בגמ' ברכות (ח.) אָמַר רַבִּי אַמֵּי: לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר. שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם וכו' שֶׁכָּל הַמַּשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר מֵאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.
וכן פסק השו"ע: אף אל פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בציבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום.
אפי' תלמיד חכם שחשקה נפשו בתורה, חייב להשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום (תשובות הגאונים).
חיוב נשים בשמו"ת
נשים פטורות מקריאת שמו"ת (שנים מקרא ואחד תרגום), שהרי קריאה זו היא בכלל לימוד תורה, ונשים פטורות מלימוד תורה. (חזו"ע, משנה הלכות).
ואשה שתרצה לקרות שמו"ת – תבוא עליה ברכה ומקבלת שכר כמי שאינה מצוה ועושה (חזו"ע).
זמן קריאת שמו"ת
יש שנהגו על פי הקבלה לא לקרוא את קריאת השמו"ת בליל שבת. אך מי שזמנו דחוק, רשאי לכתחילה לקרותה בליל שבת, וכן נהגו רבים מגדולי ישראל, וביניהם הרב ישיב משה, בעל הפקודת אלעזר, הגאון ר' זלמן מוילנא ועוד (יבי"א)
תחילת זמן הקריאה
כתב השולחן ערוך שזמן הקריאה מתחיל מיום ראשון של אותה פרשה, ומכאן ואילך נחשב שמשלים פרשיותיו עם הציבור. ובמשנ"ב כתב שאף מזמן מנחה של שבת, שמתחילים לקרות בה את פרשת השבוע אפשר לקרוא שמו"ת של אותה פרשה.
והאריז"ל היה נוהג לקרוא שמו"ת ביום שיש לאחר התפילה, וכן מנהג חסידים ואנשי מעשה.
ובספר מעשה רב להנהגות הגר"א כתב שהגאון מוילנא היה נוהג לקרוא כל יום אחר התפילה מקצת מהפרשה, ומסיים בערב שבת.
ובכה"ח כתב בשם המקובלים שיש לקרוא שמו"ת בפעם אחת, ללא הפסקות.
זמן סיום הקריאה
מצוה מן המובחר לסיים את הקריאה עד סעודת שבת של שחרית, ואם לא הספיק ישלימנה עד תפילת מנחה של שבת. וי"א שאפשר להשלים עד יום רביעי (סוף יום שלישי) שלאחר אותה שבת, וי"א עד שמיני עצרת (שו"ע).
ואין לסמוך על זמן שמיני עצרת אלא בשעת הדחק שנאנס ולא קרא בשבת (משנ"ב,חזו"ע).
סדר הקריאה
לכתחילה יש לקרוא כל פסוק שתי פעמים ביחד עם תרגומו, וכן היה נוהג האריז"ל. ואם קרא פעמיים את כל הפרשה מתחילתה ועד סופה, ואח"כ קרא התרגום כולו – יצא ידי חובה (חזו"ע).
ובספר מעשה רב מבואר שהגר"א היה נוהג לקרוא כל סיום עניין או פרשה פתוחה או סתומה פעמיים, ואח"כ לקרוא התרגום שלה. וכתב המשנ"ב שיכול לעשות לפי אחד מהשיטות שיחפוץ.
וכשמסיים את קריאת שמו"ת, יחזור ויקרא הפסוק האחרון מקרא בלבד כדי לסיים במקרא (מג"א, חיד"א, כה"ח).
קריאה שמו"ת בטעמי המקרא
כתבו הראשונים (ר' יונה, ס' המנהגים למהר"ם מרוטנבורג) והאחרונים (שו"ת הב"ח, רבינו האריז"ל) ורבים מן הפוסקים, שקריאת שנים מקרא צריכה להיות בטעמים (וקריאת התרגום אינו בטעמים). ועל כגון זה נאמר במסכת מגילה "כל הקורא בלי נעימה ושונה בלי זמרה, עליו נאמר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים וגו' "
קריאה שלא על פי הסדר
צריך לקרוא את הפסוקים לפי סדר כתיבתם, ואין לקרוא תרגום לפני המקרא (משנ"ב). ויש אומרים שאם קרא הפסוקים שלא על פי סדר כתיבתם יצא.
וטוב לחוש לדעת האוסרים (ר"ח נאה, חזו"ע)
פירוש רש"י
הלומד את הפרשה עם פירוש רש"י עולה לו כקורא בתרגום. וירא שמים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש"י (שו"ע). וכתב הכה"ח שע"פ הקבלה ראוי לקרוא תרגום דוקא, ואם אין לו זמן לשניהם, עדיף שיקרא תרגום במקום רש"י.
וכתב המשנ"ב שראוי להקפיד כדברי השו"ע לקרוא גם תרגום וגם פירוש רש"י.
קריאת ההפטרה שמו"ת
מעיקר הדין אין צריך לקרוא גם את ההפטרה, אולם נהגו לקוראה פעם אחת (רמ"א, האריז"ל).
וכתב המשנ"ב שטעם הקריאה, כדי שאם יקראוהו לקרוא את ההפטרה, יהא כבר בקי בה. ולכן אם קוראים בשבת הפטרה מיוחדת, כגון הפטרת ראש חודש, או הפטרה של ד' פרשיות – יקרא את אותה הפטרה שיקראו בבית הכנסת.
אולם החיד"א ובא"ח כתבו שטעם קריאת ההפטרה הוא לא כדי שיהא בקי בקריאתה, אלא מכיון שהקורא את הפרשה צריך לקרוא עמה ההפטרה שלה, ולכן גם אם קוראים בשבת הפטרת ר"ח, או ד' פרשיות וכדו' – מ"מ יקרא את ההפטרה המקורית של אותה הפרשה, ולא מה שיקראו באותה שבת בבית הכנסת (וכ"כ החזו"ע).
פסוקים ללא תרגום
פסוקים שאין עליהם תרגום, כגון הפסוק: "ראובן שמעון לוי ויהודה" – צריך לאומרם מקרא שלש פעמים.
המשלים פרשה של שבת אחרת
מי שנאנס ולא קרא פרשה אחת שמו"ת, ורוצה להשלימה בשבוע שאח"כ, יקרא קודם הפרשה שהחסיר, ואח"כ ישלים את פרשת אותה השבת (מהרש"ם, ר"ח נאה, חזו"ע).
הפסק באמצע קריאת שמו"ת
טוב ויפה, וכן נהגו המדקדקין שלא להפסיק באמצע קריאת שמו"ת (משנ"ב, חזו"ע בשם כנה"ג).
אך מיעקר הדין מותר להפסיק באמצע. ולכן אם חש צימאון באמצע קריאתו, רשאי לשתות ולברך תחילה וסוף (כה"ח, חזו"ע).
קריאת שמו"ת בזמן קריאת התורה
כתב השו"ע שיכול לקרותה בזמן קריאת התורה. ואף שכונת השו"ע הוא, שמותר לקרות באמצע קריאת התורה אף פסוקים אחרים שאין הש"ץ קוראם עכשיו, מ"מ הנכון יותר הוא להקשיב לש"ץ ולשמוע הפרשה מפיו.
אולם רשאי לקרות עמו מילה במילה ולצאת בזה ידי חובת מקרא פעם אחת, ואח"כ ישלים עוד קריאת מקרא אחד, ותרגום (משנ"ב, חזו"ע).
שבת שלום!
להערות והארות ניתן לפנות כאן>