הקב"ה מדבר לעמו ישראל, עשרת הדברות.
במעמד נורא הוד, מתוך אש וערפל, נשמעות מילים עוצמתיות לא מהדהדות: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים . ."
"לא מהדהדות" אמרנו, אכן כן. כך מציינים חז"ל שבמעמד הר סיני, למרות הקול החזק "קול ה' בכח, קול ה' בהדר", בכל זאת לא היה במעמד זה הד. למה? מדוע? זאת נבין תיכף.
אבל שאלה לי: אילו ה' היה פותח את עשרת הדברות במילה בערבית, לצורך הענין: "כִּיף חַּלֶק", מה הייתם חושבים לעצמכם?
נשמע מוזר. למה שה' יעשה זאת?
אך הנה הפלא ופלא, חז"ל מציינים שהמילה "אנכי" זו מילה מצרית. כלומר: בני ישראל יצאו זה עתה ממצרים, הם הכירו את שפת המצרים, והנה הקב"ה פותח את מעמד הר סיני במילה המוכרת להם ממחוזות אפלים.
למה? מדוע?
מבאר הרבי מליובאוויטש:
תכלית מתן תורה היא, שאנחנו נקבל ונפנים את התורה בתוך תוכנו, זה מה שכתוב "ותורתך בתוך מעי". כאשר המלמד רוצה שהתלמיד יקלוט את הרעיון טוב, צריך המלמד להשתמש בדוגמאות מעולמו של הילד, ופשיטא שעליו לדבר בשפתו של הילד.
וכך בנדון דידן: מגיע ה'מלמד' הגדול הגיבור והנורא, ה' יתברך - "המלמד תורה לעמו ישראל". וכדי שבני ישראל יקלטו את התורה פותח הקב"ה במילה מצרית מוכרת "אנכי".
צריך לזכור: בני ישראל היו עבדים "עבדי פרך", זה להם 210 שנים בקרב האומה המצרית הבזויה "ערות הארץ". מטבע הדברים יהודי שהיה ב'אושוויץ' כמה שנים ככל הנראה יכיר את השפה הגרמנית, ועכ"פ מספר מילים בהם הרבו להשתמש הקצינים הנאצים ימ"ש. כך גם כאן, המילה "אנכי" היתה מורגלת על לשונם הגאוותנית של קציני פרעה, ובני ישראל הכירו מילה זאת.
הקב"ה בחר במילה זו "אנכי" לפתוח את הדיבור עם בני ישראל, כך הענין נקלט ביתר שאת וביתר עוז.
במסכת שבת הגמרא מציינת ש"אנכי" ראשי תיבות: א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית" כלומר: אני את עצמי כתבתי ונתתי.
הוי אומר: הקב"ה מעלה את עצמו על גבי כתב אלוקי - תורה. נמשיל זאת לצורך הענין ל-D. N.A זהו רצף של קודים גנטיים, הקב"ה מייצר לעצמו רצץ גנטי אלוקי כביכול, ואת הרצף הזה הוא נוטע בקרבנו ונותן לנו, כך היהודי נהיה אף הוא אלוקי. כך פותח בעל התניא את פרק ב בספרו: "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוק ממעל ממש".
זוהי מטרת התורה ומשימת מקבלי התורה, להחדיר תורה אלוקית שמעל העולם בתוך העולם הגשמי, ולכל לראש בתוך תוכנו בגופנו ובנפשנו הבהמית.
לפי זה מסביר הרבי את שאלתנו הראשונה:
למה במעמד הר סיני לא היה הד לעשרת הדברות?
מבאר הרבי:
הד נוצר כתוצאה מגלי קול חזקים שמרחפים בחלל האויר, גלי הקול נזרקים מתוך הפה המדבר/הרמקול ונעים הלאה למרחקים. אך אז הם נתקעים בהר ממול, בעצים, בכותל וכיו"ב, גלי הקול נתקעים וחוזרים לאחורים, כמו כדור המושלך אל הקיר וחוזר לאחוריו. וכגודל עוצמת הקול/הזריקה, כך גודל עוצמת חזרת ההד.
וכאן מגיע הפאנצ':
במעמד הר סיני למרות הקול החזק, הקול לא חזר לאחוריו. הקול הלך ונכנס לתוך העצים והאבנים ההרים והגבעות הימים והנהרות, ובקיצור לכל העולם. "קול ה' על המים . . קול ה' בכוח, קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים . . קול ה' חוצב להבות אש, קול ה' יחיל מדבר . . קול ה' יחולל אילות".
עשרת הדברות האלוקיות חדרו אל תוך עשרת המאמרות בהם נברא העולם הגשמי. כך מבאר הרב המגיד ממזריטש את הפסוק המקדים לעשרת הדברות: "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר: אנכי יי אלקיך . . " "וידבר" "לאמר" שהדברות חודרות לתוך המאמרות. זוהי תמצית ענינה של התורה לקחת את החומר ולזככו ולקדשו שמתוכו יאיר דבר הוי'. לכן כאשר נסיים את הפצת התורה בעולם יבוא המשיח רכוב על חמור, כלומר: הרוחניות תרכב על החומריות.
מכאן נבין גם סיפור מעניין:
אשתו של הרבי המהר"ש מליובאוויטש - הרבנית רבקה - היתה חולה. הרופא פקד עליה לאכול מיד בהשכמה, אך כיון שהיא לא רצתה לאכול לפני התפלה, היא היתה מקדימה את ההשכמה, מתפפלת ואז אוכלת בשעת ההשכמה הסנטדרטית.
מששמע זאת חמיה, הרבי הצמח צדק מליובאוויטש, אמר לה:
יהודי צריך להיות בריא ובעל כח, במצוות נאמר: "וחי בהם". פירוש הדבר הוא שצריך להכניס חיות וחיוניות בתוך המצוות. כדי שיתאפשר הדבר צריך היהודי להיות בעל כח, ושרוי בשמחה.
וסיים הרבי הצמח צדק:
"מוטב לאכול לשם התפלה מאשר להתפלל לשם האכילה".
ההוראה מהסיפור הזה שאל לנו להתנזר מגשמיות, מטרת התורה לחדור אל הגשמיות. צריך שהתפלה והאכילה יהיו (לא שתי עולמות אלא) עולם אחד.
וכביור הבעש"ט הקדוש עה"פ "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", שמחדיר את ה'אחד' בתוך ה'ארץ'.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com