פתיחה
בפרשת השבוע יורד יעקב אבינו בעקבות יוסף למצרים, ומקריב זבחים לא-להי אביו יצחק. רש''י (מו, א) פירש על פי המדרש, שהסיבה שזבח לאלוקי יצחק ולא לאלוקי אברהם היא, שאדם חייב לכבד את אביו יותר מאת סבו.
הרמב''ן (שם) חלק על רש''י, שהרי גם אם אדם צריך לכבד יותר את אביו, זאת לא סיבה לא להקריב בנוסף לאלוקי סבו. משום כך פירש, שהסיבה שיעקב הקריב דווקא לאלוקי יצחק היא, שיצחק מסמל את מידת הדין, וכיוון שיעקב ידע שעם ישראל אמור להיות בגלות במצרים ופחד שהגלות תתחיל בו ויהיו לו צרות - הקריב קורבנות כדי להשתיק את מידת הדין, ובלשונו:
''אבל הפסוק הזה יש בו סוד יגלו לנו אותו שם בבראשית רבה (צד, ה), כי כאשר בא יעקב לרדת מצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו ופחד, וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק, שלא תהא מדת הדין מתוחה כנגדו. ועשה זה בבאר שבע שהוא בית תפלה לאבותיו, ומשם נטל רשות בלכתו לחרן.''
אם כן כפי שראינו רש''י אומר, שיעקב הקריב לאלוקי יצחק כיוון שאדם חייב בכבוד אביו יותר מכבוד סבו. בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלות: האם נכד חייב לכבד את סבו וסבתו. למי יש להקשיב כאשר האב מצווה דבר אחד, והסבא דבר סותר, והאם חובה לכבד את האחות הגדולה כפי שחייבים לכבד את האח הגדול.
1. כבוד הסבא
האם יש חובה לכבד את הסבא והסבתא? המהרי''ק (סי' ל) טען שאין חובה כזאת. הוא כתב, שמצאנו הגמרא במסכת כתובות (קג ע''א) לומדת מפסוקים שיש חובה לכבד אבא, אמא, אשת האב, אח גדול וכדומה, אבל לא מביאה פסוק לכך שיש חובה לכבד את הסבא - מוכח שאין חובה כזאת. בעקבות כך פסק, שאין עניין שהנכד יגיד קדיש על סבו יותר מסתם אדם אחר.
את דברי הגמרא בקידושין האומרת, שבני בנים הרי הם כבנים, ממנה אפשר להבין שכמו שהבן חייב לכבד את אביו, כך הנכד חייב לכבד את סבו דחה המהרי''ק, שדין זה נאמר רק לעניין פריה ורביה, שכדי לצאת ידי חובת פריה ורביה צריך שיהיו גם נכדים, אבל אין זה מחייב את הנכד לכבד את הסבא, ובלשונו:
''לפי הנראה לעניות דעתי, אין לבן הבן לומר קדיש בשביל זקנו יותר מאדם אחר, שהרי מצינו שאמירת הקדיש תלוי בחיוב הכבוד ולא מצינו בשום מקום שיתחייב, אלא בכבוד האב והאם ואשת אביו בחייו ובעל אימו בחייה ואחיו הגדול ומוכח להו מקראי, כדאמרינן בכתובות פרק הנושא, אבל בן הבן בכבוד הזקן - זה לא מצינו בשום מקום.''
סיוע למהרי''ק הביא הגר''א (יו''ד רמ, לג) מדברי רש''י במכות (יב ע''א). הגמרא (שם) מביאה סתירה בין ברייתות. מברייתא אחת עולה שראובן לא יכול להיות גואל הדם ולהרוג את אביו, ומברייתא שנייה עולה שראובן יכול להיות גואל הדם ולהרוג את אביו. מתרצת הגמרא שמדובר במקרים שונים לגמרי ממה שחשבו בהתחלה. כוונת הברייתות לומר שכאשר הסבא הורג את האבא, מותר לראובן להיות גואל הדם ולהרוג את סבו, אך כאשר האבא הורג את אחיו של ראובן - אסור לבן להרוג את אביו.
מדוע מותר לראובן להרוג את הסבא כאשר הוא הרג את האבא, אך אסור להרוג את האבא כאשר הרג את אחיו? רש''י (ד''ה אלא) מסביר, שהבן חייב בכבוד אביו, לכן אסור לו להיות גואל הדם ולהרוג אותו. לעומת זאת, הנכד לא חייב בכבוד סבו, ומשום כך מותר לו להיות גואל דם ולהרוג אותו הוא הרג את אביו.
ב. הרמ''א (יו''ד רמ, כד) חלק על דברי המהרי''ק, וסבר שיש חובה לכבד את הסבא. ראייה לדבריו הביא מדברי רש''י (שייסודו במדרש) שראינו בפתיחה. יעקב הקריב לא-להי יצחק כיוון שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד סבו, משמע שיש חובה לכבד את הסב, אמנם פחות מכבוד האב, אבל עדיין יש חובה לכבד, וכך פסקו הב''ח (שם), הש''ך (שם, כג) והט''ז (שם, כ)[1].
כיצד יישב הרמ''א את ראיית המהרי''ק שראינו לעיל, שהנכד יכול להרוג את סבו שהרג את אביו? רבי עקיבא איגר (מח) תירץ, שהחובה לכבד את הסבא תלויה באבא, וכך הבין השדי חמד (כ, קכא). כלומר, כיוון שאדם לא רוצה שאביו יתבזה, מחוייב הנכד לכבד את סבו כדי לא לפגוע באביו. ממילא בגמרא במכות שהאב מת - אין יותר חובה לכבד את הסבא ומותר להורגו, ובלשונו:
''והנה הראייה שהביא ממכות דף יב ע''א ראייה אלימתא (= חזקה) לכאורה, אך נעלם מהרב שהוכחה זו הוזכרה בכנסת יחזקאל ודחאה, דמה שחייב בכבוד אבי אביו הוא משום כבוד אביו, אם כן דווקא בחייו הוא חייב בכבודו, אבל לא לאחר מיתה וקל להבין.''
ג. דעה שלישית מובאת בגר''א (שם, לד) הסובר שיש חובה לכבד את הסבא, אבל אך ורק כאשר מדובר באבא של אבא, אבל את אבא של אמא - אין חובה לכבד. ראייה לדבריו הביא מהגמרא בסוטה (מט ע''א) המספרת, שרב אחא ביקש מנכדו רבי יעקב כוס מים, והוא סירב לתת לו בטענה שהוא בן של בתו, ומשום כך הוא לא חייב בכבודו (ועיין בערוך השולחן שם, מד).
כבוד האם וכבוד האב
כאשר האב מצווה את הבן לעשות דבר, והאם מצווה לעשות דבר הפוך, פוסקת הגמרא בכתובות (שם) שעל הבן להקשיב לאביו, כיוון שגם האם בכבוד האב, אך האב אינו מחוייב בכבוד האם. במקרה בו ההורים מתגרשים, הבן יכול להקשיב לאם ולא לאב, כיוון שלאחר הגירושין האם אינה חייבת יותר בכבוד האב.
מה הדין כאשר האבא מצווה דבר אחד, והסבא מצווה דבר אחר? לכאורה לפי פסק הרמ''א שחובה לכבד את הסבא - יש להקשיב
לסבא, כיוון שגם האבא וגם הנכד חייבים בכבודו, ואכן כך פסקו רבי עקיבא איגר (קידושין לא ע''ב) והרב משה חגיז (שתי הלחם סי' מג). למרות זאת, חלק מהפוסקים חלקו על דבריו וסברו שיש להקשיב במקרה זה לאב. מה ההבדל בין המקרים?
השבות יעקב (ב, צד) נימק, שהבן חייב בכבוד האב והאם בצורה שווה, לכן כאשר במקרה בו האב והאם מצווים עליו דבר מסויים, שייכת הסברא שהאם והבן חיבים בכבוד האב. לעומת זאת, הבן חייב בכבוד אביו הרבה יותר מאשר הוא חייב בכבוד סבו, לכן למרות העובדה שגם הבן וגם האב חייבים בכבוד הסבא - על הבן לציית לדברי האב, וכך פסק היעב''ץ (ב, קכט).
כבוד האח והאחות הגדולים
הגמרא במסכת כתובות (קג ע''א) לומדת מהאות ו' של הפסוק כבד את אביך ואת אימך, שיש חובה לכבד גם את האח הגדול. נחלקו מהפוסקים האם כמו שיש חובה לכבד את האח הגדול, כך חובה לכבד את האחות הגדולה. כמו כן נחלקו, האם יש חובה לכבד את האח הגדול, אך לא הגדול ביותר (שאינו הבכור):
א. בשו''ת חלקת יעקב (א, עו) סבר שאין חובה לכבדם, וכך פסק בשו''ת הלכות קטנות (סי' קכג). בטעם הדבר נימק החלקת יעקב, שהחובה לכבד את האח הגדול נובעת מכך שהוא יורש ההורים, אבל שאר האחים אין חייבים בכבודם. כך דייק גם מדברי הרמב''ם והשולחן ערוך, שכתבו שיש חובה לכבד את האח הגדול, ולא ציינו שיש חובה לכבד את האחות הגדולה.
את דברי רבי יהודה במדרש, הכותב שרחל נענשה ומתה בגיל צעיר כיוון שדיברה לפני לאה (כאשר יעקב התייעץ אם לעזוב את לבן), וממנו עולה שחובה לכבד את האחות הגדולה תירץ, ש:א. אין למדים הלכה מהמדרש. ב. רחל נענשה לא בגלל שלא כיבדה את לאה, אלא בגלל שביזתה אותה בכך שדיברה לפניה, והאיסור לבזות נוהג לא רק באחות הגדולה, אלא בכל אדם מבוגר, ובלשונו:
''שאלה: אם מחוייב אדם לכבד את אחותו הגדולה. תשובה: לא ידעתי איך עלה על דעתך להוסיף על המצוות דבר שלא הוזכר כלל בש"ס בפוסקים. והא דאיתא במדרש למה מתה רחל תחילה רבי יהודה אמר מפני שדברה בפני אחותה, הנה מלבד שאין למידין הלכה מאגדה, בלאו הכי אין זה נכנס כלל בסוג חיוב כבוד, רק שהוא ביזוי לדבר בפני מי שגדול ממנו.''
ב. הברכי יוסף (יו''ד רמ, כב) חלק על דבריהם, וסבר שיש לכבד גם את האחות הבכורה, וגם את האח או האחות הגדולים שאינם בכורים. בטעם הדבר שיש לכבד את האחות הבכורה כתב, שלמרות שלא כתבו בפירוש שיש לכבדה, בפשטות אין חילוק בין כבוד האח הבכור לאחות, וכמו שכתב בספר חסידים שיש חובה לכבד אשה זקנה, למרות שהגמרא דיברה על זקן.
בטעם הדבר שיש לכבד אחים גדולים גם אם הם לא בכורים כתב, שהרמב''ן נימק את טעם החובה לכבד את האח הגדול שההורים לא יתבזו. דהיינו, במקרה בו לא מכבדים את האח - ההורים מתבזים. סברא זו שייכת בין באח והבכור ובין בשאר האחים, שהרי בכולם ההורים לא רוצים שיתבזו - משום כך יש לכבד את כולם. עוד הוסיף, שכך משמע מדברי האר''י.
האח הגדול
אם כן, כפי שכותבת הגמרא במסכת כתובות - כולם מודים שאת האח הבכור יש לכבד. החובה לכבד את ההורים מדאורייתא לכולי עלמא, נחלקו הפוסקים האם כיבוד האח הגדול מדאורייתא. מדברי המאירי (שם ד''ה חייב) אפשר להבין שמדובר במצווה דרבנן, וכך פסק בפירוש בספר חרדים (מז, לב), אך רוב הפוסקים נקטו שמדובר בחובה דאורייתא.
במקרה בו האח הגדול רשע אין חובה על האח הקטן לכבדו (ונחלקו הראשונים האם יש חובה לכבד אבא רשע), נחלקו הפוסקים האם יש מקרים נוספים בהם אין חובה לכבד:
א. לעיל ראינו את דברי רבי עקיבא איגר שנקט, שכאשר אביו של אדם נפטר - אין יותר חובה לכבד את הסבא, כיוון שהחובה לכבד את הסבא נובעת מכך שיש חובה לכבד את האבא. סברא דומה כתב הרמב''ן (השגות, שורש ב) כדי ליישב את קושיית הרמב''ם על בעל הלכות גדולות, מדוע לא מנה את החובה לכבד את האח בגדול בתוך מניין המצוות מדאורייתא.
הרמב''ן כתב לתרץ, שהחובה לכבד את האח הגדול כלולה בתוך החובה לכבד את האב והאם. דהיינו, הסיבה שיש לכבד את האח הגדול נובעת מרצון ההורים שבנם יהיה מכובד, ממילא אין למנות את מצוות כיבוד האח כמצווה נפרדת, אלא כחלק מהחובה לכבד את ההורים. השלכה לדין זה תהיה לאחר מיתת ההורים, שאין יותר חובה לכבד יותר את האח הגדול.
ב. מדברי הרמב''ם הבינו המפרשים אחרת. הגמרא אומרת, שאם אדם התחתן עם אשה נוספת לאחר שאשתו הקודמת נפטרה וכדומה, הבן מהנישואין הקודמים חייב לכבד את האשה החדשה כל עוד אביו בחיים, כיוון שאביו רוצה שהוא יכבדה, כך שבעצם החובה לכבדה נובעת מכך שיש עליו חובה לכבד את אביו, וכך פסק הרמב''ם (ממרים ו, טו):
''אמר לו אביו השקני מים ואמרה לו אמו השקני מים, מניח כבוד אמו ועוסק בכבוד אביו תחילה מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. חייב אדם לכבד את אשת אביו אף על פי שאינה אימו כל זמן שאביו קיים, שזה בכלל כבוד אביו, וכן מכבד בעל אימו כל זמן שאימו קיימת, אבל לאחר מיתתה אינו חייב[2].''
כפי שעולה מלשון הרמב''ם בהלכה, רק החובה לכבד את אשת האב תלויה בכך שאביו של אדם בחיים, אבל החובה לכבד את אחיו נוהגת תמיד. נראה שלהלכה נפסק כדעת הרמב''ם. ראשית כל, כי השולחן ערוך (רמ, כב) ציטט את לשונו, ושנית כי הרמב''ן לא בהכרח סובר שאין חובה לכבד את האח לאחר מיתת האב, והוא כתב את דבריו כדי לתרץ את דברי בעל הלכות גדולות.
שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...
[1] כיצד המהרי''ק יתמודד עם הקושיה מהמדרש? יש שתירצו, שראיית הרמ''א ייסודה במדרש, והמדרשים לא בהכרח באים ללמד הלכה. כמו כן יש להוסיף על פי דברי הרמב''ן (ספר הוויכוח) ועוד מפרשים, שלא חובה להקשיב לכל דברי המדרש. עוד יש שכתבו, שראיית המדרש נדחית מפני ראיית הגמרא במסכת מכות.
[2] למרות שהחובה לכבד את אביו ואימו נוהג אף לאחר מיתתם (שו''ע יו''ד רמ, ט) (ולכן צריך לומר אבא הרינו כפרת משכבו וכדומה) מכל מקום החיוב לכבד את אשת האב לא ממש נחשב כמצוות כיבוד אביו, אלא כעשיית נחת רוח, ודבר זה אינו נוהג לאחר המיתה. יש שנתנו תירוץ אחר, שלאחר שהאב מת אין כבר קשר בינו לבין אשתו, ולכן ממילא כבר אין חובה לכבדה מצד זה שהיא אשת האב.
[3] מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com