1:
אם נחפש טוב, נוכל למצוא את הנושא שמקשר בין פרשת השבוע לבין החג שחל באותו שבוע.
גם בפרשת ״האזינו״ אפשר למצוא את אותו עניין שמקשר את הפרשה לחג הסוכות.
״ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו״.
את המילה ״יסובבנהו״ מסביר רש״י הקדוש:
״שם סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים לארבע רוחות וסבבם בתחתית ההר שכפהו עליהם כגיגית״
לפי אחת השיטות, הסיבה לישיבתנו בסוכה היא זכר לזה שהקב״ה הקיף ושמר על עם ישראל עם ״ענני הכבוד״.
אם כן לפי שיטה זו, זהו הקשר בין פרשת ״האזינו״ לבין חג הסוכות.
כדאי לנסות ולהבין עוד קצת את הקשר בין ״ענני הכבוד״ לישיבה בסוכה.
2:
הגמרא בתענית (דף ט׳) אומרת:
״שלוש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל על ידי שלושה פרנסים טובים.
נתן להם את ה״מן״ בזכות משה רבנו, את ה״באר״ בזכות מרים ואת ״ענני הכבוד״ בזכות אהרון״.
שם כתוב, כשמתה מרים - הסתלקה מעם ישראל ה״באר״, אך לבסוף חזרה בזכותם של משה ואהרון.
מת אהרון - הסתלקו ״ענני הכבוד״, אך לבסוף חזרו בזכותו של משה.
מת משה - הסתלקו שלושת הדברים ביחד.
ככתוב ״ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד״.
וקשה, הרי משה, אהרון ומרים, לא מתו באותה תקופה אלא בתקופות שונות.
כידוע, מרים נפטרה בחודש ניסן, אהרון נפטר בראש חודש אב.
כעבור שנה נפטר משה רבנו בז׳ אדר.
אם כן מדוע כתוב: ״ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד״?
אלא זאת הכוונה, שכשמת משה, הסתלקו ה״מן״, ה״באר״ ו״ענני הכבוד״ ונחשב הדבר כאילו הסתלקו ביחד משה, אהרון ומרים.
3:
שואל ה״אלשי״ך הקדוש״, מדוע בכלל מצווים אנו לשבת בסוכה בט״ו בתשרי?
את חג ה״פסח״ חוגגים לפי תאריך גאולתנו ממצרים.
את חג ה״שבועות״ חוגגים לפי תאריך קבלת התורה.
אבל מה הקשר בין חג סוכות לט״ו תשרי?
עוד צריך להבין, אם אכן חוגגים אנו את חג הסוכות לזכרם של ״ענני הכבוד״, מדוע לא עושים גם חג לזכרם של ה״מן״ ובארה של מרים״?
מדוע חשוב לציין דווקא את ״ענני הכבוד״?
חז״ל מתרצים שה״מן״ ו״בארה של מרים״ היו הכרחיים כדי לקיים את עם ישראל בהיותם במדבר.
בעצם יכולים הם לטעון טענה פשוטה.
אם הוציאנו הקב״ה ממצרים הישר למסעות המדבר, לכאורה עליו לדאוג לנו לתנאים בסיסיים, לכל הפחות לאוכל (מן) ושתיה (באר), בלעדיהם אי אפשר לחיות.
אבל ״ענני הכבוד״, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
פה מדובר על דאגה מיוחדת שדאג הקב״ה לבניו.
״ענני הכבוד״ אינם הכרחיים לקיומו של עם ישראל, הם מתנה מיוחדת שפינק הקב״ה את עם ישראל, פינוק מתוך אהבה.
״ענני הכבוד״ שמרו ועזרו לעם ישראל באין ספור עניינים שלמעלה מדרך הטבע.
הם הפכו את המסע הקשה והמסוכן שהיו אמורים עם ישראל לעבור, למסע הרבה יותר קל ונוח.
״ענני הכבוד״ הגנו על עם ישראל גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית.
אם כן, לזכר השמירה המיוחדת הזאת, חוגגים אנו את ״חג הסוכות״, כתזכורת והודיה.
4:
בספר ״בני יששכר״ מביא בשם החיד״א עוד תרוץ.
ל״מן״ ו״לבאר המים״ לא עושים זכר כיוון שהם הגיעו בעקבות תלונותיהם של עם ישראל.
ברגע הראשון שלא היה מים לעם ישראל, מייד התרעמו ללא טיפת סבלנות, כמו שאכן קרה ב״מי מריבה״.
גם כשקיבלו ה״מן״ על סגולותיו המיוחדות, זה לא הפריע להם להתלונן: ״קצנו בלחם הקלוקל״.
אם כן על מתנות שקיבלו עם ישראל בעקבות תלונות לקב״ה, לא ראוי היה לעשות תזכורת לדורות הבאים, כיוון שתזכורת זו היא שלילית.
לעומת זאת את ״ענני הכבוד״, קיבלו עם ישראל ללא תלונות.
״ענני הכבוד״ הם מתנה טהורה מהקב״ה לעם ישראל, מתנה שלא מעורב בה שום גורם מפריע, מתנה שהיא קידוש השם נטו.
את זה הישיבה בסוכה באה ללמד.
למען ידעו עד סוף כל הדורות, שבכל מצב בו יהיו זקוקים עם ישראל למשהו חשוב, יתן להם הקב״ה את מבוקשם טרם יספיקו לבקש אותו מהקב״ה.
5:
לאחר שאמרנו ש״ענני הכבוד״ הם סיבת ישיבתנו בסוכה, צריך להבין מדוע בחרו דווקא בתאריך הזה? מה מיוחד בו?
שאלה זאת שואל ה״גאון מוילנא״.
מדוע נצטווינו דווקא בט״ו תשרי לשבת בסוכה?
הרי ישנם יותר משבעה חודשים של קיץ בהם אפשר היה לשבת בסוכה?
מתרץ הגאון מוילנא, שאכן יש עניין מיוחד בתאריך הספציפי הזה, ט״ו בתשרי.
אותם ״ענני הכבוד״ שבני ישראל נהנו משמירתם, הסתלקו בי״ז תמוז, בדיוק באותו היום שעשו בני ישראל את ה״עגל״.
ב-י׳ תשרי - ביום הכיפורים ירד משה רבנו ואיתו הבשורה - ״סלחתי כדבריך״
למחרת, בי״א תשרי, הקהיל משה את כל עדת ישראל וביקש מהם לאסוף תרומה לבניית ה״משכן״.
ביומיים, י”ב ו י”ג תשרי, הספיקו בני ישראל לסיים לאסוף את כל התרומה לבניית המשכן, כסף וזהב, נחושת, תכלת וארגמן וכו׳.
עניין זה מרומז בפסוק: ״בבוקר בבוקר..״, שני ימים של איסוף התרומה.
בתאריך י”ד, מעביר משה כרוז במחנה שאין צורך יותר להביא תרומה.
ביום ט”ו בתשרי התחילו לעבוד על עבודות המשכן ובדיוק באותו יום חזרו ״ענני הכבוד״ לשרות על עם ישראל.
אם אמרנו שיושבים בסוכה זכר ל״ענני הכבוד״, עכשיו מובן מדוע מצווים אנו דווקא בתאריך ט”ו תשרי.
כי ביום הזה התחיל עם ישראל לבנות את המשכן, זהו היום שחזרו ענני הכבוד וזהו תאריך מצוין להתחיל לשבת בסוכה.
6:
כתוב ״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..״
המדרש שואל, ביום הראשון? והרי לוקחים את האתרוג ביום חמישה עשר? בט״ו בתשרי?
מדוע נאמר ״ביום הראשון״?
עונה המדרש, שמה שכתוב ״ביום הראשון״, הכוונה היא היום הראשון ל״חשבון עוונות״.
משל למה הדבר דומה, למדינה שהיתה חייבת ממון רב למלך.
ראה המלך שהם מתמהמהים ולא משלמים, יצא לכיוונם עם צבא קטן כדי לגבות את כספו המגיע לו.
שמעו במדינה שהמלך בדרכו אליהם, מייד יצאו גדולי המדינה לקראתו.
בהגיעם אליו, נפלו לפניו אפיים והתחננו שאין ביכולת מדינתם לשלם לו את הממון המגיע לו.
בדמעות הם ביקשו שישקול לוותר להם על החוב.
שמע המלך את בקשתם והסכים למחול להם על חצי מהחוב, ותו לא.
הודו לו חשובי המדינה וחזרו לביתם.
המשיכו המלך ופמלייתו לכיוון אותה מדינה, כדי לגבות את חצי החוב הנותר.
לאחר כמה קילומטרים הם מבחינים בשיירה קטנה נוספת שמגיעה לכיוונם.
היו אלו סוחרי המדינה.
כשהגיעה השיירה ליד המלך, השתחוו לפניו והתחננו שיוותר להם על החוב, כיוון שאין למדינתם מספיק כסף.
אמר להם המלך ״הרי ויתרתי כבר על מחצית מהחוב, מה עוד אפשר לעשות״?
ראה את מבטם המתייסר והסכים למחול גם על חצי מהחצי חוב שנשאר.
הודו לו בעיניים בורקות סוחרי העיר וחזרו למקומם.
לאחר כמה קילומטרים נוספים כשפמליית המלך התקרבה ממש ליד שערי המדינה, רואה המלך את כל יושבי המדינה, אנשים נשים וטף באים לקראתו.
שואלם המלך, מה רצונכם שבאתם כולכם אלי??
נפלו על פניהם כל תושבי המדינה מקטן ועד גדול והתחננו שיוותר להם על החוב.
״אין באפשרותנו לשלם אדוננו המלך, מדינה ענייה אנחנו, אנא רחם עלינו״.
המלך שכבר ויתר להם על שבעים וחמישה אחוז מהחוב חשב מה לעשות, לבסוף החליט לוותר להם לגמרי על כל החוב.
״מוחל אני לכם על כל החוב, קיבלתי את תחינתכם.
אך דעו נא, מרגע זה נפתח לכם חשבון חדש״.
7:
המלך הוא כמובן הקב״ה, כולנו מבקשים ממנו שימחל לנו על החובות שלנו, כי רבים הם.
בערב ראש השנה מתענים גדולי הדור, אז מוחל הקב״ה לעם ישראל על שליש מהחובות.
בין ראש השנה ליום כיפור מתענים ה״יחידים״, והקב״ה מוחל לעם ישראל על עוד שליש מהחובות.
כשמגיע ״יום כיפור״ הקדוש, בו כל עם ישראל מתענה מקטן ועד גדול, ביום זה מוחל לנו הקב״ה על כל החוב כולו לכל אחד ואחד, ככתוב: ״כי ביום הזה יכפר עליכם״.
מה עושים עם ישראל, נוטלים ״ארבעה מינים״ ביום טוב של חג, ומהללים ומודים לקב״ה.
מה עונה להם הקב״ה? שאכן מחל להם לגמרי על כל החוב.
״דעו שמחלתי לכם על העוונות עד לעכשיו, אבל מכאן ואילך נפתח לכם חשבון חדש״!
עכשיו מובן מדוע כתוב: ״ולקחתם לכם ביום הראשון..״.
ראשון למה? ראשון לתחילת ספירת חשבון חדש של עוונות.
מיום ראשון של סוכות מתחיל איתנו הקב״ה חשבון חדש.
השאלה הנשאלת, אם חשבון העוונות החדש מתחיל מיום ראשון של סוכות, מה עם ארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות? מדוע לא מתחילים חשבון חדש ביום שלאחר יום כיפור?
על זה עונה רבי לוי יצחק מברדיצ׳וב, שידוע הדבר שקשה מאד לעשות מצווה במאה אחוז לשם שמים.
אבל הכנה למצווה, אכן אפשר לעשות במאה אחוז לשם שמים.
בארבעת ימים אלו שבין יום כיפור לסוכות, עסוקים כל עם ישראל מי בבניית סוכה ומי בארבעת המינים וכמו שאמר הברדיצ׳בר, להתעסק בהכנת המצווה אפשר במאה אחוז לשם שמים.
אמנם קשה לנו לשבת בסוכה ולכוון כל רגע ורגע לשם מצוות ישיבה בסוכה, יותר קל לנו להתמסר במאה אחוז בבנייתה, בבחירת הסכך והקישוטים, להשקיע שעות בחיפוש אחר ארבעת המינים.
אם כן מובן מדוע יום הראשון לעוונות מתחיל בסוכות, כיוון שבארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות חזקה על עם ישראל ששקוע כולו בהכנות למצוות סוכה וארבעת המינים.
חזקה על ישראל שבימים אלו כנראה לא יפתחו חשבון חדש של עוונות.
(טור זה מבוסס על אחד משיעוריו המופלאים של הדרשן ר׳ ברוך רוזנבלום שליט״א)
שבת שלום וחג שמח לכל עם ישראל
עמירן דביר (דבורקין) הלוי