1:
בפרשת ״אמור״ כתובות שישים ושלוש מצוות ״עשה״ ו״לא תעשה״ והיא הפרשה השניה בגודלה במספר המצוות אחרי פרשת ״כי תצא״, שם כתובות שבעים וארבע מצוות.
פרשתנו מתחילה בפנייה לשבט הכהונה והצורך שיהיו ״פרושים״ יותר משאר עם ישראל, זאת כדי לשרת את ה׳ בבית המקדש.
שלא כמו הפרשה הקודמת שעסקה בענייני פרישות של כל עם ישראל, במצוות ואזהרות מיוחדות שמבדילות אותם משאר העמים, כאן מדובר בפרישות בדרגה גבוהה יותר, כזאת שאמורה להבדיל את הכהנים משאר ישראל, במצוות ואזהרות שמיוחדות רק להם.
גם בכהנים עצמם ישנן שתי דרגות של קדושה, הנמוכה יותר קשורה ל״כהן הדיוט״ והגבוהה יותר קשורה ל״כהן גדול״.
את עיקר ההבדל בין כהן הדיוט לכהן גדול אפשר למצוא באיסור להיטמא למתים.
ל״כהן הדיוט״ אסור להיטמא לכל מת, חוץ משבעת קרוביו, שהם מולידיו (אביו ואמו), הנולדים עמו (אחיו ואחותו) וילדיו (בנו ובתו) וכמובן אשתו שהיא כגופו.
רק לאלו השבעה מותר ל״כהן הדיוט״ להיטמא, לאלו אך לא לאלו שקשורים להם דוגמת גיסו וחתנו.
לעומת זה ל״כהן גדול״ אסור להיטמא אף לשבעת קרוביו, כי עליו מוטל להיות במדרגת פרישות גדולה יותר.
2:
״ויאמר ה׳ אל משה, אמור אל הכהנים בני אהרן, לנפש לא יטמא בעמיו״.
״האור החיים״ הקדוש שואל, מדוע נקטה התורה בלשון ״אמירה״ ולא כתבה כבדרך כלל בלשון דיבור: ״דבר אל..״?
עוד הוא שואל, מדוע כתבה התורה ״הכהנים בני אהרון״, לכאורה לפי הדקדוק צריך היה לכתוב הפוך, ״בני אהרון הכהנים״, קודם את השם ורק אח״כ את התואר?
מתרץ ה״אור החיים״ הקדוש שכך אמר הקב״ה למשה, אין נאה ליוצא ונכנס לפני, להסתכל במת, לכן אוסר אני על הכהנים להטמא למת.
זאת הסיבה שנקטה פה התורה לשון ״אמור״ - שהוא לשון מעלה ורוממות, כמו שכתוב (דברים כו) ״את ה׳ האמרת.. וה׳ האמירך..״.
הקב״ה מבקש ממשה שיסביר לכהנים, היות שהם מורמים משאר העם ומשרתי פני מלך, לכן הוסיף להם מעלה, שלא יטמאו לנפש אדם, כדי שישארו כל הזמן בגדר ״והשם האמירך״.
(אדם שנטמא למת, יורדת קדושתו בדרגה עד לטהרתו).
לפי זה מובן למה נקטה התורה ״אמור אל הכהנים בני אהרון״, ולא ״בני אהרון הכהנים״.
כל הסיבה שהשם ״מאמיר״ אותם, כי הם כהנים.
לכן הקדימה והצמידה התורה את התואר ״כהנים״ למילה ״אמור״.
אם היה כתוב ״אמור אל בני אהרון הכהנים״ היינו טועים לחשוב שסיבת חשיבותם היא בשל היותם בני אהרון.
3:
במדרש תנחומא מובא שהפסוק מתהילים (יב) ״אמרות ה׳ אימרות טהורות״ - מדבר על הפסוק הזה שלנו שכתוב בו פעמיים לשון ״אמירה״ - ״ויאמר ה׳ אל משה, אמור אל הכהנים..- פסוק זה שנאמר בו פעמיים לשון ״אמירה״ - הן אמרות טהורות.
לכן הוא כתוב בלשון רבים.
אפשר לשים לב למשהו מעניין.
״בני אהרן״ - בגימטריה שלוש מאות ושמונה, כמספר הכהנים הגדולים שזכו לשרת בבית המקדש הראשון והשני.
שמונה עשרה - בבית המקדש הראשון
ושלוש מאות - בבית המקדש השני.
4:
היום נזכה לחגוג ״פסח שני״ וזוהי הזדמנות טובה לבדוק מדוע רק במצווה זאת נתן לנו הקב״ה הזדמנות שניה.
מדוע רק במצוות ״קרבן פסח״ אומר הקב״ה למי שלא זכה להקריב את הקרבן במועדו עקב היותו טמא, שיש לו הזדמנות שניה בעוד חודש ימים, בי״ד אייר, להקריב את ״קרבן הפסח״.
מדוע דווקא בקרבן פסח יש לנו הזדמנות שניה?
מדוע אין לנו אפשרות לעשות סוכות שני, שבועות שני, פורים שני וכו׳?
ראיתי תשובה נפלאה.
את ״פסח שני״ לא נתן לנו הקב״ה מיוזמתו, אלא היו אלה קבוצת טמאים שפנו הם מעצמם לקב״ה ואמרו: ״למה נגרע״, מדוע כולם יזכו להקריב את ״קרבן הפסח״ ורק אנחנו נפסיד מצווה חשובה זו בגלל שנטמאנו למת?
ראה הקב״ה שכל כך חשוב להם לא להפסיד את מצוות ״קרבן פסח״ ובשמחה רבה נתן להם במתנה את ״פסח שני״.
זאת המצווה היחידה שביקשו אותה עם ישראל מהקב״ה ולא להפך.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי