פרשת ראה: כשהרומאים ביקשו "תנו לנו פנס משלכם"

"ילד , רוצה סוכריה?"

"לא יודע".

"מה פירוש לא יודע? אז מי כן יודע?"

"אני צריך לשאול משהו את אמא שלי", עונה הילד החמוד ואמא מתכופפת כדי לשמוע את השאלה שלו. "אמא , יש לסוכריה הזו הכשר שאנחנו אוכלים?"

כנראה שלא. אמא לא מכירה את המוצר הזה. עכשיו הילד, באמת לא רוצה את הסוכריה הזו.

פנס של ארץ ישראל

מעשה ושלחה מלכות רומי לרבותינו דרישה רשמית: "נא שילחו אלינו פנס אחד משלכם".

פרטי הבקשה מאוד הפליאו. מה? מלכות רומי הגדולה צריכה פנס משלנו? .

כשמגיעה דרישה מן המלכות הרומאית, צריכים לבדוק מה הצופן שלה. עם הרומאים אין דרך להתלוצץ. הם מלכות רשעה מאוד.

חישבו החכמים ואמרו: אסופות של פנסים יש להם. ואם אולי הפנסים הרגילים כבר לא מוצאים חן בעיניהם - הרי יש להם כמות אגדית של אבנים טובות ומרגליות, שאיתם הם בוודאי יוכלו להאיר וכל חושך יבהיק. אז למה התכוונו ?

כנראה, כך חישבו, יש סיבה לכך שהבקשה המלכותית נשלחה אל החכמים דווקא.

וכך פיענחו רבותינו כי הדרישה היא לכך שנשלח להם תלמיד חכם. כזה שמאיר לא כמו פנס אלא יותר מפרוז'קטור. כזה שייאיר ויישר כל נושא חשוך וסבוך.

האור הפלאי של נהוראי

את מי שלחו להם? את רבי מאיר.

רבי מאיר באמת היה מאיר. הגמרא מספרת שמלכתחילה היה שמו רבי נהוראי. אבל החכמים שינו את שמו לרבי מאיר, כי היה מאיר עיניהם בכל הלכה.

רבי מאיר, היה כזה סוג של אור פלאי, עד שאפילו עור גופו היה מלא אור.

ובכן, לא היתה ברירה, ורבי מאיר נדרש להפליג לרומי.

צריך לזכור שרבי מאיר הוא תלמידו של רבי עקיבא, אשר הוצא להורג על ידי הרומאים הרשעים. ובמקרה הזה, אין זכות סירוב.

מה הוא יחזיר?

ומה הוא עשה שם בארמונות ההם? ענה תשובות ויישר הדורים והסביר בצורה קולחת והדף כל טענה באופן מפליא ביותר. הם שואלים ומטיחים, והוא עונה בצורה מופלאה.

אחרי כל השאלות ההגיוניות התחילו ההתחכמויות. אבל גם לכך ענה להם.

בסוף שאלו אותו: למה נקרא שמו 'חזיר'?

היו בטוחים כי על שאלה כזו לא יענה. אבל רבי מאיר בעל הנס, עונה להם בישוב הדעת: החזיר עתיד להחזיר את המלכות לבעליה.

כידוע, כך הסביר, היום המלכות לא נמצאת בידי בעליה האמיתיים. עם ישראל להם שייכת המלוכה. אבל כרגע היא נשללה מהם. בעתיד, תוחזר המלכות למקומה הראוי.

החזיר? איך בדיוק?

התפלאו

אמר להם: אמרו רבנן לעתיד לבוא ד' יתברך מוציא כרוז ואומר: כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבוא ויטול שכרו. ואם יש אומה שלא אכלה בשר חזיר, הקב"ה מוציא כרוז פעם שנייה, ומכריז ואומר: כל מי שלא אכל בשר נבלות וטרפות, שקצים ורמשים - יבוא ויטול שכרו. ועם הכרוז הזה, רק היהודים יוכלו לגשת. רק להם קבלות על כשרות המזון.

השבת הזו אנו קוראים בפרשה שוב את כל האיסורים של אכילה שאינה כשרה.

אז מה לא כשר כאן?

כל החיות והעופות שנאסרו באכילה הן כאלו שהמידות שלהם מלאות קלקולים. ויש חשש שהטבע שלהם ישתרש אצל היהודי.

למשל החסידה - מתחסדת רק אם חברותיה. נו, אז מה זה קשור אלינו? קשור ועוד איך! מי שאוהב את אלו שדומים לו ומזדהים איתו, הוא בעצם ממשיך לאהוב את עצמו . הם כמוני? אז אני אוהב אותם, ואת הבבואה שלי שבהם... אבל אם אני אוהב את השונה ממני, סימן שאני אוהב שלום.

על הראה, סוג של עוף טמא, אמרו חכמינו, שיש לה כח ראיה כזה שמבבל היא רואה נבלה שבארץ ישראל. עוף כזה? ד' ישמור מלאוכלו. ראיה של יותר משמונה מאות קילומטר, כדי לראות נבלה? איזו ראיה רעה!

אל תחפש את הרע

ואמר על כך הבעל שם טוב הקדוש, מה שנאמר שרואה בבבל - הכוונה לבלבול, שיש להתרחק מאותם הרגלים של בלבול אשר רואים נבלה שבארץ ישראל. ארץ ישראל, כך אומר הבעש"ט הכוונה היא לתלמידי החכמים והצדיקים שהם בבחינת ארץ ישראל. ומי שרואה בהם נבלה? בוודאי שאין זה מעשה כשר.

אף החזיר, אשר מראה טלפיו ומשקר את כולם, יש להתרחק ממנו. כי לבסוף מה שיוסי יאכל, יסתפג בו ובדמו ובעצמותיו . ואסור שהוא יאכל מהחיות שהטבע שלהם כה נורא.

כל איסור מקרב אותנו אל המטרה. כפי שאמר רבי מאיר: הוא נקרא כך, כי הוא עתיד להחזיר את המלכות לבעליה .

ולוואי ונזכה להשמר ממאכלות אסורים, ולשמוע בקרוב את קולו של הכרוז המופלא של ממלכת בית שלישי.