פרשת בלק: סגולה מיוחדת לביטול קללות

מקלל!

את כל עוצמתו הייחודית הוא מנצל כדי לעשות רע לעם שלם – אשר לא עשה לו כל רע!!

תכונות הפתיחה של בן אדם לא הן שמכתיבות את מה שהוא יהיה לבסוף. לפעמים נדמה ש"אם היה לי איי קיו נדיר ופרוטקציה שחסרה לי? – בטח הייתי מצליח לממש את עצמי". בלעם הוא ההוכחה שזה לא קשור לתכונות היסוד. זה קשור לשאיפות הפנימיות ולעבודה הפנימית שאנחנו עושים כדי להיות יותר יפה ואיכותי מבפנים.

לקלל ולהרוג בלי להתאמץ

בלק מלך מדין – שוכר בכסף מלא את כישוריו של בלעם, כדי שיקלל את העם היהודי.

בלעם לא היה היחיד , עמים רבים בעולם היו חפצים לעשות זאת במו פיהם – להצליח לקלל את העם היהודי.

מול כל הפוגרומים המתוכננים ועלילות הדם הרוויות שנאה – היו מעדיפים את פתרון האינסטנט: למצא מישהו שיקלל...

נמצא מברך

מה שקרה לבלעם היה בלתי מתוכנן. הוא נעמד לקלל ולפתע יצאו מפיו מילות שבח והלל לעם הייחודי הזה. הוא ראה את העם השוכן לשבטיו, את יחסי השכנים, את הצניעות ההדדית, את כיבוד ההורים של הילדים, את אמירת השלום, את השמחה הטבעית, והנה כל שנאתו התאיידה. מפיו יצאו רק מילות שבח וברכה: "מה טובו אוהליך יעקב".

פה מפיק מרגליות

כל פרשה מחזקת בנו את המוטיבים החינוכיים. לפעמים בשעת כעס או רוגז או עלבון עצום נפלט מהפה מילים רעות על הזולת. באותה שעה לא מודעים לזה אבל יש תקווה ש'ההוא כבר יראה מה זה!' 'שיהיו לו אינסוף בעיות, שהאוטו יתקלקל לו , שהוא יתקע בלי כסף...' מילים של רוע עם תקווה נוראה להצליח לקלל...

בלעם וכוחותיו השלילים השאירו חותם בעולם. אבל אנחנו כיהודים אמורים להתרחק ביותר מהסגנון הזה. זה לא בסטייל שלנו. אנחנו היינו הקרבנות לרצון האפל הזה – ובוודאי שלא נרצה לחקותו. הפה שלנו? צריך לאחל רק את הטוב, רק את המוצלח. זה אחד מסממני העם הזה.

החבר שעוזר לך לממש את החלק היפה שלך

העם היהודי הוא כל כך נפלא, שאפילו בלעם מתמוסס מול מה שהוא רואה. לכל אחד יש יצר רע ויש יצר טוב. והחברה שסביבנו תומכת בחלקים הטובים שנבחר לתת להם מימוש. יש חברה שגורמת לעשות את הדברים הכי מא'צואיסטים, ויש אנשים כל כך חיוביים שמוציאים את 'הרוח מהמפרשים'...

כדאי לנו לבחור תמיד את החברה בה אנחנו רוצים להיות. ודווקא כשמגיע זמן של נסיון ואנחנו מרגישים שאנחנו נשאבים עם סערת הרוחות לכוון השלילה, כדאי לשלוט ולהפוך את הרע לטוב.

סגולה נגד קללה

בכל מוצאי שבת, נוהגים לומר פסוקים אשר יברכו את השבוע. מתוכם נוהגים לומר את הפסוק:

ולא אבה ד' אלקיך לשמוע אל בלעם - "ויהפוך ד' אלקיך לך את הקללה לברכה – כי אהבך ד' אלקיך" – פסוק זה הוא מעין סגולה כדי שלא יתקיימו שום דברים רעים עלינו חלילה. וכדאי לאמרו בכל מוצאי שבת.