נושא אחד, שני גיסים • והשבוע: נטילת ידיים לסעודה

וְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְחֹ֛שֶׁת וְכַנּ֥וֹ נְחֹ֖שֶׁת לְרָחְצָ֑ה וכו' וְרָחֲצ֛וּ אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם(כי תשא פרק ל' פס' יח-יט).

ציוונו חכמים ליטול את הידיים קודם אכילת פת.

טעם התקנה

מצינו בחז"ל שתי סיבות עיקריות:

א. מפני 'סרך טומאה'. שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו הכהנים צריכים ליטול את ידיהם לפני אכילת תרומה כדי שלא לטמאות התרומה. וכדי להרגיל הכהנים בזה, הצריכו גם את כל ישראל ליטול ידיהם לפני אכילת הפת. ואף שהיום אין אכילת תרומה נוהגת, עדיין לא בטלה התקנה כדי להרגיל ישראל לכשיבנה בית המקדש בב"א.

ב. מטעם נקיות וקדושה. וסמכה הגמרא טעם זה לפסוק "והתקדשתם והייתם קדושים".

מעלת הנטילה

והפליגו חז"ל במעלת הנטילה, 'אמר רב חסדא, אני נוטל מלא חופניים ידיים, ונותנים לי משמיים מלא חופנים כל טוב', ובהפך אמרו 'המזלזל בנטילת ידיים בא לידי עניות'. ובשולחן ערוך כתב שהמזלזל בנטילת ידים חייב נידוי, ובא לידי עניות ונעקר מן העולם.

וכתב השל"ה הקדוש, שלא יטול אדם ידיו כדי לזכות לעשירות, דא"כ הוא עושה כדי לקבל פרס, אלא יכוון לכבוד השי"ת והשכר יבוא ממילא. ובפתח הדביר כתב שהשיעור שצריך לנטילה מעיקר הדין לא יכוון בשביל להתעשר, אבל מה שמוסיף מלא חופנים מים, יכול לכוון בזה לשם עשירות.

מתי נוטלין

נטילה בברכה שאמרו הוא על אכילת פת יותר משיעור כביצה (ונחלקו האחרונים כמה הוא שיעור זה בגרמים, וכתב בהליכות עולם שגבי נטילת ידים, כל שאוכל יותר משיעור 50.4 גרם – נוטל בברכה).

ואם אוכל פחות מכביצה יטול ידיו בלא ברכה.

והאוכל פחות מכזית, כתב השו"ע שא"צ ליטול ידיו (וכ"פ ט"ז, ב"ח, גר"א, וכ"פ בהליכות עולם), אולם יש מחימירים שגם בפחות מכזית יטול בלא ברכה (מג"א וכן כתב משנ"ב שנכון להחמיר בזה לכתחילה).

ניגוב הידים, מעיקר הדין?

מעיקרי מצוות הנטילה, היא גם פעולת הניגוב שאחריה, וכתב הבית יוסף הטעם בזה משום שבכך מסיר את שיירי המים הטמאים שעל ידיו, ולכן אסור לאכול קודש שינגב ידיו. ואם הטביל ידיו בים או בנהר או ששפך רביעית מים בבת אחת על ידיו שבזה אין מים טמאים על ידיו – רשאי לאכול בלא ניגוב. וכן פסק השו"ע.

אולם יש שכתבו שטעם הניגוב הוא משום נקיות, שלא ראוי לאכול לחם עם ידיים רטובות משום שהלחם נמאס בזה. ולכן גם כשמטביל ידיו או שופך רביעית בבת אחת, חייב בניגוב.

ופסקו המשנה ברורה והיביע אומר, שיש מצווה לנגב אף בנטל רביעית מים בבת אחת (לא כהבית יוסף). והחזו"א החמיר גם בטבילת ידים שצריך ניגוב.

אם ממתין עד שיתייבשו ידיו בלא ניגוב, כתב שו"ע הרב שלא די בכך אלא צריך לנגב ממש. והחזו"א כתב שמועיל, וכן דעת הגר"ש וואזנר גבי מכשיר לייבוש ידים.

מתי לברך על הנטילה?

ומכיוון שכשמנגב ידיו נסתיימה לה מצוות הנטילה, צריך לכתחילה לברך קודם הניגוב, שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, ואם יברך לאחר הניגוב, כבר כלתה לה המצוה.

שכח ולא בירך עד אחר ניגוב הידיים: כתב הרמ"א שבדיעבד יכול לברך גם אחרי. וכתב המשנה ברורה שאף שהלכה כהרמ"א שיכול לברך, מ"מ צריך ליזהר בזה מאוד מלנגב ידיו קודם הברכה.
ובהליכות עולם כתב שאין לברך לאחר הניגוב (לא כהרמ"א), ואפילו אם נזכר תוך כדי דיבור לניגוב – לא יברך.

ובבן איש חי כתב לעצה שיגע במקומות המכוסים או יחכך ידיו בראשו כדי להתחייב בנטילה חדשה, ויברך קודם הניגוב. ובילקוט יוסף כתב עליו שמצא בכתב יד של אביו (מרן הגר"ע יוסף זצ"ל) שאין לעשות כן, והפסיד הברכה.

ואם נזכר שלא ברך לאחר שהחל בסעודתו: לכולי עלמא הפסיד ברכתו.

ומ"מ אם בירך 'המוציא' קודם שניגב את הידיים, ועדיין הן רטובות מן הנטילה - כתב בביה"ל שיכול לברך כיון שעדיין לא נגמרה הנטילה לגמרי.

יש ליזהר שלא לנגב את הידיים תוך כדי שמברך ברכת הנטילה (בן איש חי), ובשו"ת שלמת חיים כתב שמותר.

דיבור לאחר הנטילה

אסור להפסיק בדיבור בין הנטילה עד אחר ניגוב הידיים. ואם הפסיק, אין צריך לחזור וליטול ידיו.

ואם נזדמן לו לענות אמן על ברכת חברו, או שאר דברים שבקדושה – אם שמע בין נטילה לברכה יכול לענות. ואם שמע בין הברכה לניגוב, לאור לציון יכול לענות, וליביע אומר אסור לענות, ורק יהרהר בליבו.

• להערות והארות ניתן לפנות כאן

הרב חננאל סהר "ורחצו...את ידיהם וכו׳״

הנה נטילת ידיים דנו בה הפוסקים והמפרשים בכלל ובפרט, בכל ענייניה הליכותיה וסודותיה, ורבו כמו רבו המדברים בה.

ויסוד ושורש מהותה ועניינה, מצינו בפירוש הרמב"ן בפרשתנו (פס' י"ט): "ועל דרך האמת, בעבור היות ראש האדם וסופו הידים והרגלים, כי הידים למעלה מכל גופו בהגביהו אותן, והרגלים למטה, והם בצורת האדם רמז לעשר הספירות שיהיה כל גופו ביניהם, וכו׳ לפיכך נצטוו משרתי עליון לרחוץ הידים והרגלים והרחיצה הזאת לקדושה תרגם אותה אונקלוס, ומן הענין הזה תקנו רבותינו נטילת ידים לתפלה, שיתכוין לזה, כטעם נשיאות כפים". [וממש על דרך זו מובא ברבינו בחיי שם]

והרחיב וביאר זה אדוננו המהר"ל (בספרו נתיבות עולם נתיב העבודה טז): "ואמר ר"א אמר רבי זריקא כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. דבר זה מופלג בחכמה, וזה כי קדושת הידים היא קדושת התחלתו כי היד היא התחלתו של האדם כאשר יגביה ידיו למעלה מראשו, ובהתחלה דבר ההעדר כאשר כל התחלה היא אחר ההעדר, ולפיכך המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם כי נעקר מן התחלתו, ולפיכך כתיב בקרא (שמות ל') ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו, כי הידים הם התחלה והרגלים הם סוף ובשניהם דבק ההעדר בהתחלה ובסוף כאשר ידוע, וכאשר לא ירחץ ידיו ורגליו יש כאן מיתה וזה אצל כהנים, וכאן שיש לרחוץ ידיו מפני שהם התחלה המזלזל בנטילת ידים שהם התחלה נעקר מן התחלתו שהידים הם התחלה לאדם וכאשר חוטא בהתחלה נעקר מהתחלתו:

ופירושו זה עולה כמין חומר, בצירוף דבריו (בפירושו לאבות) שמספר עשר מורה על השלימות, (כעשרה מאמרות וכעשרת הדברות) ונמצנו למדים שהטהרה מכוונת אל שלימות צורת האדם מעלה ומטה, ואל קצותיו-אצבעותיו, אשר הם עשר במניינם.

ואמנם מבואר בזה טעם נטילת ידים לתפילה, אשר מקורה מרחיצת הכיור המבואר בפרשתנו.

ועיין בדברי אדוננו המהר"ל בספרו נתיבות עולם (נתיב העבודה טז), שסמך טעם זה גם בביאור ענין נטילת ידים לסעודה. "האדם הזה אשר בראו השם יתב' ורצה לזכותו ולטהרו מן פחיתותו הגשמי, ולכך כאשר האדם נוטה אל הגשמי דהיינו אכילה ושתייה שלו שהיא גופנית שלא יהיה נוטה לגמרי אל הגשמי, ולכך המצוה שקודם שיאכל וישתה יטול את ידיו כי דבר זה הוא קדושה כמו שיתבאר ואז אין נוטה באכילה שלו אל הגשמי. ועוד כי אכילה של אדם אין ראוי לאדם שיהיה בטומאה דבר שהוא פרנסתו רק יהיה בטהרה, ולכך תקנו לאדם נטילת ידים".

ואם בתפילה נאמר, אשר היא כביאה אל הקודש, וכמדבר לפני המלך, אף באכילה אשר היא עניין גשמי, צוו לנו חכמינו לקושרו אל הרוח, ולסומכו בטהרה.

והמעיין הישר יתבונן ולפניו כמו מאליה עולה השאלה, מה עם טהרת הרגליים, והפסוק אומר ושונה ורחצו ידיהם ורגליהם?! אתמהה.

ומצינו ישוב נפלא לדבר זה בדברי הבן איש חי (בהקדמתו לפרשת תולדות שנה א): "והטעם שהנטילה היא רק על הידים מפני כי הידים והרגלים הם סוף וסיום הגוף, וכו' ודע כי לולא הציפורניים שהושמו בראשי האצבעות היו הידיים טמאות אפילו ביום ואפילו בלא שינה אך עתה על ידי הציפרניים אין רוח רעה שורה אלא בלילה בעת שינה או בכל עת שנכנס לבית הכסא: ואם תאמר אם כן למה אין עושין נטילה לרגלים כיון דחד טעמא להם על זה תירץ הרב "יפה שעה" ז"ל דברגלים נאחזים יותר מן הידיים ולכן לתוקף אחיזתם אין לנו כח לדחותם משם בנטילה, ורק הכהנים בזכות המקדש והעבודה היה להם כח לדחותם גם מן הרגלים ולכך כתיב בהו "ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם" (שמות ל', כ') ובזה תבין טעם חיוב רחיצת ערב שבת פניו ידיו ורגליו, כי זכות שבת יכולה היא שתגן". עד כאן דבריו.

וצא וראה אשר בימים אלו שנחשפים אנו לנגיף המדבק, אחת ההזהרות החוזרות ונשנות לשמור על נקיון וחיטוי הידיים, ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא.

שבת שלום!

• להערות והארות ניתן לפנות כאן