בסיום שנת הלימודים, ובמרחק של רגע מימי בין הזמנים, ברגעים שאנו עוסקים בתפילה לבניית ההיכל לו אנו כה כמהים זה הזמן לדון על אשר בלבבנו מתוך דאגה לאותם הורים וצאצאיהם שמרגישים נדחים הגם שהבוטח לבל ידח ממנו נידח, ואולי בזכות אהבת חינם יבנה בית המקדש השלישי.
הגיע הזמן אחת ולתמיד לומר את האמת שעל ליבנו, ולא אין זה מדויק, זה לא על הלב שלנו בלבד, אלא ליבותיהם של 3000 בני נוער ו-6000 הורים המתמודדים כל שנה עם נשירה בציבור החרדי, בפברואר השנה פורסם שיש 6030 בני נוער חרדים שנשרו ממסגרות החינוך בשנה האחרונה, נוריד מזה כ-40 אחוז שהלכו למוסדות לא מוכרים או לא רשמיים אנחנו על 3600 בני נוער, נוסיף על זה את הנערים והנערות שלא מדווחים בנשירה אנחנו על 4000 בני נוער שנושרים בשנה!!! אם לא הבנתם תקראו שוב את הנתונים, ושוב, עד שתבינו את גודל המכה שאנחנו מתמודדים איתה, בקורונה האשימו את הקורונה בנשירה, ב"ה עברה הקורונה והמספרים ממשיכים לצבור עליה חדה...
כאן המקום לברר את סיבות הנשירה, אולי חוסר ההתאמה לסגנונות המוצעים במסגרות הקיימות, כאלו שלא בנויים ללמידת גמרא יום שלם, או לימודי קודש יום שלם, או בכלל לימודים יום שלם, כאלו שסיפורי חייהם בעקבות כללים נוקשים במגזרינו הביאה אותם לבעוט בחינוך שהם קבלו ולנטוש, ואולי אלו בנות שזוכות לחינוך בתקן קבוע ולא מתגמש, או משגיח שמנותק ממציאות החיים ומתנכל לילד ששומע מוזיקה שאיננה בז'נר המשגיחים, ועוד עשרות סיבות וסיפורי חיים.
אלו לא נוער נושר, נשירת עלה מהעץ מחייבת דיון רק כאשר התנאים של הצמיחה היו נכונים לעלה הספציפי ולצמח שלו, אך כאשר העלה גודל באקלים ובסביבה לא נכונה לו והוא נושר, התיקון הוא לא להשיב אותו לאותה אדמה וסביבה אלא למצוא לו את האקלים המתאימים עבורו, נער שגדל במוסד שהגיע אליו כי האחים שלו גדלו שם, או כי ההורים שלו רצו, הוא לא נושר, הוא סך הכל צריך סביבת גידול שנה והוא יפרח בס"ד!
אין ספק שהאידיאל הוא לימוד התורה, כל נשמה צריכה לקבל את האופציה ובדיקת המיצוי עד תום בחלקו בלימוד התורה, עיון, בקיאות, הלכה, ועוד, ברגע שמבינים שהנשמה הזו זקוקה למשהו אחר כל רגע נוסף שהיא בבית המדרש בכפיה הנשמה נקברת ברשעות ומתרחקת מצור מחצבתה באשמת הקברן.
השבוע פגשתי אדם יקר שאיננו דתי שעוסק הרבה בתחום האקדמיה הוא שיתף אותי בסכומי התמיכות של המשרדים הממשלתיים בלימודי בנות חרדיות, הצניחה של התמיכה בהן היא בלתי נתפסת , זה הזיה, כביכול אין בנות נוער חרדיות שזקוקות לזה ומספיק הסמינרים הרגילים, לולא הייתה זו במה קדושה הייתי חושף את הציבור בסיפורי זוועות שנחשפתי אליהם בבנות טובים ממשפחות עלית שבעלית שברגע אחד צנחו לשאול תחתיות כפשוטו ומדרשו, כאשר רק לפני מספר שבועות הן היו בנות סמינרים לתפארת.
בכמה מקומות התקציבים לנוער הנושר מופנה לחיזוק בחורי הישיבות ולא לנוער הנושר כי לא רוצים להכיר בהם ולעזור להם ("שלא ירגישו בנוח פה עדיף שיעברו לאזור אחר בארץ" סוף ציטוט מדויק מאחראי תקציב שכזה) אין פה הכללה חלילה יש מועצות ועיריות שעושות עבודת קודש שאין שני ודומה לה בידיעה אישית, בניידות ומועדונים, ומפגשים, אבל חלק גדול לא עושים את זה.
אני לא רוצה בימי החורבן שבעקבות שנאת חינם להניף את ידי באצבע מאשימה לאלו שצריכים לדאוג לאותם נערים אבל לצערי הם לא שם בכלל, ייזכרו לטוב כמה יו"ר וועדה בתחום זה בכנסת שעושים עבודה נפלאה, אבל זה בודדים מול כוח אדיר, בסופו של יום נציגי הציונות הדתית ונציגי מפלגות חילוניות עושים הרבה מאוד במקום אלו שנציגיהם או נציגי הוריהם נבחרו על ידם.
ופה המקום שנכנסים מוסדות מגוונים שנותנים סוגי מענים מותאמים, כאלו מוסדות שבדיעבד תלמידיהם מספרים ששם הם לומדים את שעות הקודש שלהם בהתמדה שלא הכירו עד היום, הם גדלים להיות בני אדם יראי שמים, אנשי תורה ועבודה, ששומרים על גחלת החרדיות גם אם לא תמיד מאירים להם פנים מתפללי בית הכנסת או חבריהם מהעבר.
הם עושים מעשים שהם החליטו אותם אחרי הרבה חשיבה והתלבטויות ובהתייעצות עם רבותיהם שהחליטו שזה מה נכון עבורם, הם בוחרים באומץ רב שאין דומה להם להכניס את עצמם למסגרת לימודית שגובה מהם מחיר אישי קשה, אבל הם רוצים חיים שיש בהם... הם רוצים חיים עם תוכן לא חיים שהם מרצים את ההורים/ משגיח/ קהילה/ שידוכים של האחים/ הם רוצים לחיות בעצמם, להצדיק את החזרת הנשמה לפגר שלו כל בוקר ולא להרגיש פגר כל היום, הם רוצים גם לשמוח בחייהם ובתוכן אמיתי.
ובמקביל עולם הנשירה של הבנות מכה בשקט עוד ועוד ונוגס בנו קשות, בתים מעולים יושבים בשיברון לב לבכות את לכתה של ביתם אל שאול תחתיות, הם מבכים את חוסר ההכלה הסביבתית, את הגבות המורמות, את הספקולציות הנוגסות, ובעיקר את חוסר היכולת להכוונה מקצועית שתציל את הבת טרם תיטמע ותיטמא
יאמר האומר מבחינתי חרדי הוא רק מי ששומר על קוד לבוש פלוני, וצורת התנהגות אלמונית, יתכן ויש בדבריו קורטוב של שותפות ברעיון החרדיות, אך רעיון זה חוטא אל האמת שכן כל מטרת החרדיות היא לקרב להקב"ה ולא להפוך את כללי ההתקרבות ההדוקים לחוק מוציא ומדיח מבתוכו ולהפוך אותם לקודשי חוץ כאשר הם בקודשי פנים מעיקר דינם.
הרבה יותר יש צורך לדאוג ולהשקיע כוחות ומשאבים בנוער שלא מוצא את מקומו לכתחילה בישיבות מאשר אלו שמוצאים את מקומם באופן טבעי, באותן בנות שהמסגרות והכללים הקונבנציונאליים ידידותיים עבורם מאלו שזה גורם להם לניכור וריחוק, הרבה יותר מלחמות תקציביות והסכמים קואליציוניים אמורים להיות צבועים לנוער הנפלא הזה מהנוער שמקומו בינכך שמור בסביבתו, אך לצערנו המציאות היא הפוכה ולא פרופורציונאלית למספרים 4000 בני נוער פלוס 8000 הורים שזקוקים לכל זה.
ממזמן לא זכו כל המסגרות הללו שהוכשרו ע"י רבניהם גדולים ופוסקים יושבי על מדין לאיזשהם מאמרי תמיכה והערצה ביומונים השונים שנקראים באותם בתים שזקוקים לתמיכה לסייע לילדיהם לעשות את השינוי למענם ולמען עתידם, ממזמן הם לא קיבלו את כבודם- העניין הוא שהם גם לא מחפשים את זה, הכבוד שלהם יגיע ביום שכל אדם כבר לא יכול לברוח, אז יעמדו להם זכיותיהם הרבות בדורות שגידלו וחיברו מחדש לעבודת ה' משלהם.
בשבועות בהם אנו קוראים את מעשה קנאותו של פנחס ושכרו להיות איש השלום ברית כהונת עולם, בשבועות בהם אנו מבכים את חורבן הבית על שנאת חינם ועין רעה, זה הזמן לסייע לאותם נערים ונערות בדרך של בריתי שלום, ופחות בדרך של קנאים פוגעים בו, ובכך נקרב את הגאולה השלימה.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין
לתגובות: a0507333664@gmail.com