מצות פרה אדומה מופיעה בתחילת פרשתנו, וכך הכותרת: "זאת חוקת התורה". אבל רגע, זה חוקת התורה או חוקת הפרה? לכאורה היה צריך להיות כתוב "זאת חוקת הפרה"?
ההסבר הקלאסי לכך הוא, שמצות פרה אדומה היא מודל עבור כל המצוות. כי לפי האמת כל המצוות הם רצון ה', ואי אפשר לנו - בני האדם המוגבלים - להבין את עומק רצון ה'. ואמנם יש מצוות שאנו כן מבינים, אך ההבנה שלנו היא רק רובד חיצוני ביותר ולא מספקת את הסיבה האמיתית.
בפרה אדומה ניכר באופן מוחלט שאין לנו - בני האדם - שום הבנה במצות ה'. לא מובן לנו מהי בכלל טומאה? ואיך אפר הפרה משיל טומאה זו. וכן הלאה.
וממצות פרה אדומה נפיק לקח לשאר מצוות התורה, שכשם שמצוה זו נעשית בקבלת עול, כך גם המצוות המובנות לנו נקיימן בקבלת עול, ולכן נאמר "זאת חוקת התורה".
הרבי מליובאוויטש מחדד הסבר זה כדרכו בקודש על פי מתווה השליחות שיסד:
רבים טענו כנגד מפעל השליחות של הרבי, שזה עלול לפעול ירידה רוחנית מסויימת לאגם המתעסק בקירוב יהודים.
ועל זה השיב הרבי:
במצות פרה אדומה ישנו פרט הלכתי מוזר ביותר, כל אלו המתעסקים באפר הפרה נהיים טמאים, ובלשון חז"ל "פרה אדומה מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים".
ההיגיון מנחה שאם הפרה מטהרת את הטמאים, אזי אלו התעסקים בה, הם העומדים בקו החזית ובלב המאבק בטומאה, כ"ש וק"ו שיהיו טהורים. ואכן הם טהורים, אך הפרה עצמה, האפר, ושאר ההתעסקויות בה, הם עצמם מטמאים את הטהורים.
למה ומדוע? על כך אין הסבר.
אך למרות חוסר ההיגיון בדבר, עדיין יש מצוה להכין אפר פרה אדומה, ומזה מלמד הרבי הוראה נפלאה:
"כל ישראל ערבים זה לזה" יש לכל יהודי ערבות ואחריות על קיום המצוות של כל בני ישראל, אך כאשר יידרש היהודי (בחור ישיבה/אברך כולל) לצאת לרחוב ולפעול ולהשפיע על יהודי אחר הוא עלול ליפול מדרגתו. ההתעסקות בטהרת יהודי אחר, יכולה לפעול עליו שהוא יהיה טמא. והרי "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך".
על זה באה ההוראה מ"פרה אדומה", לך תטהר יהודי אחר גם אם זה יטמא אותך… אכן, ברור שאסור לחטוא ממש כדי לקרב יהודי אחר, אך בעצם היציאה מבית המדרש אל הרחוב נפעלת ירידה רוחנית מסויימת, ועל זה אומרים לאדם "זאת חוקת התורה".
ומנין הכח לדבר זה? מניין יהיה ליהודי כח לצאת ולהשפיע על אחרים מבלי שיתדרדר מטה מטה לגמרי?
על מורה לנו התורה "ויקחו אליך פרה אדומה", משה רבינו ה"ענו מכל האדם" הוא זה שנותן את הכח והמוטיבציה לפעול למען הזולת בתכלית הענוה, והוא זה שנותן את הכח להשאר מחובר לה' למרות הירידה.
הסבר מעניין נוסף מובא בספר פרי הארץ לרבי מנחם מנדל מויטבסק:
העיקר האחד עשר מתוך שלושה עשר עיקרים הוא "שכר ועונש": "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו גּומֵל טוב לְשׁומְרֵי מִצְותָיו וּמַעֲנִישׁ לְעובְרֵי מִצְותָיו".
זהו יסור מוסד לכל התורה כולה, ולא לחינם נכנס יסוד זה לתוך עיקרי התורה.
אומר הפרי הארץ:
פרה אדומה היא המסמלת את השכר ועונש "מטמאה טהורים ומטהרת טמאים". הכיצד?
להבין זאת נקדים שאלה:
אדם העובד את ה' לשם שכר או מפחד העונש, האם זה טוב או לא טוב?
ובכן, זה יהיה תלוי מי האדם. אם האדם לא קיים תורה ומצוות (טמא), והשכר והעונש זירזו אותו לקיים לשמור ולעשות, אזי השכר והעונש טיהרו אותו מטומאתו.
אך אם היהודי שומר תורה ומצוות (טהור), ולא שואף לעבוד את ה' באמת ובתמים "שלא על מנת לקבל פרס".אצל יהודי זה פסגת הקיום תורה ומצוות נמדד בכמה שכר יקבל בגן עדן. בכזה מצב השכר ועונש מטמאים את יהודי זה הטהור .
שבת שלום.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com