בפתיחת אחת מתוכניות הבוקר ברדיו פתח הקריין את דבריו בלעז ובוז לבזבזנות שהחרדים השיגו לעצמם בהסכמי הקואליציה, מעכשיו אברך יקבל 1000 שקל... הוא נחרד עד עמקי נשמתו, איך הגיוני שאברך יקבל 1000 שקל במקום לתת לקשישים וניצולי שואה, ואז פשוט נזכרתי שאפשר לשמוע מוזיקה ועברתי לשירי אמונה במקום מילות תועבה.
אחת מהדילמות המשמעותיות בחינוך זו שאלת התגובה, איך להגיב לסיטואציות, פעמים רבות התגובה לאירוע חשובה הרבה יותר מהאירוע עצמו, ילד שעושה מעשה רע וההורים מגיבים בחומרה הסיפור של הילד זו התגובה, לא האירוע, וכך גם אצל מבוגרים, כאשר מתעורר ויכוח לאלמנט וצורת התגובה יש משקל כבד בהמשך התנהלות אותו אירוע.
וכבר אמרו בעלי המוסר על אותם שזועקים בקול גדול ועצבים גדולים על הילד שלהם "מדוע הוא (הילד) כועס ולא מדבר בנחת" ברור שאפילו מילה אחת מכל המלל הארוך של האב לא ייכנס באזניו של בנו.
שמעתי מאמי מורתי תחי', שכאשר אביה מרן הגרש"ז אוירבך זיע"א רצה לחנך את ילדיו, הדבר המפחיד ביותר שהילדים היו מפחדים זה היה המבט חמור הסבר שלו, הוא הצליח לגרום להם להתייחס למבט החמור שלו כאל תוכחה, זה כוחו של מחנך דגול.
מציאות המדיה הפכה את העולם לאדיש, כל אחד חשוף לכל אירוע שמתרחש בכל פינה בעולם, מציאות זו גרמה לחושים שלנו להיות קהים, אם בעבר התרגשנו מכל אירוע לטוב ולמוטב המדיה התקשורתית והחשיפה הבלתי מצונזרת לכל אירוע הופך אותנו לאילמים רגשית.
חוסר יישוב הדעת, הלחץ, הצורך להספיק, הרצון לדעת הכל, כל זה מביא אותנו לחוסר מחשבה יסודית שתפיק תוצאה של תובנות חיים- חכמת חיים, נס שיש לנו שבת קודש ששם אנו שובתים ורגועים ונותנים דרור ואוויר לנשמה, אוי לו למי שלא יודע מה כוחה ומתנתה של השבת ולו בעניין זה.
חוסר הריכוז שהמציאות מעמידה אותנו בו, גורמת לרבים ללכת ולהיבדק אם יש להם בעיות קשב וריכוז, ורבים אכן יוצאים בבדיקה כמאובחנים, אחוזי המאובחנים עולים משנה לשנה, ומה שבעבר היה נחשב כחריג נעשה כמעט לשגרתי (דבר זה טעון ברכה!) והשאלה הגדולה היא לאן עוד נתקדם.
המצב של חוסר מנוחת הנפש הוא המצב המסוכן ביותר בכל מערכת אבל בעיקר בתחום החינוך, הטעויות ההיסטוריות הגדולות נעשו מחוסר רוגע ומנוחה, מדחף פנימי לא רגוע, הבלבול שיש לאדם במצב כזה הוא כעין סחרחרות לאדם בריא שמחליף קיר תומך ברצפה וכך מוצא את עצמו נשכב על הרצפה במקום להיתמך בקיר.
המדרש מספר לנו סיפור עיוני עמוק ומלמד לחיים, ילקוט שמעוני תורה פרשת בחקותי רמז תרעה
"ורדף אותם קול עלה נדף"- אמר ר' יהושע בן (יהודה) [קרחה] פעם אחת היינו יושבים תחת האילן ונשבה הרוח והטיחו עלים זה בזה ועמדנו ורצנו ואמרנו אוי לנו הגיעונו פרשים, לאחר שעה נפנינו לאחורינו וראינו שאין אדם שם, וישבנו ובכינו ואמרנו אוי לנו נתקיים עלינו מקרא שכתוב בתורה ורדף אותם קול עלה נדף"
הסיפור לכאורה פשוט, אבל כששמים לב לאירוע ולתיקון שלו יש פה כדי להבין לעומקם של דברים: הסיפור התרחש כשהם " פעם אחת היינו יושבים תחת האילן" מצב של ישיבה זה לכאורה יישוב הדעת, אבל כנראה שהישיבה הייתה לא לגמרי במנוחה שכן התרחש לפתע אירוע "ונשבה הרוח והטיחו עלים זה בזה" כשיושבים תחת אילן הדבר הכי הגיוני זה שיהיה רוח והעלים יגעו אחד בשני, אבל הדרך שהם הגיבו היה בעצם שיקוף של המצב האמיתי מלפני כן כשהיו יושבים- "ועמדנו ורצנו ואמרנו אוי לנו הגיעונו פרשים" גם עמדו, גם רצו, וגם הגיעו למסקנה מוטעת, כי " לאחר שעה נפנינו לאחורינו וראינו שאין אדם שם" הם עשו את הדבר הבסיסי המתבקש, הם הסתובבו וראו שזה לא היה כלום ואין שם אף אחד.... התשובה לכל זה היתה: " וישבנו ובכינו ואמרנו" הם התיישבו ובכו והגיעו למסקנה שהפ פחדו סתם, אבל כל זה נעשה דווקא ע"י שהם התיישבו, יישוב הדעת הביא אותם לאותו בבכי.... אבל כל זה רק אחרי יישוב הדעת.
הסבא מקלם התפעל מאוד מהמדרש הזה וכמו שכתב בחכמה ומוסר חלק א סימן רל:
"הביטו וראו מעשה כזו, מה רושם עשה עליהם, וכמה תועליות מצצו מזה הפחד קל שבא לידם, ומה שכרם מזה! משא"כ הכסיל שבא לידו מקרה כזה - מה שכרו? האימה והבהלה שהי' לו, ואח"כ יגונו על צערו שבא לידו בהלה של חנם, זה שכרו בעוה"ז, לעוה"ב אינו יודע!"
זה לא סתם סיפור יש בו הרבה תבונת עומק, אם נלמד לחיות ברוגע ולהגיב לאירועים בצורה הנכונה החיים שלנו יהיו איכותיים ביותר, על הפסוק "וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֙רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף:" מסביר הרש"ר הירש: "ורדף אתם וגו'; ליבם יהגה אימה מתמדת מפני התקפות ועינויים - אפילו במקום שאין כל סכנה:"
ליבם יהגה אימה.... אפילו במקום שאין סכנה.... כשהלב הוגה באימה החיים הם סיוט אחד גדול, כשהלב מייצר מחשבה של פחד של חרדה, אור היום הופך לחושך, העבודה של היהודי המאמין זה לשלוט על תהליך היווצרות המחשבות ושם לשלוט על התהליך כבר בבית היוצר, כבר שם לשלוט על תהליך כל יצירה כדי שהתוצאה תהיה טובה.
בהמשך הפסוק מסביר הרש"ר הירש עוד יסוד: "בשעות האימה - כאשר דעתו של אדם נתונה רק להצלת עצמו - תחסר כל שותפות של עשייה; שלא במתכוון יאבד האחד על - ידי חבירו:" כאשר דעתו של אדם נתונה רק להצלת עצמו- תחסר כל שותפות של עשיה, ואחד יאבד על ידי חברו... אבל זה מתרחש רק מתי שבשעת האיימה האדם לא שולט על עצמו, אבל אדם שמרגיל את עצמו לשלטון המידות אז גם בזמנים קשים יש שלטון המידות כמו שראיינו בשואה ובעוד סיפורים על אנשים גדולים במצבים קשים.
המציאות שמתחוללת במדינת ישראל בחודשים האחרונים משגעת את כולנו קבוצת אנרכיסטים טוענים לדמוקרטיה כשהם לא מקבלים את תוצאת הבחירות, הם טוענים לגיוס חרדים כשהם עצמם מסתובבים עם דגלי פלסטין, הם טוענים שהמדינה שלהם אבל בורחים לחו"ל, הם אומרים שהחרדים טובים אבל הם צריכים תיקון... הם בעצמם בחלק מסתובבים בתוך עצמם ולא מבינים מי הם מגדרית, הבלבלה הזו היא תוצאה ישירה של מדיה תקשורתית ויכולת להתסיס את כולם בהודעה קטנה אחת.
לפתוח חדשות בהודעות שכמעט משכנעות אותך שאברך חרדי הוא גנב כי הוא מקבל 1000 שקל לחודש, זו מציאות של יצירת "ליבם יהגה אימות" הם מפחדים מהעלים וקשקושי הרוח גורם להם לברוח.
ההפך מכל זה הוא התשובה של "ויחן שם ישראל- כאיש אחד בלב אחד" של בתי מדרשות הצלאים בלומדי התורה שעובדים על תיקון המידות, כאלו שמרגילים את עצמנו למחשבה של אחדות אז גם בשעת צר וצרה אפילו קשים כוח ההרגל הוא לחשוב על האחר גם אם הוא אחר.
שמעתי השבוע סיפור נפלא על המשגיח מפונביז' הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטיין זיע"א שבוקר אחד הוא ראה ילד רץ, לשאלתו להיכן רץ ענה שמפחד לאחר לכתה, אמר לו המשגיח תגיד למחנך שלך, שאני אמרתי שעדיף להגיע במנוחת הנפש באיחור מאשר במרוצה ובזמן...
ההרגל לשלוט על המחשבה והדבור, האמון העצמי הזה הוא שיסייע לנו בחינוך עצמנו ובחינוך דור העתיד בס"ד.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין