דו-שיח מופלא עם אליהו הנביא

וזה אחד מהסיפורים: פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום. (אליהו הנביא לא התגורר במקום קבוע, גם מפני שהיה נרדף על ידי אחאב.

וגם מפני שמראהו היה כל כך אגדי – והוא העדיף להצטנע).

למה רק אנחנו מקופחים?

והנה, הוא פגש יהודי שפנה לאליהו הנביא ואמר: "אני מאוד רוצה לשאול אותך שאלה קשה. אבל אני מפחד שמא תכעס עלי ".

ענה אליהו: "אם השאלה שאתה שואל היא בקשר לתורה הקדושה – חלילה שאכעס עליך".

ומה שאל אותו אדם? "האלוקים נותן לבהמה לחמה. והוא דואג לבני העורב – אשר העורב האב מתנהג אליהם באכזריות.

הוא דואג אפילו לרמשים ולחיות הכי זעירות. אבל, כך שאל, מפני מה דווקא לבני האדם, הוא לא מכין שום מזונות? למה האנשים, צריכים לטרוח על האוכל ועל הפרנסה. דברים שהם צורך בסיסי וניתן לחיות השדה. לאדם – איך ולמה הם לא ניתנים?"

תהיה הוגן – תגיד תודה

אמרתי לו, מספר אליהו הנביא. בני, השאלה הזו לא הוגנת. זו שאלה שאין בה דרך ארץ. וכי אין הבורא מברך מעשה ידיו של אדם??.

"צא ולמד, מציע לו אליהו הנביא. שוטה שעובר בשוק, האם יכול הוא לפרנס את עצמו שעה אחת? הרי כל בן אדם ניחון בחכמה ובחן ובחוש מסחרי מסוים ובכשרונות יחודיים וכל אלו – שאיתם הוא משתמש כדי להביא לעצמו את פרנסתו. מאיפה הם? מי שתל בו את כל הכוחות הללו?".

רגע אחד של אלצהיימר – והאדם נעשה 'אפס'. כל בני האדם, אם האלקים נוטל מהם את הדיעה הרי הם כמו חיה ובהמה. כלומר, את בני האדם - ד' מפרנס בדעה איך להצליח. ואם אין להם דעה? מפרנס אותם כפי שהוא מפרנס את שאר הבריות שברא בעולמו. (ואז, אלקים מסייע לאנשים הבריאים להקים ארגונים שישקמו אותם ויטפלו בהם ...)

התפעל האיש מן התשובה. ידע שזה נכון. כשרונות וכוחות ומזל – הם דברים שקיבלנו במתנה.

לפעמים אנחנו נוטים לשכוח, ש-כל מה שיש לנו זו פשוט מתנת שמים!. כמה נוטים אנו להלל את עצמנו ואת המהלכים החכמים שנקטנו בכל היוזמות בהן הצלחנו.

ומה על הכשלונות? בזה אשמים הסובבים אותנו: אנשים לא הגונים, חבר'ה שלא פירגנו לנו, שער הדולר, המדינה והחוקים המעצבנים שלה...

אבל אליהו הנביא מגלה לנו סוד מדהים: כל הכשרונות והחוכמות וההצלחות הכל מחושב. וגם מה שלא הצליח? גם מחושב.כי לפרוייקט המוצלח ההוא, לא קיבלנו את השכל כדי להצליח בו.

כי לא אעזבך!!

אחרי החלום המופלא של סולם יעקב, עם המלאכים העולים ויורדים בו. זוכה יעקב אבינו להבטחה הנפלאה של האלקים: לא אעזבך כי לא אעזבך. הדברים לא קורים מאליהם. הברכה הגדולה היא שנדע להעריך שזה מהאלקים. שלא נשכח ולא נחשוב ולא נשאל "למה אותנו הוא

לא מפרנס ולמה לנו הוא לא דואג?". וכי מי דואג?,ומאיפה יש לנו איזשהו כשרון או יכולת בסיסית לעשות משהו?

כשנזכור ש'הכל מתנה משמים' התכונות הערכיות של ענווה , נתינה, חסד, כבוד לזולת, יכולת הודיה, יהיו התפריט האנושי שלנו. עם שיודע

לומר: "תודה על כל מה שנתת" – הוא אמיתי יותר, וקשור בהרבה למקורותיו העליונים. כי לא אעזבך! כשאלוקים מבטיח – הוא גם מקיים!!