צריך להיות סומא בכדי לא לראות שמתרחש משהו בארץ הקודש, אותה מדינה לאומית שללא ספק מצד אחד מבשרת גאולה, מבשרת מאידך רדיפה לתורה ולומדיה, זכויותיהם של לומדי התורה מקופחים אל מול חסרי עמליה, וגם כשמנסים לתת להם את כבשת הרש, עומדים משמאל ומימין וצועקים על העלוקות צמאי הדם שגונבים את מיטב כספם.
מחאה על רפורמה משפטית שעיקרה היה להחליש את כוחו של בג"ץ רודף הדת והיהדות, זכה להפגנות שסופם הוא אשמת החרדים וחוסר גיוסם לצה"ל וכו' וכו'.
אחד מהפלאים הגדולים שאנו חוזים בהם זה שתיקתם הרועמת של עדת נתניהו וחבורתו, בודדים שם מוחאים נגד המצב, אך היה מצופה ממי שהמפלגות החרדיות שמרו לא נאמנות במחירים יקרים שיקום ויעצור את המדינה עד שיפסקו כל קולות ההמרדה והאלימות המילולית המופנית חדשות לבקרים ואחה"צ כלפי הציבור שתמך בו בעיוורון מוחלט, אך שתיקתו רועמת כמו כל סביבתו, אין זה כי אם שכך רצון ה' יתברך.
אין זה רק רדיפה נגד עמלי התורה מקיימי העולם, זו גם הזדמנות טובה לבחון מי שייך לתורה ומי נגדה ל"ע, לפתע צצים כל מיני יצורים שמצדיקים בדרך כזו או אחרת את הטענות, לא במישרין אבל כמעט, סחור סחור הם שותפים לביקורת, המניעה שלהם אינו ברור אך ללא ספק זהו זמן הבירור שמברר לנו מעל לכל ספק שכל הפרשיות שהם חושפים וחשפו בכלי התקשורת השונים לא היו כדי לסייע למגזר החרדי אלא כדי לכלכך את פניו, טענותיהם נתבארו ורצונם נעשה ברור יותר מתמיד רדיפת הציבור החרדי ותו לא- אכן יש ברירה!
הטענה המרכזית של כל אותם יצורים היא תהנו כמונו, טענה עתיקת ימים של כל רודפי הדת מהנצרות והאסלאם שחדרה באלגנטיות לתוככי העם היהודי הבא להיות עם חופשי בארצו, טענה שכבר בזמן התורה הוזהרנו עליה ובנביאים הלוך ושוב, וגם לאחר מכן רק שאז הטענה הייתה מול הגויים ועכשיו מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו.
אחד מהסלנגים שחדרו לעם כולו זה "אחי" ואולי זה על בסיס כל ישראל אחים, אבל אחי במלעיל כוונתו יותר לשיתוף תחושת הסחבקיות הישראלית המכפרת על כל ריב ומדון ומחלוקות המתעוררות בכל כביש רענן ובל חניה נידחת, ניתן לפגוש אדם שפרץ לך לבית וכשתפסת אותו הוא ישר מזנק עליך בקריאה הישראלית הניצחת "אחי"- כלומר תעזוב אותי ותשחרר אותי כי אני "אחי".
אחד מהאנשים שטבע את המושג הזה בתעמולת הבחירות שלו בשנים האחרונות היה זה שהוכיח מעל לכל ספק שאח יכול להיות חורג וגם ערבי וגם לחרוג מכל אידאולוגיה, והוא אח יכפר עוון ולא ישחית... האח הזה מכפר על כל מריבה וזוהי מילת קסם.
אם מתבוננים במטרת האח הזה הוא להזכיר לכולנו שאנחנו אחים ושאנחנו מאותו גלות ואותם צרות וכו' אבל יחד עם זה, זה גם מכשיר שרצים רבים, האח הזה יוצר תחושה שניתן למחול על הכל לכולם, האח יסלח... הסלנג הזה גם מאפשר רדידות חברתית, מקצר שיח בין חברים והסבר בין אנשים, מתוך צפיה שכבר באמירתה תסלח לעומד מולך ותבין שהוא בן מעמדך.
האם מוכר בסטה באנג'ל הוא "אחי" של אברך שעמל בתורה בכולל פונביז' 18 שעות ביממה?? האם מולדובי גס שאולי גם חבר כנסת הוא "אחי" של בחור חמד תלמיד ישיבת חברון או פורת יוסף או חכמי לובלין?? לא הלא לא "אחי" שלהם, ה"אחי" שלהם הוא החברותא, הוא הסטנדר, הוא השכן בבית מדרש ובבית כנסת, נכון שכולנו בני אברהם יצחק ויעקב אבל חייבים להבין שמעמדות איננו דבר פסול, היררכיה והגדרת מעמדות היא חלק חיוני בקיום חיי חברה, בקיום חיי קהילה, ובהצלחת כל מוסד חינוכי, כאשר כולם "אחי" אז לא פלא שמורה לא יכול לתת לילד בחינוך בכללי הוראות, למה שהנער הזה ישמע למורה ה"אחי" שלו??
כך חדר לציבורים שלמים שהפסיקו לקרוא להורים בשמות של "אבא- אמא" וכדומה אלא בשמם הפרטי, וגם ל"סבא ולסבתא" (סבא משה וסבתא רבקה...) כי כשכולם בני אותו מעמד אין כבוד וערך לשום אדם גם אם אני מחויב מדאורייתא בכבודו, ומכאן הדרך קלה ופשוטה לשאלות על בורא עולם ועל התורה ועל כל דבר שהורינו והורי הוריהם של אותם מפגינים מסרו נפש עד שחיטה.
השולחן ערוך מלא באנטיתזה לסלנג ולשפה הזו, פרקי אבות מלאים בדרישה של כבוד לאנשים שונים מסיבות שונות לצד המשנה של כל ישראל חברים... אין סתירה בין זה שכל אחד יידע את מקומו ומהותו לבין בלבול המעמדות שהשפה העכשווית רחובית ערסית יוצרת בנסיבות התקופה.
כל המצב הזה מביא אותנו לתובנה שאולי לא מודרני לדבר על זה, העולם היום הגיע למצב שכל אחד זקוק לאישור ותעודה ופרסום מעשיו בכל רשת חברתית, בודדים האנשים בציבור הכללי שנותנים תרומה במתן בסתר, לרוב זה ילווה בעדר צלמים, שיפרסמו את דבר החסד שלו, וכך אנחנו כולנו נמצאים במידה כזו או אחרת שבויים במציאות הזו שאנו זקוקים לאישור של החברה למעשים שלנו, זה נוגד את התפיסה התורנית יהודית, ביהדות לכל אדם יש בחירה חופשית איך עלינו להתנהג, לכל אחד יש קשר אישי את רבותיו, ועם בורא עולם, והצניעות היא הכתר לראשנו בהכל.
הערבוביה החברתית, יצר מציאות של אנשים שזקוקים כל היום למחמאות, הקליניקות מלאות באנשים דיכאוניים שהחברה לא נותנת להם מספיק אישור לקיומם ולאישיותם החיצונית והפנימית, הכל תלוי במה הבריות יאמרו עליו.
התורה הקדושה נותנת לכל אדם אחריות על עצמו והוראות למערכת היחסים שלו עם בוראו, הגושפנקא החברתית למעשיו לא קיבלה ביטוי בשום צורה ובשום ספר מידות של חז"ל, אמת, יש צורך במידות טובות ובחיי חברה מפרגנים, אבל לא חיים שדורשים כאלו דרישות.
לו כל אדם היה חי על מקומו בצניעות ורוגע לא היה לו צורך בתעודות מאחרים, אך כאשר נוצר ערבוב של כל היהודים זה יצר חוסר וודאות וחוסר נוכחות, וזה מצריך את האדם לבקש סיוע חברתי תומך.
כאשר הרמב"ם מתאר את ימות המשיח, לכאורה הינו מצפים שיתאר מצב אידיאלי של מלא "אחי" ביחד, אבל דווקא הרמב"ם מתאר מצב הפוך לחלוטין, הרמב"ם אומר שכל שבט יידע את שבטו ובכך יוכלו כל שבט ושבט להיות מאוחדים כשבט, בדיוק הפוך מהחלום הגדול של גאולה שתעשה את כולם לסלט ענק ודביק-
רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ג: "ימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל, הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים, הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס, ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני"
והאמת שהרמב"ם לא חידש דבר, בפרשת השבוע שהיא עוסקת בתיאור "מדבר סיני" אותו מדבר שכל מהותו הוא סימול של מתן תורה, הפרשה עוסקת בתיאור ההפרדה הגדולה בין שבט לשבט, במיקום, בדגל, בסימן, בהליכה, במהות, וכך מתאר את זה רבינו בחיי בפרשתנו על בסיס מדרש רבה:
"והיה להם י"ב מפות. מפה לכל שבט ושבט. והיו המפות משתנות בגווניהן וצבעוניהן חלוקים זה מזה... יהודה צבע מפתו כעין השמים מצוייר בה אריה. יששכר צבע מפה שלו דומה לכחול מצוייר בה שמש וירח על שם שהיו בקיאים בתקופות ומזלות. בזבולון, צבע מפה שלו לבנה, סימן לעשרו שהכסף לבן, ומצוייר בה ספינה. ראובן, מפה שלו אדומה, מצוייר בה דודאים. שמעון מפתו ירוקה, מצוייר בה שכם. גד מפה שלו מעורב לבן ושחור, מצוייר בה גדוד. אפרים ומנשה מפות שלהם במראה השוהם, בשל אפרים מצוייר בה שור. ובשל מנשה - ראם. בנימין מפתו כלולה מכל הצבעים, מצוייר בה זאב. דן מפתו דומה לספיר, ומצוייר בה נחש. אשר, צבע מפתו דומה לאור השמן, מצוייר בה אילן זית. נפתלי, צבע מפתו דומה ליין צלול, מצוייר בה איילה..."
כאשר הציבור החרדי נפגע מאוכלי השרצים שאומרים עליהם שהם עלוקות, אן מחבר כנסת שוטה כזה או אחר, זה אומר יותר מכל דבר אחר ששכחנו דבר בסיסי, לומדי התורה ועמליה חיים בעולם אחר, מדברים בשפה שונה, וחיים חיים אחרים, הבסיס של החיים שלנו זה לא מה אחרים אומרים עלינו אלא איך אנחנו נשפיע קדושה על העולם ובעולם, השאיפה הגדולה לימות המשיח היא בין היתר שאיש על מחנהו ואיש על דגלו, בראש המחנה יצעדו האברכים מכל הכוללים ליד רבותיהם, איש על מחנהו ואיש על דגלו, ואחריהם תומכי התורה ומכבדיה, ואי שם מאחורה יצעדו קבוצות שלמות של "אחי" ואחריהם קבוצות רבות של אלו שגם לא רצו היות אחי.
אז תודה לכם מפגיני בני ברק, משמיצי לומדי התורה, שהזכרתם לנו שאנו לא מדידים אלא ידידים!!
המאמר מבוסס בעיקרו ממאמר של הרב משה גרילק זצ"ל הסופר חד העט, שופר מחנה ה', שקידש שם שמים וקירב רבים בדרכו הייחודית, שנלקח השבוע לישיבה של מעלה.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין