אחד מהאסונות החינוכיים הגדולים זהו חטא "העדפה", באופן טבעי הורים מרגישים נטיית הלב מהירה וישירה לילד הבעייתי פחות, החלק יותר מבחינתם, ולעיתים מסיבות פנימיות אישיות יותר, נטיית הלב ההורית הלא טהורה יכולה "בהעדפה" זו לייצר אסון וחורבן ששנים יצטרכו בכדי לבנות את הריסותיו.
חוקרים גילו שלעיתים הבעיה קשורה לתת מודע ולדברים שאינם בשליטה במודע וקשורים לקדם לידה, מצב זה מכניס את הילד/ה לחיים של צר ומצוק, התמודדות יום יומית עם שנאה עצמית וכישלונות קבועים, עד כדי מחשבות של למה לי חיים.
נערים/ות אלו יכולים להיות מוצלחים ביותר, טובים ומיוחדים, זהב טהור ממש, אבל דווקא שנאה ביתית מודעת או שאינה מודעת תגרום לאותו נער/ה להתמודד עם שיקוף קבוע של חוסר הכלה וחוסר אהבה, כאשר כל השתדלות מצידם לא תועיל לשנות את המצב.
ההיסטוריה רוויה סיפורים שכאלו, בשנים האחרונות חוברו כמה ספרים ובוצעו מחקרים שעוסקים בנושאים אלו, הגדירו אותו "הרעלה הורית" כשמו כן הוא הורים שמרעילים את ילדם, הם אינם שמים לו רעל ממשי באוכל אלא רעל שאיננו ניתן להוכחה, ורעל שאיננו בר שיחה אלא אדרבא יוכחש, והיות שכך המורעל חש הרעלה בנשמתו, אך היא איננה ניתנת להוכחה, זו היא הרעלה בחומר רעיל מאין כמותו, חומר מזיק מאוד, אך חומר שלא ניתן לזיהו בשום מעבדה משוכללת ככל שתהיה, זו הרעלה תחושתית שניתן לזהותה רק בהתבגרות וכחלוף שנים.
הטיפול וההתמודדות במי שהוגדר "כילד מורעל" הוא טיפול לעיתים קשה ולא אנושי כל כך, זהו טיפול שיביא את המורעל לחוות אובדנות בדמיון מודרך של ההורה המרעיל, ורק כך הוא יצליח להמשיך ולחיות, כל עוד הדמות הפוגעת והמרעילה דומיננטית בחייו, גם עד זקנה ושיבה המציאות תרדוף אותו, תקטין אותו, תצמצם אותו, וגם תוציא אותו מדעתו, רק פרידה ממשית או בדמיון מודרך מקצועי תאפשר לו להתמודד עם החורבן הפנימי, וכל זה רק בטיפול מקצועי- זהירות, לא מומלץ לביצוע לבד בבית.
בפרשת השבוע הנוכחית אנו חווים את אחת העדפות ההיסטוריות הבולטות ביותר, ולא רק הבולטות אלא המפורשות בתורה עם הסבר מנומק:
"וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמך יד אביו להסיר אתה מעל ראש אפרים על ראש מנשה, ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכר שים ימינך על ראשו, וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים, ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה"
לכאורה על פניו ניתן להסיק מפסוקים אלו, שבתנאים מסוימים ניתן להעדיף את הבן האחד על משנהו, ובוודאי כשהסיבה היא רוחנית, אך המעמיק באירוע יבין שעומדים לפניו יעקב ויוסף, אשר גם הוא וגם הוא חוו בבחירה ושלא בבחירה העדפות בחייהם, כאשר הם היו המועדפים, אך בגין כך הם סבלו סבל רב, וכשיוסף רואה שאביו שוב עושה העדפה, הוא איננו נשאר אדיש, מספיק שנים הוא חש סבל של בדידות וצער מתוקף היותו נבחר על פני אחיו, והוא איננו מסכים שגם בניו יחוו חוויה זו, אך פה יעקב מקדיש הסבר מפורט ליוסף מדוע הוא עושה כך, זה תהליך שנעשה מתוך בחירה,
אם כך, יחשוב כל אבא או אמא שכאשר יש לו הוכחה או סיבה רוחנית הצעד הזה מותר, אך עלינו לדעת שלא לחינם מקדישה התורה ארבעה פסוקים שלמים בהסברו של יעקב מדוע הוא עושה את זה, יעקב הוא איש האמת, יעקב הוא הבכיר שבאבות, יעקב הוא ציר מרכזי במרכבה העליונה, ואעפ"כ הוא מרגיש צורך, והתורה מרגישה צורך לנמק מדוע יעקב בוחר באפרים לפני מנשה, ולא רק צורך אלא גם דברי נחמה ופיוס : " ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל" יש פה נימוק שרק דמות כיעקב אבינו יכולה להכריע שאכן "העדפה" הזו נכונה, ושהעדפה הזו איננה הורות מרעילה, אלא שיקול רוחני טהור גריידא שרק פוסק הדור כמו יעקב אבינו יכול לקבל כזו הכרעה, וההכרעה חייבת להיות שקופה וברורה, שגם אלפי שנים לאחר מכן יוכלו בדחילו ורחימו לחזור על פסוקי התורה ולומר בלב שליו ורגוע תתן אמת ליעקב, יעקב איש תם, רק הוא יכול לקבל החלטה הרת גורל שכזו.
אם יורשה לי לקחת את זה צעד קדימה, מעשה זה איננו נעצר ומסתכם בסיפור ההוא שהתרחש, זה אירוע שחוזר על עצמו בכל בית יהודי מסורתי כאשר כל בני המשפחה מתקבצים יחדיו לסעודת השבת, ובניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך, רגע אחד טרם אמירת הקידוש ובציעת הפת הנותן אות על פתיחת סעודת שבת, שזהו אירוע שהוא לב ליבו של החינוך הביתי וההרמוניה המשפחתית, שניה קודם לפתיחת אירוע זה מזכירה לנו התורה: "ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה" תברך את הבנים שלך ותזכור שרק שם יעקב אבינו עשה העדפה מכוונת כי הוא יעקב אבינו, אבל אתה כאב משפחה חייב להתנהג עם בניך כראוי להם בהגינות ובישרות, לא להעדיף שום בן משום סיבה כל עוד אתה לא יעקב אבינו!
לא לחינם יוסף מזדעק, לא לחינם יעקב מסביר ומנחם, לא לחינם התורה מאריכה בפסוקים להסביר מדוע זה נעשה, ולא לחינם נקבע לדורות שכך מברך האב את בניו, לא בשביל להתיר את המעשה, אלא כדי להזכיר לנו איך להתנהג, ואיך אסור לנו להתנהג, כשעיני המשפחה נשואות אל האב המברך את בניו רגע אחד טרם הרימו את כוס הקידוש בקריאת קדושת השבת, מצהיר האב פעם אחר פעם בן אחר בן, אינני מפלא אינני משנה, כל אחד לפי גודלו ומעמדו- בם יברך ישראל!
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין