וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (חקת פרק כ' פסוק יא)
שהכל נהיה בדברו
על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף ודגים וביצים וחלב וכו' מברך 'שהכל נהיה בדברו' (שו"ע).
ונחלקו גדולי עולם על ניקוד המילת 'שהכל נהיה בדברו', אם היא בקמץ או בסגול, י"א בקמץ וכן מנהג העולם (חכ"צ, ברכ"י, חת"ס, קצושו"ע ועוד) ויש שסוברים לומר נהיה בסגול לשון הווה (כן נהג הגר"א, חיי אדם, וכן נהג הסטייפלער (אורחות רבינו).
ברכה על המים
"וכן על המים, כיון שאין גידולם מן הארץ, מברך עליהם שהכל נהיה בדברו" (שו"ע).
ושונה הוא דין המים משאר מאכלים, שהרי ברכת הנהנין נתקנה על אחת משתי הנאות, או שנהנה על ידי מעיו, דהיינו שאוכל כדי לשבוע, ואז אף שאין במאכל טעם שנהנה ממנו – צריך לברך.
או אם אוכל בשביל הנאת החיך, ולא למטרת שובע – ג"כ צריך לברך.
ועל כן, מאכלים שיש בהם טעם בפני עצמם, כבשר, דגים וכדו' בכל אופן צריך לברך עליהם 'שהכל נהיה בדברו', שהרי תמיד יש בהם הנאת החיך על כל פנים.
אולם כששותה מים, שאין להם טעם בפני עצמם, אזי לא יברך אלא אם שותה מהם לצמאו, אבל אם שותה רק כדי להעביר אוכל שנתקע בגרונו וכדו' לא יברך עליהם שאין בזה לא הנאת מעיים ולא הנאת החיך.
וכן פסק השו"ע "השותה מים לצמאו מברך שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות, אבל אם חנקתיה אומצא ושתה מים להעביר האומצא אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו".
ופשוט שכל זה דווקא כשמוריד את האוכל שבגרונו על ידי מים שאין בהם טעם, אבל משקה שיש בו טעם, גם אם שותה ממנו כדי להעביר את האוכל מגרנו – מברך עליו, כיון שנהנה ממנו (משנ"ב).
ולכן, עפי"ז השותה מים לפני התענית ואינו צמא בעת השתיה, ואין כוונתו אלא להתכונן לתענית – אינו מברך.
וכן היוצא לדרך ושותה מים כדי שלא יצמא אח"כ, ואינו צמא באותה שעה – אינו מברך.
וכן השותה מים לצורך רפואי מסוים – אינו מברך.
וכן השותה מים כדי לדכא את תאבונו לצרכי דיאטה וכדו' – אינו מברך (רבבות אפרים).
וכן אישה מינקת שאינה צמאה כלל, ושותה רק כדי שתוכל להניק – אינה מברכת (תורת היולדת).
וכן השותה מים כדי להעביר טעם מר שיש בפיו – אינו מברך (פסקי תשובות).
ברכה אחרונה ששותה שלא לצמאו
ואם אינו צמא כלל ושתה יותר מרביעית, לא יברך גם ברכת בורא נפשות שלאחריה (כן נראה מסתימת דברי המשנ"ב בשו"ע שהובא לעיל, וכן פסק ביבי"א). ויש שכתבו שנכון להחמיר ולברך על משקה או מאכל אחר כשיעור ברכה, כדי לצאת ידי הסוברים שברכה אחרונה צריך לברך אף כששותה שלא לצמאו (פסקי תשובות).
סודה, האם דינו כמים?
השותה מי סודה (ללא טעמים נוספים) כדי לבלוע תרופה וכדו', אם נהנה מבעבוע הגזים – דינו כשאר משקין וצריך לברך על זה. ואם אינו נהנה מהם אין צריך לברך, שדינם כמו מים (משנה הלכות).
דרשן שיבש גרונו
מי שדורש לרבים ואינו צמא, אלא שמחמת דיבורו נתייבש פיו ורוצה לשתות מים כדי להעביר את היובש, כתב בפסקי תשובות שצריך לברך על המים.
פטריות וכמהין
פטריות וכמהין ברכתן שהכל נהיה בדברו, ואף שהן גדלין על מצע הקרקע, מ"מ יניקתם וחיותן אינם מן הקרקע אלא מן האויר, וע"כ ברכתם שהכל נהיה בדברו (שו"ע).
טעה ובירך עליהם ב"פ האדמה י"א שיצא (ערוך השולחן, כה"ח, פסקי תשובות), וי"א שלא יצא (חזו"ע ברכות, וחזר בו ממש"כ ביבי"א וביחו"ד שיצא).
גידולי מים
פירות או ירקות שהם מגידולי מים בלבד, דהיינו שאין הם גדלים על מצע של קרקע כל שהוא, אלא גידולם הוא בתוך בריכות מים עם חומרי דישון, מברך עליהם שהכל נהיה בדברו, משום שאין הם ניזונים מן הקרקע ודינם כדין הפטריות.
ואם בירך עליהם כברכתם (אדמה או העץ) - יצא (יחו"ד, הגר"ב זילבר בשם החזו"א, וזאת הברכה בשם הגרש"ז אוירבעך, וכ"כ פסקי תשובות שיברך מספק). וי"א שצריך לברך עליהם כברכתם אדמה או העץ (שבט הלוי).
שוקולד
שורת הדין ברכת השוקולד צריכה להיות בורא פרי העץ, כיון שהוא עשוי מפרי הקקאו שמעכוהו ודרך הפרי בכך, אלא שכבר מנהג העולם לברך עליו שהכל נהיה בדברו, וכן נוהגים (מנחת שלמה, משנה הלכות, ילקו"י). ואם בירך עליו בורא פרי העץ – יצא.
ואם נזדמן לפניו לאכול פרי העץ ושוקולד, טוב שיברך על פרי העץ ויכוין לפטור בו את השוקולד, כדי לצאת בזה ידי כל הדעות (ילקו"י).
תרופות וויטמינים
"כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם, מברך עליהם תחילה וסוף" (שו"ע).
ועל כן השותה סירופ לרפואה, או לוקח כדורי ויטאמין ויש בהם טעם הערב לחיכו, צריך לברך עליהם ברכה ראשונה 'שהכל', ואם נטל מזה כשיעור, יברך גם ברכה אחרונה ('נפשות') (מרן הגר"ע יוסף בקול סיני, פסקי תשובות).
ואם בולע את הכדור בלא לטעום ממנו כלל, אף שהכדור מצופה בחומר ממתיק – אין צריך לברך, כיון שאין פיו נהנה ממנו (פסקי תשובות).
מי שנוטל כדור כתחליף למזון על ידי שגורם לתחושת שובע, כדי להוריד ממשקלו, ספק אם יצטרך לברך עליו, כיון שנהיה שבע על ידו, וע"כ נכון שיברך על משקה או מאכל אחר שהכל ויפטור בזה את הכדור (פסקי תשובות).
טעה ובירך 'ב"פ האדמה'
טעה ובירך על בשר דגים, חלב, גבינה וביצים בורא פרי האדמה, י"א שיצא ידי חובה, וטעמם, שאומנם הפרה היא לא גידולי קרקע, אך היא ניזונת מן הקרקע וא"כ נחשב הבשר או העוף לגידולי הגידולים של הקרקע, ולכן יצא (כה"ח), ויש חולקים שלא יצא יד"ח (שבט הלוי, חזו"ע).
טעה ובירך 'בורא מיני מזונות'
על הכל אם טעה וברך בורא מיני מזונות יצא – כיון שבלשון התורה הכל נקרא מזון, חוץ מן המים והמלח שלא יצא בהם יד"ח בברכת 'מזונות' (חיי אדם, כה"ח, בא"ח).
- להערות והארות ניתן לפנות כאן