"הצרות שלך מענינות אותי"

בעלה של הגברת בלה שמיוביץ היה חולה מאוד. שניהם ניצולי שואה, אשר אין להם קרוב. והנה נפל האיש הזקן בבית. ואין מי אשר ירימנו. שוכב האיש בצורה אומללה על רצפת החדר הקטן ונאנח וגונח. יצאה הגברת בלה לרחובה של עיר לחפש עזרה.

באותו בוקר, בשעה שמונה ועשרה, אין נפש חיה ברחוב. כל התלמידים כבר הלכו לבית ספרם, כל האמהות נחפזות להשלים משימות בוקר עמוס.

הזקן שעל הריצפה

וגב' בלה, נושאת עיניה לשמים ומתחננת אל השם הטוב: אנא תשלח עזרתך". חלף עבר שם במרוצה איש אחד. ספריו בידיו והוא ממהר מאוד. היא קראה אליו: "אנא ממך, התחננה, צריך להרים את בעלי שנפל אל הרצפה" .

"סליחה!, התגמגם האיש. אמנם אני מאוד אוהב לעזור, אבל עכשיו זה פשוט לא שייך. אני צריך לתת הרצאה בצפון . והרכבת לחיפה יוצאת. אין לי אפילו רגע מיותר!..."

התבוננה בו הגברת בלה בפליאה ואמרה: "לא הבנתי!

אני מאוד ממהר

ושוב חזרה ואמרה: איני יודעת מה אתה אומר לגבי שיעור או הרצאה. מדובר בסכנת חיים של איש זקן וחולה!!"

או-אז התעשת האיש , תפס את עצמו בטעותו. מיהר בחפזה לעלות בגרם המדרגות וסייע והרים את החולה העיוור המסכן. ואחר מיהר להפליג לדרכו.

המעשה הטוב מוכיח את הרצון הטוב.

למחרת עם בוקר נשמעו נקישות על הדלת. פתחה הגברת בלה את הדלת. עמד שם אותו איש מאתמול בבוקר. הוא עמד שם נרגש.

אמרה לו בלה בחיוך: לא בכל בוקר בעלי נופל. ברוך ד' היום הכל בסדר.

לא בגלל זה הגעתי, אמר האיש. באתי להגיד תודה.

אתה אומר לי תודה? שאלה בהתפעלות

כן! אתם הצלתם את חיי!. האם לא שמעת? כך אמר בריגשה. ניצלתי מתאונת הרכבת הקטלנית של אתמול. הרכבת שהפסדתי , הרוויחה את חיי.. ".

"לא אני הצלתי את חייך! מחתה הגברת הצדקנית והחכמה, אתה הצלת את עצמך! עשית מעשה טוב – וזה עמד לך לזכות!!"

פעולה מעשית – מוכיחה על הכוונות

והיה עקב תשמעון. יש פעולות שהן נראות כפסע בין לעשות אותן או להחמיצן. צריכים לעקוב בשימת לב כדי לקיים אותם.

לעזור לשני. לחייך. לברך אותו. להגיש לו כוס קפה. מטבע של צדקה. עוד פרק תהילים להצלחה. וכבר הכל נראה אחרת. והיה עקב. גם מה שאפשר לדרוך בעקב יש לו ערך נפלא!!. אנחנו יהודים גם של זוטות ודברים קטנים. ולפעמים זו הגדלות.

החנייה האסורה

סיפר הרב ח. ה. שכאשר המתין לעורך דינו, מתחת למגדל במרכז תל אביב , נכנס למגרש השמור לשכני הבנין. שומר קפץ עליו ודרש ממנו לעזוב את המקום במהירות.

הוא השתהה דקה או שתים. וכבר אותת לו עורך דינו כי הוא מסיים שיחה מחו"ל ויורד אליו. הרב ביקש רשות מהשומר להמתין במקום עוד דקה או שתים. והלה, במקום תשובה התקרב אליו עצבני. דפק לו על החלון וכשזה פתח אותו הטיח בקול מאיים:

"הצרות שלי מעניינות אותך? ומיד השיב בעצמו: לא! ובכן, גם הצרות שלך לא מעניינות אותי! אם לא תיעלם מהשטח תוך שתי שניות, המשטרה בדרך אליך"

מעניינות ועוד איך!

שמע הרב כך. והבין הכל אחרת. הוא יצא מהמכונית. התקרב אל השומר הכעוס ובקול רך ואנושי אמר לו: דווקא אותי כן מעניינות הצרות שלך!

התפעל השומר ואמר: "אך! אפשר לחשוב מה כבר תוכל לעזור לי?".

אני באמת לא יכול. השיב בענווה. אבל הוא ניגש למכונית הוציא ספר תהילים ואמר: זה יכול לעזור... יותר משלושים דקות היה צריך עורך הדין להמתין ללקוח שלו, שערך תפילה לרפואה שלימה לאשתו של השומר שחלתה נוראות.

'והיה עקב' דברים שכמעט נדושים בעקב מתגלים בחשיבותם! כמה שלום ואהבה התגלו שם אחר כך.

שבת שלום ומבורך