בא´ באדר מכריזין על השקלים. כל אחד צריך לתת צדקה להוצאות הלאומיות של בית המקדש. כמה צריך לשלם? מחצית השקל. סכום השווה למשקל עשרים גרה כסף.
זה לא מנהג - זוהי מצוה מהתורה!!. כ-ו-ל-ם חייבים במצוה זו.
התורה מצווה: ונתנו איש כופר נפשו. המטבע היא ההצלה שלנו. זהו תשלום דמי הכופר.
הזוה"ק אומר שהמצווה של הצדקה, היא חדר מיגון מיוחד : ´וילבש צדקה כשריון, וכובע ישועה בראשו´. הצדקה היא השחפ"ץ שנותן מענה של הגנה מושלמת, לכל האיברים. כופר נפש.
יוצאים לדרך
ר´ יהודה-צבי ומרדכי-מאיר נשלחו על ידי רבם האדמו"ר רבי אורי לגייס כספים לפדיון שבויים. משפחה שלימה שהושמה בכלא, מצפה לישועה. ועליהם הטיל את המשימה לגייס את הכסף. יום חמישי בשעת לילה, הסוס טעה בדרכו.
השעות נוקפות. יום שישי עולה באופק והם ממהרים לעיר קרובה. איפה יהיו בשבת? מה עושים יהודים שלא מכירים כלום? הולכים לבית הכנסת. בליל שבת ניגש אליהם גד העשיר והזמין אותם לביתו.
הכל על חשבוני
הסעודה היפה מתובלת היתה בדברי תורה של שני האורחים החשובים. גד העשיר התרגש מאד ושאל: "תלמידי חכמים אתם, למה עזבתם את בית המדרש?" סיפרו על מצוות פדיון שבוים של יהודים אומללים. הוא נסער ביותר מהסיפור.
במוצאי שבת, מיד לאחר הבדלה, הביא להם גד העשיר את כל הסכום העצום שנדרש. "אנא מכם, קחו את הכסף ושובו ללמוד תורה! הלא חבל על כל רגע קדוש!".
בעת פרדתם בירך אותו ר´ יהודה צבי, כי יזכה לחבוק בן לשנה הבאה. דמעותיו של גד העשיר נתגלגלו באומרו ´אמן´.
עברו שנים. רבי יהודה צבי נהיה לאדמו"ר מסטערעטין. והנה השבוע עומד הרבי לחתן את בתו. כל כספי הוצאות החתונה נמצאים בתיק מיוחד בחדרו, וההכנות מגיעות לשיאן מתוך שמחה והרחבת הדעת.
החתונה הגדולה
והנה יום לפני החתונה, נכנס הרבי לבית המדרש. רואה שם שני יהודים, אשר נראים קבצנים. בגדיהם מדיפים ריח, ועניות ודלות עצומה מבצבצים מקמטי פניהם הרזות. הרבי התבונן בהם בהפתעה.
מיד קרא לאורחים לחדרו. הוא הצביע על מזוודת הכסף ואמר להם: זו שלכם! נדהמו הם והתרגשו. נדהם הגבאי ר´ מרדכי-מאיר מכך שהרבי נתן את כל המזוודה עם הכסף, וקרא בזעזוע: "רבי, הכסף הזה מיועד להוצאות שמחת החתונה!", טען בלהט.
פנה אליו רבי יהודה צבי ושאלו: האם לא תכיר את האנשים הללו? או את אחד מהם? לא! השיב הגבאי בפתיעה. איני מכיר!
זהו אותו מארח נפלא שהתארחנו אצלו לפני שנים, אמר הרבי. אותו מארח שנתן לנו ממון רב לצדקה. אנחנו ברכנו אותו שיזכה לבן, והנה זהו בנו שנולד לו.
"מה?". רק עתה הבחין הגבאי כי מדובר באב ובנו. שכן צלקות הזמן טשטשו את גילו האמיתי של הבחור הצעיר. הרבי לקח את התיק עם הכסף ואמר לאב המרוגש: "זה בשבילך! הבן שלך עושה רושם מצוין, אנא, תלביש אותו כראוי תחזיר אותו למסגרת הלימודים ותחתן אותו עם בת ישראל טובה".
אמר הרבי אז, כי הצדקה שניתנה פעם על ידי גד העשיר, ממשיכה להשפיע עליו לטובה. מעשה טוב הוא נצחי ונותן כל הזמן פירות...
עכשיו כולם שמחו. מלבד אמה של הכלה. "מה יהיה עם החתונה שלנו?" נזעקה.
היא לקחה את הסידור והתפללה לבורא עולם שיעזור לה . ראה אותה הרבי איך היא מתפללת ברגש ואמר : "בפני דמעות ותפילות אין דבר שעומד!!. לפי התפילות שלך, כנראה שנזכה ל"פיס" מיוחד היום". עוד באותו לילה. הגיע חסיד של הרבי אשר גר במרחקים וטרח לבוא לכבוד השמחה, והוא אשר נתן במתנה את כל הוצאות החתונה.
כל יהודי מחויב במחצית השקל. הוא אשתו וכל ילד שלו. התרומה הזו היא מצווה גם בימינו!. הידיעה שכולנו שותפים למשהו עצום שמהווה כופר (!), היא חלק מההתארגנות שלנו לחגים הבאים. כשהרעיון הנשגב הוא ההבנה העמוקה שהזכות שלנו לקבל דברים ולרצות אותם, היא רק כדי שנדע לתת.