בתקופה בה אנו נמצאים מתרחש בלבול חמור בתפיסה הכללית על עולם התורה, והפחד הוא דווקא כלפי דור העתיד, שלנו הצומח בציבור החרדי, שיחוש בלבול וחוסר זהות, דווקא רגעים שכאלו יש בהם משמעות של עדות פנימית כנה על מציאות ויציבות, הרגעים של השבירה והקילוף מגלים את הפנימיות, אם נשדר טעיות בתפיסה ובהשקפה, אחריתו מי ישורנה, וכבר בקורונה חווינו תוצאות קשות של מציאות זו בנוער שנשר מהיכלי הישיבות.
אחד מהגורמים העיקריים שעלול לגרום לחוסר יציבות הוא הגורם המפתיע "הפתעה" הפתעה היא מצב רגשי וקוגניטיבי הנוצר בעקבות אירוע בלתי צפוי מבחינת המקום, הזמן או האופן בו התרחש, וכן כשאופי תוצאותיו והשלכותיו אינו צפוי. בשל כך לתופעת ההפתעה חשיבות בתחומים רבים.
הפתעה יכולה להיות שלילית או חיובית נעימה או שלא, אך המציאות של הגורם המפתיעה יש בו כדי לאבד את המקום היציב הקרקע היציבה, הברורה, זאת שניתן לצפות את עתידה.
על אף האמור, דווקא האירועים הגדולים והחשובים בהיסטוריה באו בהפתעות, הגורם המפתיע "ההפתעות" הגדולות חוללו מהפכות היסטוריות בהקשר אליהן ובהקשרים שנוצרו בגינם (לדוגמא: מלחמת יום הכיפורים, התקיפה היפנית בפרל הארבור, מבצע ברברוסה, פיגועי 11 בספטמבר, וכמובן מלחמת שמחת תורה שאנו בתוכה ומצפים לישועת ה').
כאשר אדם יתקל בתרחישים מפתיעים, תתחיל סדרה של ניתוחים המתחילים בהערכת המצב ובדיקה האם נוגד את סכמת האמונות של אותו האדם. לאחר מכן, תבוא חוויית ההפתעה (הבעות הפנים, ההתנהגות) ובאותו הזמן הפסקת פעולת ניתוח מידע והשמה מחדש של המשאבים (דבר המתאפיין בתשומת לב למקרה המפתיע), ולבסוף ניתוח והערכת המקרה, ובמקרה הצורך יהיה תהליך של עדכון סכמת האמונות של היחיד (מתוך ויקפדיה).
הסיבה שהגורם ההפתעתי הוא כלי נשק חשוב במלחמות, כי המופתע לא רק חווה את ההפתעה עצמה בחוסר מוכנות, אלא היציבות גם מהעבר הרחוק שלו מתערערות בעקבות ההפתעה (גם הפתעת יום הולדת גורמת למחשבה וערעור בעקבות ההסתרה), ושלכך יש חשיבות עצומה לבסס את היציבות בבהירות כזו ששום גורם מפתיע לא יצליח לערער אותה מלבד לכמה רגעים.
במלחמה הנוכחית התרחשו דברים מרגשים מאוד, אחדות, חסד, אחווה, אהבה, גבורה, מסירות נפש, ברמות שסביר להניח שארץ הקודש לא פגשה, סיפורים ששנות דור לא יספיקו לספרם, וככל שנחשפנו למדת הפורענות נחשף פי מיליון למידה טובה שהתפרצה בעולם בימים אלו.
בד בבד גם בתוככי הציבור החרדי התרחשו והתחדשו תהליכים, לצד חסד שלא נתפס החל מאנשי זק"א, דרך אנשי כוחות ההצלה, אלו הם סיפורים שנכתבו בדם ומצמררים, ולצידם עשרות אלפי ציציות, תפילין, אוכל מפנק, דאגה לכל הצרכים, מיליונים שמושקעים למען החיילים ולמען מפונים ונפגעים, ועוד ועוד.
לצד כל זה החל הליך של התגייסות חרדים לצה"ל, ונושא זה יעסיק עוד רבות, אבל בעת הזו ישנם דברים שלא צריכים להישמע, ויש דברים שחייבים להיאמר!! "תהליך התפכחות בציבור החרדי" כך בישרו אתרי חדשות מגוונים של הציבור הכללי, התפכחות פירושו "התנערות מאשליה - זניחת תקווה בלתי מבוססת" האמנם? זה מה שהציבור החרדי עובר עכשיו התנערות מאשליה?? זניחת תקווה בלתי מבוססת?? ולכן יש חרדים שמתגייסים??
ישנה חשיבות רבה בעת הזו לחדד סוגיה זו, שכן אם כנים הדברים שמתפרסמים אז סדק זה והסרת הקליפה יש בו כדי לחשוף תהום משמעותית ביסודות התפיסה של הציבור החרדי, וזוהי סכנה קיומית לדור העתיד.
עולם הישיבות נמצא היום במספרים הגדולים ביותר בהיסטוריה, כמות הישיבות והכוללים, הם עצומים, ומי שמאכלס אותם זה ברובם עמלי תורה שמחפשים לגדול בתורה, שיח מעניין על מהות עולם הישיבות והדרך של בחור ישיבה ניתן ללמוד מהציטוט הבא:
"הרמטכ"ל אהוד ברק הגיע לישיבת פוניבז' ועשו כינוס בחדר האוכל, שאל הרמטכ"ל את מרן הרב שך זצ"ל מדוע צריך אלף תלמידים בישיבה, מדוע שהישיבה לא תיקח את מאתיים התלמידים העילויים והשאר ילכו לצבא? אמר לו מרן זי"ע אתה יכול לדעת מי יצא גדול בישראל? אצלנו אין כלל שהמוכשרים יוצאים גדולים בישראל, אלא הכלל הוא שמי שיותר עמל בתורה הוא יוצא גדול בישראל וממילא יכול להיות שאחד מהאלף תלמידים שהוא לא עילוי הוא יצא הגדול בישראל. לאחר מכן שאלו את הרב שך האם ברק הושפע והשתכנע מדבריו, ענה הרב שך כי אינו יודע אם השתכנע אבל עוקץ השנאה ירד לו".
אכן כל בחור ישיבה הוא פוטנציאלי בהתאמה לצאת גדול בישראל ולעמול בתורה הקדושה, המורכבות שבתוך המהלך הזה, זה המודרניזציה והתפתחות העולם שחדרו לכל מקום (כולל במה זו), הצטרפות של ציבורים נוספים למטריית הציבור החרדי, והגידול של הציבור אל מול חוסר המענה המקצועי למציאות של תלמיד שונה, לתלמידים שחושבים אחרת, הזרם והצבע הוא ברור ומי שחורג ממנו חייב לאמץ לעצמו הסתגלות למצב חיים שכלל לא תואם את אופי חייו, ורק בגלל הצורך להיות מותאם לאופי "הקהילה".
בעשור האחרון התרבו מוסדות וישיבות, נפתחו מוסדות שהינם פתרונות לנוער שגדל פה ואולי אינם קונבנציונליים בסביבתם ומיום ליום זה נתפס כדבר ראוי וחלק מהקהילתיות שלנו, , (המצב אצל הבנות קשה לאין ערוך והשבר שם הוא גדול) אבל עדיין אנו עומדים בפני כמה מצוקות שלהם אין פתרונות הגיוניים, האחד זה אלו שכבר סיימו את הישיבות ובעברם דבקו בספסלי בית המדרש בקושי ובכאב וחוסר סיפוק משמעותי, ובתוכם קיימת מציאות של זיכרונות מתסכלים מחיי הבחרות בהיבט התורני, השני זה אותם אלו שברגעים אלו נאחזים בדלתות בית המדרש רק בשביל לא להרוס את השידוכים של האחים שלהם, או לא לצער את ההורים שלהם, וימיהם בישיבה אלו ימי הרוע, ועל תסכול זה הם חיים וקיימים וחוקקים את עתידם הרחק מחיי תורה בגלל רגעים אלו, ולצד כל אלו הצטרפו להיכלי הישיבות בעשורים האחרונים אלפים רבים דור שני של חוזרים בתשובה שחלקם מצליחם להיקלט בדנ"א הישיבתי וחלקם סובלים מרורות מכל כיוון בחייהם.
אלו ואלו הם אנשים ראויים והגונים, יראי שמים, שאין מענה למציאות חייהם, אך הם מצליחים בימי שגרה לאחוז בקרנות המזבח על אף הקשיים והגלים שעוברים עליהם, השגרה הזו יכולה להישמר רק כשהקרקע יציבה, אך כשגורם הפתעתי מגיע הוא לא מחדש מציאות, הוא חוקר את בסיס העבר עד כמה הוא היה איתן ויציב, וייתכן שזוהי הזדמנות מעולה לפתוח דיון מעמיק האם אין צורך בחשיבה מחודשת על מציאות חיינו בציבור החרדי.
כל אלו שחושבים שיסודות היכלי התורה מתערערים וסוף סוף הציבור החרדי הבין שבחורי הישיבה צריכים להתגייס אתם טועים ובענק, היכלי התורה יגדלו ויפרחו כמטרת הגאולה השלמה המבוארת ברמב"ם, במשיחי אל תגעו! יחד עם זאת אכן ישנה קריאת השכמה דחופה, לאותם אלו שקשה להם שירגישו בנוח לפנות ולהגיע למקומות שטוב להם, ולא יצטרכו להמתין לעוד גורם הפתעתי כקורונה ומלחמה ולמצוא את ההזדמנות לממש כוחות חבויים פנימה.
מי שכן צריך לעבור תהליך של התפכחות זה כל מי שהאשים את הציבור החרדי בפרזיטיות, הציבור החרדי על כל גווניו נתן הצצה קלה לעולם הגדול מה בכוחם לתרום, מה בכוחם להועיל למדינת ישראל, בלי כוח ובלי מדים עם הנשמה וכל עוד יש בהם נשימה, יש בכוחם לעשות עבודה שאחרים לא מסוגלים, ולא מהיום זה התחיל, לרוץ לתוככי פיגועים ותאונות להציל חיים, ארגוני חסד חובקי עולם, הציבור החרדי הגיב לגורם ההפתעה בדו כיווניות האחד בעולם החסד הפנימי הערכי היסודי שזורם בדם של בני התורה, ובצורך לאפשר לאלו שלא מתאימים להם היכלי הישיבות למצוא מסגרת שתאפשר לו להעניק מהפנימיות שהוא גדל עליה וחונך עליה לעולם הגדול ולא רק בשעת מלחמה.
התורה הקדושה מספרת לנו על מעשה קטן, רגעי, אך כזה המעיד לנצח על מהות האדם, זוהי דרכה של תורה, ומעשי אבות סימן לבנים, על רגע של הפתעה, וכמו שאמרנו גורם ההפתעה יש בו כדי ללמד על המצב בשגרה:
כאשר רבקה אמנו פתאום ראה את יצחק בשדה, היא נופלת מהגמל, מדוע? מסביר ה רש"ר הירש בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כד פסוק סד
"ותפל, צניחה מהירה מרצון, כמו בנעמן כך יש להבין גם כאן את הרגש שמנע מרבקה לרכב לקראת יצחק. גם זה - אופייני הוא. גברת מתהדרת היתה בודאי מעדיפה לרכב הדר בראש כבודה גדולה, והיתה מואילה אחר - כך להיעזר בבעלה לעתיד ברדתה מהגמל. אך בייחוד כאשר יצחק לא רכב, לא היה זה נאה לרבקה שתרכב לקראת יצחק ההולך. נוסף על כך הן רכיבה היתה סימן לשררה, ורבקה לא רצתה להיראות את פני יצחק כגבירה. אך כל זה לא נעשה מתוך חשבון אלא: "ותפל", כביכול מעצמה, שלא מדעתה, ללא חשבון, מתוך התעוררות בת רגע של הרגשה נכונה."
כולנו תפילה לביאת משיח צדקנו בקרוב, אנו בזמן הגאולה, נתפלל לרפואת החולים, נלמד לע"נ הנרצחים, ונצעק לה' על החטופים, כל זה מתוך בתי המדרשות ועולם הישיבות שיציב ויעמוד לנצח, בכל מצב, אם כי שאולי גורם ההפתעה בשמחת תורה תשפ"ד יאיר זרקור לאותם אלו ששמחת התורה חסרה בליבותיהם, ועלינו לסייע להם למצוא את מקומם לפי שורש נשמתם.
באמונה בבורא עולם נשתית את ערכינו, בחיי תורה ויראה ומידות טובות נחנך את ילדנו, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, אלו עם החולצות הכחולות ואלו עם הלבנות, אלו שעמלים יום שלם לפרנסתם, ואלו שלט משים מהסטנדר, לעשות רצונך בלבב שלם!
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין
לתגובות והערות מייל: a0507333664@gmail.com