פרשת השבוע והפרשות שלאחריה עוסקות בהקמת המשכן לפרטי פרטיו ובציוויים הרבים על אופן בנייתו המדוקדקת. פסוק אחד בפרשה חורג ממערך הציוויים ועוסק במהות המשכן ובמטרה שלשמה הוא נבנה:
"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"
הדיוק המתבקש בפסוק הוא: 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם' (דרך אגב, למרות שנראה כך, דיוק זה לא מופיע בדברי חז"ל) והמשמעות היא שעל ידי המקדש משרהה' שכינתו בתוכם - בעם ישראל.
המושג 'השראת השכינה' שגור בפי כל והפך למטבע לשון בה אנו מבארים את מהות המשכן או מקום קדוש אחר. ואמנם, מושג זה לוקה בחוסר ביאור מהותי בדרך הפשט. מה פשר השראת השכינה בעם ישראל או במשכן? הלא 'מלא כל הארץ כבודו' (ישעיהו ו) ו'לית אתר פנוי מניה' (- אין מקום הפנוי מנוכחות ה'.) (זוהר), איזו משמעות אם כן ישנה לקיומה של השכינה דווקא על בית המקדש או על עם ישראל? כמו כן צריך להבין, מהי משמעותה של סילוק השכינה מישראל כאשר הם חוטאים ובית המקדש חרב?
אם נעמיק בדברים יותר, נגלה כי עצם העיסוק המתמשך באופן כינונו של המשכן העשוי מחומרים גשמיים אף הוא דורש את ביאורו. הלא, עבודת ה' היא פנימית במהותה ואיננה תלויה כלל בחפצים גשמיים, מדוע ישנה דרישה להגשים את הקשר הרעיוני של עם ישראל עם הקב"ה דווקא דרך מבנה גשמי.
מן החושים אל הלב - תפקיד המשכן בהכרת האדם
התשובה לכך היא שהאדם מעצם טבעו הינו יצור גשמי ובעל נטיות מובהקות לחוות באופן מוחש את ענייניו, ולכך, לפעולות ולאביזרים מוחשיים ישנה השפעה עצומה עליו; "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך, טז), עצם הייחוד והקיום של מקום ופעולות גשמיות המכריזות על קיומו של ה' בעולם מהווה השפעה על הכרתו והשגתו של האדם לרעיון זה.
גם לאדם המאמין ומבין בדעתו בקיומו של השם בעולם נדרשת פעולה פנימית עמוקה ועקבית לחיות את חייו לאור ההכרה הזאת. גם אדם שיהיה משוכנע באופן מוחלט במציאות השם, עדיין לא בהכרח שהוא יפעל בכל מעשיו לאור השגתו זו בנוכחות ה' בעולם.
המשכן נועד לסייע לאדם להשיג את נוכחות ה' בעולמו ולהחדיר זאת בתודעתו. נקל לתאר את ההשפעה הרבה שיש במחנה ישראל במדבר, בעצם הידיעה כי בקרבת מקום נוכח מבנה המסמל את נוכחותו של ה' בעולם ושם מקריבים קטורת וקרבנות. מעגליה של השפעה זו עשויים להתרחב אף למקומות רחוקים ביותר, משום שאכן מספיק רק לדעת שישנו בירושלים מקדש אשר בו מקריבים קורבנות לה', כדי להשפיע על כלל האומה ולסייע להם להנכיח את מציאות ה' בחייהם ולפעול בהתאם לכך. מציאות כזו של השגת נוכחות השכינה, מטרתה להוביל את האדם לפעול בהתאם לדרישות ה' בכל אורחותיו ומשעולי חייו.
המשכן או המקדש אפוא אינם מקומות המכילים "יותר" את הקב"ה, חלילה לנו לומר כך! הלא 'מלא כל הארץ כבודו', נוכחות של הקב"ה 'יותר' במקום מסויים בעולם מהווה חלילה הגשמה המנוגדת לעיקרי אמונתנו. אלא, המשכן ובית המקדש הם מקומות הגורמים לנו להשיג יותר את נוכחותו של ה' בתוכנו ובעולמנו.
ושכנתי בתוכם - מימוש הייעוד של המשכן
זוהי המשמעות של הפסוק 'ושכנתי בתוכם - 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם' הדרישה הגלומה בציוי זה מבקשת מאיתנו לממש את ייעודו של בניית המשכן - ההכרה בהשגת נוכחותו של ה' בקרבנו לכדי השפעה על אורח החיים של האדם.
ביטוי לכך ניתן לראות בעובדה שבמצוות המקדש ובמעשי הקרבנות, נאמר כי המקיימן ללא הכרת התודעה לרעיונם אין ערך למעשיו ואף הם נחשבים לחטא, בניגוד לשאר מצוותיה של תורה להן יש ערך עצמי אף ללא תודעה עמוקה (לסובר 'מצוות אינם צריכות כוונה') ובודאי שאין הדבר חטא. וכדברי שמואל הנביא:
"…הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים… כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי…"
(שמואל א' טו)
או האמור בישעיהו
"לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' … לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה".
(ישעיהו א)
שכן, כאמור, כל מהות עבודת המקדש היא העצמת נוכחות השכינה בקרבנו ובתודעתנו וכאשר הם נעשים ללא השפעה זו אין בהם כל תועלת ולהפך הם מהווים חטא והגשמה.
גאווה ועבירה בסתר - סתירה בהכרה של נוכחות ה'
כעת אף ניתן להבין כיצד ניתן 'לסלק' את השכינה, חז"ל מציינים שני מעשים הגורמים לכך; הגאוה - "כל המתגאה דוחק רגלי שכינה" (סוטה ד') ו"העובר עבירה בסתר" שאף עליו נאמר כך. הביאור נדרש כפליים. א. כיצד ניתן 'לדחוק' את רגלי השכינה. ב. מדוע דווקא פעולות אלו הן שגורמות לכך?
מצבים אלו, של גאווה ועבירה על דבר ה' בסתר, סותרים במהותם את בסיס ההכרה בנוכחותו של ה' בעולם. המושג 'השראת השכינה' כאמור מתייחס ליכולתנו להשיג את הימצאות ה' בעולם וההליכה באורחות החיים לאור הכרה זאת. אך, כאשר האדם מתגאה או עובר עבירה בסתר, הוא מראה כי איננו חווה את מציאות נוכחות השכינה ואף לא מכיר בקיומה. זוהי, אם כן, דחיקת רגלי השכינה.
***
השראת השכינה על האדם מבטאת את ההשגה האישית של האדם בנוכחותו של ה' בעולם ואת ההליכה לאור הכרה זו. השגה זו נוכל להעצים בתודעתינו ובהכרתינו אף טרם נזכה שתחזינה עינינו בבנייתו במהרה בימינו.