דיני כיבוד ומורא אב ואם // הרב חיים אטיאס

חיוב ומעלת המצוה

נצטווינו בפרשתנו על כיבוד אב ואם, והיא מצות עשה מן התורה, שנאמר "כבד את אביך ואת אמך" וכן ציונו הכתוב במוראם שנאמר "איש אביו ואמו תראו".

וכתב הרמב"ם "שהיא מצות עשה גדולה, ועל כן צריך מאוד להיזהר בכבוד אביו ואמו ובמוראם, שאין לך מצוה גדולה יותר מכיבוד אב ואם, שהוקש כבודם לכבוד המקום.
ואמרו חז"ל שלושה שותפין באדם, הקב"ה, אביו ואמו, ובזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אומר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני".

ולגודל חשיבות מצוה זו, הבטיחה התורה "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך", מה שלא מצינו בשאר המצוות.

וכתב בתנא דבי אליהו (פרק כז) כל המבקש ימים ושנים, וכבוד, וחיים ארוכים לעולם הזה ולעולם הבא, חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית, יעשה את רצון אביו שבשמים ואת רצון אביו ואמו. וכתב שם עוד (פרק כו) שכל זמן שאדם מכבד אביו ואמו אין חטא בא על ידו, ואם חטא – נמחל לו.

ובמדרש תנחומא מבואר שהוא גם סגולה לבנים שנאמר "מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא, (אומר הקב"ה) מי הוא זה שהקדים כבוד לאבותיו ולא נתתי לו בנים?!". ובמדרש (משנת רבי אלעזר) מבואר עוד "אמר רבי יהודה, בשכר כיבוד שכיבדת אבותיך תראה בניך, יכול הדיוטות? (אולי יהיו בנים בינונים?), תלמוד לומר "תשימתו לשרים בכל הארץ" – הרי שזוכה לבנים חשובים".

וכמו שנתבאר לעיל, מצות כיבוד הורים נחלקת לב' חלקים: מורא, וכיבוד.
ונפרט קצת מדיניהם

מורא אביו ואמו

ישיבה במקומם

מדיני המורא הוא שלא ישב הבן במקומו הקבוע של אביו (שו"ע). וי"א שזהו רק בפניו של אביו, או בפני אחרים שרואים אותו יושב במקומו הקבוע של אביו - והוא זלזול, אבל בינו לבין עצמו מותר (הראשל"צ לבעל האור החיים), והט"ז החמיר לאסור לשבת אף בינו לבין עצמו (וכן נראה דעת הליכ"ע).

כשיושב אביו עם חבריו בסעודה, לא ישב הבן בצדו של אביו, שמראה הוא בפני חבריו כאילו משווה עצמו לאביו, אבל כשיושבים בביתם עם בני משפחתם מותר (בא"ח, הליכ"ע).

סתירת דבריהם

אסור לבן לסתור את דברי הוריו. ונחלקו הפוסקים אם זה רק בדברי העולם או גם כשנושאים ונותנים בדבר הלכה. וכשאינו בפני אביו, מותר לחלוק עליו בדברי תורה בדרך כבוד, וכמו שמצינו שר"ת ור"י נכדיו של רש"י חלקו עליו וסתרו דבריו, וכן הטור בנו של הרא"ש ועוד ראשונים ואחרונים כאחד, שהתורה היא אמת, ואין מחניפים בה לשום אדם.

קריאה בשם הוריו

אסור לקרות לאביו ולאמו בשמם, מפני שמראה על זלזול בהם, והוא איסור תורה (שדי חמד). ולכן אינה מועילה מחילה של ההורים בזה (רדב"ז).
ואם שואלים אותו לשמו של אביו כדי לעלותו לתורה וכדו', יאמר 'בן פלוני אני', וכמו שמצינו אצל יעקב שהגיד לרחל כי בן רבקה הוא (הליכ"ע). ויש שהחמירו שיוסיף לו תואר ויאמר בןר' פלוני (הגרי"ש אלישיב).

לקרוא בשם של חבירו שהוא כשם אביו: אם הוא בפניו של אביו, והוא שם שנפוץ בין בני אדם כגון אברהם יצחק וכדו' – כתב הדרישה שמותר לקוראו אף בפני אביו, משום שבשם כזה מצוי לא יחשבו הסובבים שקורא בשם אביו. ואם הוא שם שמעטים נקראים בו, כתב הרמב"ם שלא יאמר שם זה בפניו, אלא ישנה מן השם.
והרמ"א כתב שבפני אביו ראוי להחמיר תמיד לא לקרוא שם כשמו, אף בשם שנפוץ.

מותר לומר פלוני אבי או אבי פלוני ואפילו בפניו, כי לשון 'אבי' יש בו משמעות של מעלה (בא"ח, הליכ"ע).

כיבוד אב ואם

קימה

חייב אדם לעמוד מלא קומתו בפני אביו או אימו (שו"ע), ולא ימתין מלעמוד עד שיכנס אביו לד' אמותיו, אלא כבר משיראנו מרחק מלא עיניו (שהוא 128 מטר לר"ח נאה, ו160 מטר לחזו"א) חייב לעמוד בפניו.
ולא ישב עד שיקבע אביו את מקומו בישיבה או בעמידה, או עד שיתכסה מעיניו ולא יראנו (הליכ"ע).

אם האב הוא תלמיד של בנו בתורה, חייב האב לקום מפני הבן, והבן יקום מפני האב (שו"ע).

דרישת שלום להוריו

לדרוש בשלום הוריו הוא ג"כ ממצות הכיבוד, ולא יפחות ממה שרגילים העולם בכך, שאם ממעט בזה גורם להם לצער. וכן כתב הגאון ר' עקיבא איגר לבנו "מה אתה מתעצל במצות כיבוד אב לכתוב כמה מילים".

וכן אם נוסע נסיעה ארוכה או בדרך מסוכנת ויודע שהוריו דואגים לו, יודיעם כשיגיע למחוז חפצו בשלום (ספר חסידים תקעה).

נזק כספי שנגרם על ידי הוריו

עד היכן כיבוד אב ואם? אפילו נטלו אביו ואמו ממנו כיס של זהובים והשליכו לים בפניו, לא יכלימם ולא יצעק בפניהם ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק (שו"ע). ואם יכול למנוע בעדם טרם שיזרקו לים – הרשות בידו. ויכול לתובעם על הפסד הממון שגרמו לו (רמ"א).

כיבוד אביו בדבר שמזיקו

רופאים שאסרו על אדם לאכול מאכל מסוים מפני שהוא סכנה לו, אסור לבנו להביאו לו אף אם מבקש ומפציר בו מאוד להגישו לו (ספר חסידים). ויש שהתירו אם אין בזה סכנת חיים (ברכ"י).
ואם הוא דבר שמזיק באופן כללי, אך אינו מיוחד בשבילו, כגון שאביו מצוה עליו להגיש לו סיגריה וכדו' – מותר להביא לו (הגרי"ש אלישיב, ילקו"י).

כיבוד לאחר פטירה

מצוה לכבד את אביו ואת אמו גם לאחר מותם, ולכן אם אומר דבר תורה בשם אביו, יאמר "כך היה אומר אבא מורי הריני כפרת משכבו" (פירש רש"י: שכיון שמשפט הגהנום הוא י"ב חודש, יאמר הבן שיבוא עליו כל הרע שראוי לבוא על נפשו של אביו). ולאחר י"ב חודש שכבר תמו ימי העונש, יאמר "כך אמר אבא זכרונו לברכה" (שו"ע).
כתב הרמ"א שאין חילוק בדין זה ביו אב לאם. ופירשו בהליכ"ע ובפסקי תשובות דהיינו שמזכיר בשמה דבר הנהגה הלכתית חייב לומר הנוסח כמו שאומר בשם אביו. ועל אמא נהגו לומר "כך אמרה אמא עליה השלום".

וכשאומר בשמם מילי דעלמא אין צריך לומר כן על אביו או על אמו.

הורים חילונים

אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, צריך לכבדו ולהתיירא ממנו (שו"ע) וכתב הרמ"א שי"א שאינו מחויב לכבדו אלא אם עשה תשובה. ונחלקו הפוסקים אם כוונת הרמ"א לחלוק בזה על השו"ע, או שגם דעתו היא שחייב לכבדו אף אם לא עשה תשובה.
ומכל מקום בהורים חילונים של ימינו, שלדעת הרבה פוסקים דינם כתינוקות שנשבו, צריכים הבנים לנהוג בהם מנהג כבוד, כדי שיתאהב שם שמים על ידיהם, ואולי ישמעו וישובו.
ואף לחולקים שכתב הרמ"א שאין צריך לכבדם – ודאי שאסור לצער אותם ולזלזל בהם, וכמו שכתב הזוהר הק', שרחל אמנו נעשנה ולא זכתה לגדל את בנימין משום שציערה את לבן אביה בעניין התרפים, ואפילו שכונתה הייתה לשם שמים (הליכ"ע).
ואם ההורים עוינים לבנם על היותו שומר תורה ומצות, וצוררים לו בגלל שנאתם לדת, הרי הם בכלל המינים והאפיקורסים, ובוודאי אין לכבדם, שמנעם ה' מכבוד (הליכ"ע).

מחילת האב על כיבודו

כתב השו"ע שאסור לאדם להכביד ולדקדק עם בניו על כבודו, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחל על כבודו ויעלים עיניו מהם, שהאב שמחל על כבודו – כבודו מחול. ולכן אב שמחל על קימת בנו מפניו וכדו' מחול, וא"צ הבן לעמוד. ואעפ"כ יקום מעט בפניהם מפני ההידור (ילקו"י).

שבת שלום ומבורך!

• להערות והארות ניתן לפנות כאן