נפלאות הקשר האישי/ טור חובה לכל הורה ומחנך

פגשתי יהודי צדיק כבן ארבעים שסיפר לי שכשהראש כולל שלו פנה אליו בגיל שלושים ושאל אותו בחמימות במילים האלו  "מה שלומך" , הוא פרץ בבכי של התרגשות וסיפר שמעולם! שום איש צוות בישיבות שלמד לא התעניין בו בצורה כל כך אכפתית – "מה שלומך".

מאידך שמעתי מפי בעל המעשה סיפור על מו"ז הגרש"ז אוירבך זיע"א שבליל יום הכיפורים בעת שסובב עם ספר התורה לאחר כל נדרי וכל הציבור הענק של היכל ישיבת "קול תורה" נדחק לנשק את ספרי התורה שהוחזקו על ידיו וע"י המשגיח הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצוק"ל, הגרש"ז שם לב לבחור צעיר מהישיבה הקטנה של קול תורה שנשאר ליום כיפור בישיבה גדולה כי אביו היה רב ביישוב חילוני, הגרש"ז נטה מהסיבוב המקורי עד שהגיע אל הנער שנישק את ספר התורה אבל גם קיבל יחס חם שנתן לו כוח בבדידותו ביום הכיפורים.

בישיבת קול תורה ביום כיפור שלפני עשרות שנים הצטרף למניין אברך צעיר שחלה במחלה קשה, הוא בקושי הצליח להתפלל ובעיקר היה שקוע במכאוביו, אך עשה הכל כדי לחוות את אווירת היום הקדוש, לפני שהתחילה תפילת נעילה, עזב אמו"ר שליט"א מנהלה הרוחני של הישיבה את המזרח ופסע אל עבר אותו אברך שישב בירכתי בית המדרש לברכו בברכת השנים ברגע קדוש זה, הוא סיפר לי שזה נתן לו כוח לטיפולים הרבים שעבר באותה שנה ואף שמעתי בדיעבד על מאות שראו את האירוע שזה מלווה אותם בכל תפילת יום כיפור מלבד ההתעוררות הגדולה של אותו הזמן.  

בסקר שעשיתי לקבוצת בני נוער גדולה חלקם בחורי ישיבות בהווה חלקם בעבר, שאלתי אותם על טיב הקשר האישי שלהם עם רבני הישיבה שהם לומדים או למדו בה, מדובר על גילאי 18-22, כולם בוגרי עולם הישיבות הליטאיות והחסידיות, התשובות שקיבלתי לא תפסו אותי מוכן על אף שהייתה לי הערכה במה מדובר, מעל 80% דיווחו שלא היה להם קשר אישי עם הר"מ שלהם, ובתשובה לשאלה מהו קשר אישי בעיניהם התשובה הייתה התעניינות במהלך שנת הלימודים מה שלומי לא בצורה רנדומלית אלא בשיחה מיושבת ומזמינה.

והאמת שלא צריך סקר והדברים ידועים ברוב היכלי הישיבות הקו המוביל והמוטיב הוא לא ענין של קשר אישי, באים להיבנות בלימוד התורה, בחוכמת היראה, הקשר האישי נבנה בינכך, ושלכך זה הגיוני המציאות של ישיבות עם אלף תלמידים או חמש מאות, ובישיבות קטנות ישנם שלש מאות ומאתיים, הן אמת שהנפש נקשרת דרך הלימוד, אבל אליה וקוץ בה, מה יעשה תלמיד שלא מצליח להתחבר, מה יעשה תלמיד שנפגע, מה יעשה תלמיד שלא אכפת לו שאיננו מתחבר, מי ערב עליהם?? שיצליחו להיבנות דרך הלימוד?

זכורני בילדותי שמעתי ילד שמשוחח עם מלמד בתלמוד תורה שלמדתי, אותו ילד שאל את המלמד למה בתפילת העמידה בברך עלינו אז המילים ותן ברכה הם בדגש ומוגדלות ואילו ותן טל ומטר מוקטנות (בהוצאת אשכול), עמדתי בצד וכמעט צחקתי, אבל אותו מלמד חשב וחשב ואמר לילד זו שאלה טובה אין לי תשובה, לך יש? השיב הילד תשובה ילדותית מגוחכת כלשהי, אותו מלמד השיב בחיוך וצביטה על הלחי ואמר לו "זה ממש רעיון יפה לא חשבתי על זה", כחלוף שלושים שנה מאותו סיפור אני זוכר בדיוק היכן הוא התרחש מי היה המלמד ומי התלמיד, כי זה היה סיפור אבן דרך בחיי, ראיתי את הפנים של הילד שזרחו, וראיתי את הפנים של המלמד, ולי זה נחקק בנשמה אפילו שהבנתי שזו שטות מוחלטת, כי לא השאלה הייתה הנושא אלא הקשר שהוא ביקש.

"נפלאות הקשר האישי" הוא מהדברים הטובים ביותר שיש לנו בעולם החינוך, תלמיד שמרגיש בנוח לפנות לר"מ שלו בישיבה גדולה להתייעץ על חייו האישיים הוא תלמיד שיש לו סיכוי להבנות ולהגיע רחוק.

באחד הלילות בישיבה שאני עומד בראשה, חפצתי לצאת לביתי השעה הייתה מאוחרת, לפתע ניגש אלי תלמיד יקר, מהמצוינים של הישיבה וביקש לשוחח איתי דחוף, האמת שהייתי עייף וידעתי שיש לפני דרך ארוכה אבל התלמיד הזה לא ביקש מעולם שיחה אישית, הוא תלמיד חלק, ואם הוא מבקש אז כנראה הבקשה חשובה, שבתי למשרדי הצעתי לו כוס מים ושאלתי מה בפיו, הוא התחיל לשאול שאלה הזויה חסרת קשר למציאות ובוודאי לא דחופה ולא לאמצע הלילה, בתחילה רתחתי מזעם וכמעט עזבתי אבל אז הבזיקה לי מחשבת אור: "הוא זקוק לקשר" הוא זועק את זה, הוא התלמיד הטוב השקוף שלא עושה בעיות ומעולם הוא לא ישב פה במשרד.... כי הוא טוב!  הקשבתי לו ושאלתי ועניתי והוא לי, השיחה לקחה אותנו  אל תוך הלילה תוך כדי שהוא מספר לי על סבתא שלו ודוד שלו ועוד סיפורי אלף לילה בלילה, בסיום השיחה הוא ביקש להגיע לשוחח שוב כי הנושאים עדיין דחופים לו... ואני קיבלתי שיעור לחיים על נפלאות הקשר האישי הנדרש גם לתלמיד מצוין.

שמעתי מכלי ראשון את הסיפור הבא מיהודי ת"ח מרצה בחסד עליון, הוא הגיע למרן הגרי"ש אלישיב זיע"א עם אבא שבור שסיפר שלבת שלו יש חבר והוא כאבא מאוד דואג ועושה איתה מלחמות ושום דבר לא מועיל היא יחד עם החבר, השיב לו מרן הגרי"ש זיע"א בחוכמתו: "אם אתה היית חבר של הבת שלך אז היא לא הייתה מחפשת חבר בחוץ".

בדור כשלנו לא יעזרו מלחמות, ולא חרמות, הדבר היחיד שניתן לעשות זה לשמור על קשר טוב ואישי, הן בהיכלי הישיבות והן בסמינרים ובבתי הספר, הגילאים הללו הם קובעים את עתידו הדור הבא, קשר טוב זה התעניינות כנה והקשבה מפנימה, קשר זה טוב זה להעביר את המסר לחניך/ לבן/ לבת/ אני כאן למתי שתצטרכו אותי ובכל עניין, זה הביטוח היחיד מול הסערות הגדולות שבחוץ.

כשהנער בגיל ההתבגרות חש שעולמו חסר מעוף שהוא מתוסכל עם עצמו על מצבו בלי יכולת לשתף אנחנו מפסידים חיי עולם שיכולים להיווצר דווקא בתקופה מיוחדת זו, זו לא תקופה שניתן להשלים אותה במאוחר, וכדברי הרש"ר הירש במדבר (פרשת מטות) פרק ל פסוק ד

"בשנים אלה הילד נעשה בחור והילדה נעשית בחורה, ויש משמעות גדולה לנדרים שהם נודרים באותה תקופה. הרי אלו נדרים הנאמרים בחשאי ורק ה' לבדו מכיר בהם, אך לא פעם נדרים אלה מכריעים לכל החיים; יש שכל עושר החיים של איש אציל ושל אשה אצילה הוא רק פרי הילולים של נדר שהם נדרו לה' בשחר נעוריהם. וכך תובן רצינות האהבה שה' מקבל בה את נדריהם של נערים ונערות המתבגרים לעבודתו."

כאשר החיים נעשים למתוסבכים וחסרי משענת יציבה יכולת הפוריות הנפשית שלהם מוגבלת, ואילו בזמנים שטוב להם הם נודרים נדרים אישיים של התפתחות כזו של עושר החיים של איש אציל ואשה אצילית, אך כאשר זה לא ניתן להם הם בונים את חייהם באיחור ובבעייתיות.

מסופר על אבא שהתמודד עם בן שסטה מהדרך של הבית, הגיע האב אל מרן הגרמי"ל לפקוביץ זיע"א כדי לקבל אישור להוציא את הבן מהבית, ענה לו הגרמי"ל "תוציא את האחרים ואותו תשאיר" אין חידוש בדברים כל גדולי ישראל דיברו את אותו דבר כל אחד בשפתו ובמשנתו.

כשבוחרים ישיבה/ סמינר/ בית ספר/ כשיוצאים לחופש והבית הופך לבית ספר ענק חבל ההצלה בכל גיל ובכל מצב הוא קשר אישי בגובה העיניים רק כך ניתן להעניק לדור העתיד את מפת החיים הבטוחה ביותר לצמיחה נכונה, הרבה לפני כל דבר אחר המפתח להצלחה הוא הקשר האישי עם הילד/ה וזה יבנה את הקשר האישי שלהם עם אבא שבשמים בהווה או/ו בעתיד בס"ד.

הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חספין

מייל לתגובות: a0507333664@gmaul.com