פגשתי לאחרונה זוג הורים מתוסכלים וכאובים ושאלתם בפיהם: איך יכול להיות ילד שקיבל מאיתנו הכל, לא החסרנו ממנו דבר, לקחנו אותו שבתות לבתי מלון, טיולים בכל העולם, ועכשיו הוא כל כך מזלזל בנו, מבזה אותנו, אנחנו אבודים!
קשה לעמוד מול הורים כאלו, שברון הלב הוא עצום ובאמת כואב, נשתדל בס"ד להשיב על שאלתם בטור זה שעוסק באופן קבוע בתחום החינוך, לא בכדי ניתנת במה זו לנושא זה, כי זהו כל עולמנו וכפי שאמרנו לא מכבר בהגדה של פסח "עמלינו אלו הבנים", השאיפה הכנה של כל הורה לראות את ילדו מצליח, הצלחתם של הצאצאים הינה בדנ"א של ההורים, והורה שלא מתעניין ורוצה בהצלחת ילדיו הוא הורה פגום.
במקביל לדבר זה עלינו לשנן שאיננו הבעלים של ילדנו, הם אינו רכושנו! הם אינם בחזקתנו! הם במשמורת אצלנו, הם פיקדון שבורא עולם נתן לנו על מנת לחנכם לגדלם ולרוממם בדרכם לפי תוכנית חינוכית שניתנים לנו על ידי חכמינו במקורות ומחכמים שבכל דור, מי שחש שילדיו הם רכושו וממונו הופך את חיו לסיוט וטעות.
פעמים רבות כאשר אני פוגש חלק ממכם קוראי טור זה, אני שומע שוב ושוב את התחושה כביכול אני מצדיק ומלמד סנגוריה על הנוער ומפנה אצבע מאשימה בעיקר כלפי ההורים, להווה ידוע טור זה איננו משמש תחליף לבית משפט ולהגשת כתבי אישום, ואף אינו מתיימר לתת כללים וכלים חינוכיים, אבל כן ללקוט מדברי גדולים, ולחלוק עמכם מהניסיון ולהקל מעליכם זוהי המטרה, ולעיתים חלוקת שלל נעשית בצורת התדיינות.
חשבתי לעצמי לו הייתה לי אפשרות לשוחח ולקבל בתמצות כללים לחינוך נכון מאחד מגדולי עולם את מי הייתי בוחר, בטוחני שהייתי מבקש לשוחח ולו לשיחה קצרה עם הרש"ר הירש זצ"ל שמשנת חיו ומשנתו החינוכית קוסמים לי ומאירים את דרכי עד כמה שבקטנות מוחי אני משכיל מדבריו, וזכות זו נזקפת לזקנתי הרבנית הניה בורודיאנסקי ע"ה שמגיל ילדות ממש הייתי רואה אותה קוראת שוב ושוב את פירושו של הרש"ר הירש על התורה, והיא זו שגרמה לי לשאוף לעיין, ללמוד בביאור חיים זה שהאיר את עיני בחיי.
זכיתי השבוע לגילוי אישי של הרש"ר הירש שבו למדתי ממנו כלל חינוכי מניסיונו האישי! כן כן הרש"ר משתף בניסיון האישי שלו כמחנך מה הם יסודות החינוך.
הסמכות ההורית היא איננה כלי המיועד לשפר את קשרי "הורים ילדים" בכל עניין ולכל מטרה, התורה הקדושה מגבילה ומצווה לכבוד ההורים כל עוד הם ההורים מצווים בטווח קיום התורה והמצוות, אך כאשר נעדרת יראת אלוקים מצווה הבן לסרב להם ולקיים את ציווי אביהם של אביו ואמו כפי שציווה עלינו בתורתו, גם רצון ההורים מתבטל מפני רצון ה', והדוגמא הבהירה לכך לכך היא מצוות השבת שנאמרה בבת אחת עם ציווי כיבוד ההורים.
השבת היא אות עולם להשלטת רצון ה' על כל מעשינו בתחום הטבע והחברה, כשילד רואה שבת מפוארת בביתו שבת הכפופה להלכה היהודית, ילד שרואה את הוריו מענגים את השבת כציווי חז"ל, הוא ילמד מהם לשית את עולמו לרגלי ה', השמיעה בקול ההורים מביאה לשמיעה בקול ה', הדוגמא החיה שההורים מעניקים לילד בהתנהגותם שלהם בהשלטת רצון ה' על אופי חייהם וסגנונם, יביא את הילד להשליט את ציווי התורה על חייו גם במקומות של מבחן נוחיות.
וכך כותב הרש"ר הירש בויקרא פרק יט פסוק ג "כיבוד אב ואם ושבת יטביעו את חותמם על כל האופי הלאומי היהודי. בזכותם ה' יהיה לאלהינו; בהם מתגלה כל כניעתנו לה'. הם הם שני העמודים של קדושת החיים בישראל; וכל עוד שני אלה עומדים על כנם, יש יסוד לעצם יחסנו לה' - וה' אומר: אני ה' אלהיכם. אף הנסיון מלמדנו, כי בנפול אחד משני עמודים אלה גם חברו מט לנפול."
סוד ההצלחה בחינוך ילדים זה הדוגמא האישית שלנו, אם לא נשלוט על דחיית סיפוקים ועל שלטון המידות, אין לנו לצפות מילדינו להתנהגות שונה, הורה מרדן יקבל ילד מרדן, אבא שמדבר בתוך הבית נגד כל העולם שלא יצפה שבנו לא ידבר עם כל העולם על אביו, מה שנעשה גם הם יעשו, אם נשכיל להתנהג בצורה הראויה ונכופף עצמינו אל שלטון חוקי התורה וההלכה כך גם משפחתנו תעשה.
הכותב הינו ראש בית מדרש ברקאי חיספין