בשיחה שמסרתי השבוע בפני תלמידיי התבטאתי שאני מתלבט האם הטרגדיה שחווינו השבוע בציבור החרדי היא הראשונה מסוגה ברמת העוצמה והמכה שהיא חוללה והשליכה על כמות כה גדולה של אנשים ברגע אחד, או רק אחת מהגדולים.
המלכוד הפנים מגזרי שנוצר הוא כה מורכב, שאפילו ברגעים אלו בכותבי שורות אלו אני חש ממולכד בכל מילה שאני כותב. הלוואי ויכולתי לכתוב בחופשיות את דעתי ולא הייתי נפסל בגין כך.
הילדה אלטע פיקסלר ע"ה שנלקחה לבית עולמה רק לפני חודשים בודדים וסיפורה התפרסם בכל העולם היהודי, היא אנטיתזה מוחלט לאירוע שהתרחש השבוע, ילדה קטנה שנולדה משותקת והוריה וכל העולם נאבקים על הזכות שלה לחיות עוד כמה נשימות בעולם הזה ולא לנתקה מהמכשירים, וכשבית המשפט הבריטי מחליט לרצוח אותה, רגעי הניתוק מהמכשירים דמו להוצאה להורג, על אף שמדובר בילדה פגועה ומשותקת בחלק משמעותי מגופה.
הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל שכב כצמח בערוב ימיו, אבל כשמצבו התדרדר התכנסו המונים בהיכלי הישיבות להתפלל על הצדיק שימשיך להיות בעולם הזה הגם שאיננו מתפקד.
מתנדבי ארגוני ההצלה הרבים העוזבים את משפחותיהם באמצע סעודות שבת וחגים, באמצע ליל הסדר ותקיעת שופר, עולים על הרכב ביום הכיפורים ובשבת כדי להציל חיי אדם במסירות.
המשותף לכל אלו זו קדושת החיים, המלחמה על עוד נשימה ונשימה, כל בוקר אנו מודים לבורא עולם ואומרים לו: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך" תודה על הנשמה שבחרת שוב להחזיר לי, ומי שזוכה להכיר בחסד הזה אז הוא זוכה לברכת "ואתה עתיד להחזירה בי לעתיד לבוא", אבל מי שבוגד בחסד הזה ודואג בכוח לא לקבל את הטובה של הנשמה שניתנה בו, ובאופן מלאכותי ויזום מחזיר את נשמתו ליוצרה, הוא איננו בקטגוריה זו.
כאשר אנו נוסעים לרשב"י, איננו נוסעים להתפלל לרשב"י, אלא לבורא עולם שבזכות הרשב"י נזכה למילוי בקשותינו. כאשר אנו באים לאדמו"ר או לרב אנו רוכשים לו את הכבוד, לא בזכותו, אלא בזכות התורה שהוא לומד. הגוף שלו איננו מכובד בעינינו, הגוף הוא פגרים מתים, אבל גוף שלומד תורה ומקיימה יש לו דין של ספר תורה.
פולחן אישיות וסגידה לאדם באופן ספציפי זוהי נחלת הנצרות והאסלאם ומשיחי השקר. אין ביהדות סגידה לאדם יש סגידה לדרך התורה ולמי שעמל בה. כל הצרות הקשות והאסונות באמונה ועוד התחילו כשאנשים העניקו כוח אלילי וייחסו חשיבות וכוח לבן תמותה.
אדם שמקבל כוח מידי אחרים, אדם שאחרים סוגדים לו ומשתחווים לו, הוא נמצא במצב מסוכן מאוד, ובאותו הכוח של ההתבטלות של האחר הוא יכול לעשות מעשים קשים מאוד.
דומה הדבר לאדם המחזיק בידו האחת כוס מים של 180 מ"ל ובידו השנייה בקבוק של ליטר וחצי ומנסה להכניס את כל תכולת הליטר וחצי לכוס הקטנה, אין ביכולת הכלי להכיל את כמות המים הזו.
אדם שהופך לאליל ואחרים מאללים אותו, הוא הופך בעקבות הכוח הזה להיות לאט לאט חסר יכולת ורגישות אנושית. הוא מאבד את המידות האנושיות, את האינטליגנציה החברתית הבסיסית וכך הוא הופך מאדם לחסר אנושיות, נכות של ממש - הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם!
ככל שהאדם נעשה לאליל יותר ולנערץ יותר הוא בסכנה של השחתה זו גבוהה יותר.
קהילות, ישיבות, מוסדות, סמינרים, בתי כנסת, ועוד יכולים לאושש דברים אלו עם סיפורי זוועה שחוו בעקבות כוח לא אנושי שניתן למנהיגים/ רבנים/ יועצים/ מורים ומורות, ועוד על ידי קהילתם/ תלמידיהם, דווקא אותו כוח הפך לחרב פיפיות בידם ולניצול חולני ולא אנושי.
בפרשתנו אנו פוגשים במנהיג החזק ביותר בבני האדם שהיה לעם ישראל- משה רבינו! מיד בתחילת דרכו חשוב לתורה לספר לנו שמשה רבינו הוא אדם רגיל בן למשפחה מוכרת, עם כוחות של אדם רגיל, ולכך באמצע פרשת וארא דחוף לתורה לספר לנו את תולדותיו של משה רבינו, וכך מסביר את הדברים הרש"ר הירש שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק יד:
"עדות - ייחוס זו נועדה אפוא לבטל מראש ולתמיד כל האלהה מוטעית, כל רעיון שוא על התגלמות האל בדמות אנוש. היא נועדה לקיים אמת זו: משה, גדול האדם בכל הדורות, היה אדם ורק אדם; ומעמדו לפני האלוקים לא היה מעבר להשגתם של אנשים בני תמותה"
אסונות פנים קהילתיים שהחריבו משפחות רבות וצילקו נשמות רבות, שהתרחשו בשנים האחרונות הצביעו על כך שהנפגעים ייחסו לפוגעים כוחות על מיוחדים, והפוגעים ניצלו את האנרגיות של הכוחות שהוענקו להם לביצוע זממם.
איך בכל אופן ניתן להתמודד עם כוחות שמוענקים לנו?
בתוכנית אות חיים • בדרך הישר והרצוי שהתפרסמה בתאריך י״ז במר חשון תשע״ה נאמרו הדברים הבאים:
"מצפון הוא מלשון מצפן – כלי המאפשר לאדם למצוא את הדרך הנכונה, לא לתעות לא לטעות וכן לתהות על מעשיו הוא. האם מישהו מכיר כלי כזה הנולד על האדם עצמו?
אנשים בכל העולם מעצבים את השקפתם על פי הסביבה שהם מתגוררים בה או על פי חומר שקראו בעיתונים. רובם גם ישנו את דעתם על פי רגשותיהם ירחמו על האכזרי ויתאכזרו על הרחמן אם רק הוצג בצורה בלתי מחמיאה.
וישנו את הנימוס שאינו אלא מלבוש ומסיכה והתאמה לסביבה. בנימוס אין דבר וחצי דבר עם המצפון, וככל שהאדם מקפיד במסכתו כך הוא מזניח את תוכו. לא בחינם דווקא אנשי הנימוס הידועים ביותר – הגרמנים – התגלו כגדולי המרצחים בהיסטוריה האנושית.
המצפון היחיד שיכול להיות אמיתי הוא משהו שגדול וחזק משכלו והבנתו של האדם, מחויבות למשהו נשגב ולא ארצי. אמונה. יראת שמים. מחויבות לצו התורה וקיום המצוות"
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין