וכבר בתחילת שנות האלפיים הוא בקצב נסיגה של יותר ממטר לשנה (יש שנים שהוא נסוג מטר וחצי)

סיבות רבות קשורות להתייבשות ים המלח ולא נפרטם כאן, אך קשר ברור אחד יש והוא נקשר לתופעת הבולענים המתעצמת. עיקר התעצמות תופעת הבולענים נובעת מנסיגתו המתמדת של ים המלח לכיוון מזרח, מה שמאפשר חדירה של מי תהום מתוקים לכיוון שכבת המלח התת־קרקעית שממסים אותה, השכבה העליונה קורסת וכך נוצרים חללים בעומק באדמה.

להתגרות במקצוע

בערב סוכות 2003, בעת שיצא על מנת לתעד בולענים באזור, נפל אלי רז בן ה-71, גאולוג-חוקר מערות ובורות וחבר קיבוץ עין גדי לבולען, שם שהה במשך 13 שעות עד לחילוצו הוא תיעד את הקורות אותו בבור ע"ג נייר טואלט [1] מה שסיפק לו הסחת הדעת ושמירה על קור רוח בשעות הרבות בעומק האדמה:

מעט אחרי שבע, בעת שעסקתי במדידות סמוך לבור, קרסה האדמה תחתי ונפלתי פנימה. השעתיים הראשונות בבור היו הקשות ביותר, הדקות ואולי השניות (קשה לדעת) הראשונות היו דרמטיות מאוד.

הוא ממשיך ביומן הטואלטי שלו לספר שאחרי שעות שהיה לוט באפילה אט אט חדר אור מבעד לאבק עד שממש ראה כתם שמים תכולים בפסגת הבור. תחילה הוא בדק שהוא בריא ושלם ולא שרוי תחת ערפול חושים, הפלאפון שנותר אומנם שלם, אך שבק חיים. ומבלי יכולת מעשית לתקשר עם העולם החיצון ולקול פעימות הלב רז החל לספור את השניות.

חששתי לזוז - ממשיך רז לספר, כל תנועה לא מחושבת תגרום לאדמה לנוע ואני היקבר מיד במקום. וגם לטפס על החומר הבלתי יציב היה דבר שלא בא בחשבון. והמחשבה שהנה עוד רגע גל שני של מפולת בו יבוא - לא עזבה אותי לרגע.

אחרי שעות של כתיבת יומן בשעת לילה הוא שמע קול של מסוק, בנסיון נואש הוא צילם לכון מעלה בתקווה שהפלשים (...משו מפעם) של המצלמה שבאמתחתו יאותות למחלצים, אחרי כמה דקות הוא ראה אלומת פנס חולפת על שפת הבור רז שיגר שוב עוד כמה הבזקים מהמצלמה והפעם הוא גם פתח בצעקות רמות עד שהמחלצים זיהו את המקום.

המחלצים עמדו על שפת הבור ווערכו התיעצות והכנות קפדניות איך לחלץ את רז מהבולען, עד שרז שהיה קצר בזמן צעק לעברם: חדל קשקשת ברשת - תזרקו לי כבר ת'חבל, אני אצא בכוחות עצמי.

את היומן הוא מסיים בלקח חשוב לקראת ההרפתקה הבאה:

מעבר ללקחי הבטיחות לגבי המשך עבודתי בענייני הבורות, יש לי מסר חשוב: לעולם יהא מצוי בכליך עט וגליל נייר טואלט.

תרשמו לעצמכם....

בולען בתל אביב

בשלהי שנת תשפ"ב בחודש אלול בו דגים שבים רועדים  בעיצומו של יום השבת קרס חלק מנתיב במחלף השלום בתל-אביב. נהגת רכב שחלפה במקום עם רכבה סיפרה לאחרת התקרית כי הבועלן ממש זינב בגלגליו האחוריים של הרכב וממש ברגע האחרון היא הצליחה להתרומם ולהמשיך בנסיעה.

הייתי מרוכזת בנהיגה – מספרת הנהגת, "אי אפשר להסביר את זה, אבל היה בום מטורף אחד כשנפלתי לבור והשני כשהצלחתי להמשיך הלאה" סיפרה. "כמעט התנגשתי בקיר מימין, ושברתי את ההגה שמאלה. למזלי הכביש היה ריק, אז שמתי 4 אורות. לא הבנתי מה קורה. כשיצאתי מהאוטו חשבתי שאולי מישהו נכנס בי, וכשראיתי את הבולען אמרתי 'אמאל'ה, הייתי אמורה למות'.

"הנהגים צעקו לי לרדת מהכביש. יש לי כאבי גב והאוטו הלך אבל לפחות יצאתי מזה בנס. מאז לא נהגתי על רכב וייקח לי זמן לחזור לזה. נראה לי שעדיף לטוס ולא לנסוע על הכבישים".

הגיאולוג פרופסור עמוס פרומקין ראש המרכז לחקר מערות של המכון למדעי כדור הארץ שבאוניברסיטה העברית, בראיון שנתן אחרי תקרית הבועלן בתל אביב הסביר כי תל אביב כמו מקומות רבים אחרים ממוקמת על גבי קרקע רכה שבקלות נסחפת ממקום למקום, אבל גם במקומות שבנויים על גבי סלע נתקלנו לא מזמן כאשר נפער בולען בסמוך לבית החולים שערי צדק.

הדברים יכולים לקרות הוסיף פרומקין, זו רק שאלה של עיתוי. עוד הוסיף: כאשר מעל פני השטח יש חומר קשיח למחצה, כמו אספלט של כביש, אז החלל הזה יכול להחזיק מעמד כמה זמן מתחת לכביש, עד שעוברת איזושהי מכונית או יש איזושהי סיבה אחרת של טריגר - אז בבת אחת נגרמת התמוטטות".

בולען בבית הלבן

בשנת 2018 לאחר כמה ימי גשם עזים במיוחד בוושינגטון, נפער בולען באזור המדשאה המפורסמת של הבית הלבן, ''ומטבע הדברים'' עשה רעש גדול ועורר עניין רב. היה זה ביום שבת סמוך ונראה לחלונו של הוגאן גידלי, סגן דוברת הבית הלבן.

הרשת געשה מבדיחות על חשבון התופעה הגאולוגית, רבים מהגולשים הזכירו את הבטחת הבחירות של הנשיא דאז "טראמפ" שהבטיח מעל כל מיקרופון רענן 'לייבש את הביצות'. אחרים טענו שמדובר דווקא מנהרת בריחה של המתמודדת על הנשיאות ואשת הנשיא הלירי קלינטון.

ג'ס פיניקס, מומחית להרי געש וגאולוגית בעלת שם, הסבירה שסביב הבית הלבן יש ביצה של ממש, ובולענים נוצרים בתנאים דומים גם בטקסס ובפלורידה או במילים של גדולים "זהו שילוב של היחס בין נוזל לאדמה והשפעת כוח הכבידה"

האמינו לי - "לא מדובר בפתיחת שערי הגיהינום" סיימה בקריצה.

ותפתח האדמה את פיה ברוחב שרוקה שבקראקא

קבעו חז"ל בתחילת מסכת כתובות 'בתולה נישאת ביום הרביעי' כדי שלמוחרת היום במידה והבעל יזדקק יוכל לגשת לבית הדין, כתקנת עזרא הסופר שיהיו בתי דין יושבים בשני וחמישי בשבוע. עוד דרש בר קפרא בגמרא שם סיבה נוספת לנישואי בתולה ברביעי, מפני שביום חמישי שנאמרה בו ברכת פרו ורבו לכל החי בעולם.

עוד דנה הגמרא לגבי נישואים ביום שישי והחשש מפני חילול שבת ונחלקו רבותינו הראשונים האם מותר לישא אשה בערב שבת או שמא יש בכך איסור. רבנו הערוך השולחן (או"ח סי' שלט סעי' יד) כתב שיש למנוע מאוד עריכת נישואין בימי ששי, וסיים:

"ואצל רבינו הרמ"א עצמו היתה מעשה כזו בקראקא כשהיה אב"ד שם, ביתומה, שנמשך כשני שעות בלילה, וסידר בעצמו הקידושין והחופה, וכו', ושמענו שמן מעשה זה עשו תקון בקראקא שלא לעשות עוד שום חופה בערב השבת ותקון יפה הוא, דכמה קילקולים יש על ידי זה, ובאים לידי חילול שבת, ובפרט בימי החורף שהימים קצרים. ובכל מקום שאפשר להנהיג כן, שכרם מרובה מן השמים"

בית הקברות של החתונה

בספר 'איך וועל זיי איבערלעבן' מביא סיפור אחר כסיבה שבגללה הפסיקו לעשות חתונות בקראקא בימי ששי, והוא מפני שהיה ועודנו קיים בלב השכונה היהודית בקראקא, באמצע רחוב שרוקה, מול בית הכנסת הרמ"א חלקת אדמה מגודרת וידועה, הנקראת בפי היהודים 'דער חתונה בית החיים' כלומר 'בית הקברות של החתונה'.

וזה מחמת שבאותו מקום היה בית שעשו בו חתונה בערב שבת כמנהג, אבל גם כשהגיעה השבת לא עצרו מהריקודים וכלי זמר, והיה חילול שבת נורא. והרמ"א ציוה את משמשו להזהירם ולהפסיקם, ולא שתו את ליבם. וגם אחרי שהתרה בהם הרמ"א שנית ושלישית לא הפסיקו, ואז פתאום פערה האדמה את פיה ושקע הבית עם החו"כ ועם כל הרוקדים שם ולא נותר מהם כי אם מצבה לאות כי כאן מתו הרבה אנשים יחדיו[2] וידעו כל העם ויאמרו יחדיו:

"משה אמת ותורתו אמת".

[1] התפרסם ב-2017 בעיתון דרמקר

[2] בירחון האוצר (50) כתב כי י"א שלא היה המעשה כנ"ל, אלא שכהן אחד חפץ לשאת גרושה. והרמ"א סירב לסדר להם חו"ק. וההוא אכל בי קורצא למלך, וכו' והמלך ציוה על הרמ"א להשיאם, והרמ"א זעק לכל האנשים שבאו לחתונה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, ונשארו רק בני הזוג, ולאחר שהלך מהם הרמ"א נבלעו שניהם באדמה. והוו זהירין בגחלתן.