הקשר בין "ואברהם זקן" לבין וה' ברך את אברהם בכל
פרשת חיי שרה מדברת על השליחות של אברהם שמשלח את אליעזר זקן ביתו המושל בכל אשר לו. והפרשה מקדימה בדבר מעניין. הפרשה אומרת (בראשית כ"ד, א'): "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל".
ולכאורה צריך להבין: מדוע אנחנו צריכים את ההקדמה הזאת לעניין של כל הנושא, ואברהם זקן בא בימים, ואם תאמר שכוונתו שכיון שהיה זקן, "בא בימים" – כיון שהזדקן והוא רוצה לראות את הבן שלו מתחתן וכדומה, מדוע מדגישה התורה "וה' ברך את אברהם בכל"?
שמו של אליעזר לא מוזכר אלא בכינויים
לצורך הבנת הסוגיה יש להבין מי היה אליעזר: ראשית יש לשים לב לכך שבכל הפרשה כולה לא מוזכר השם "אליעזר"! אלא או "עבדו" או "זקן ביתו" או "העבד", וגם בהמשך לאחר שהגיע אליעזר לחרן התורה ממשיכה לכנות אותו בשם "עבד".
גם בהמשך הפרשה, כאשר אליעזר ראה את מידותיה המיוחדות של רבקה, כתוב (שם, כ"א): "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא", הנה התורה גם שם לא מזכירה את שמו אלא מכנה אותו בשם "והאיש".
ידועים המדרשים השונים המתארים את גדלותו של אליעזר, וכמו שדרשו על הפסוק: "דמשק אליעזר" – שהוא מלשון דולה ומשקה מתורתו של רבו, וכמו כן מובא במדרש על הפסוק "זקן ביתו" – שהוא מלשון זין איקונין, לפי שהיה זיו איקונין שלו דומה לאברהם[1]. ויש להבין, איך זיו איקונין שלו היה דומה לשל אברהם, וכי הוא היה אבא שלו? והרי הוא היה מזרעו של כנען! אלא ודאי הכוונה ברוחניות, וזהו "המושל בכל אשר לו" וכמו שמביא במדרש שהוא שולט ביצרו כמותו, ואם אברהם אבינו שלט בכל יצריו – כך אליעזר שלט שליטה גמורה בכל יצריו, אלא הוא היה כל כולו כמו אברהם אבינו!
גם ידועה הגמרא בתענית שמביאה על ארבעה ששאלו שלא כהוגן, ושלושה מהם נענו כהוגן ואחד מהם שלא כהוגן, ואחד מהם היה אליעזר עבד אברהם.
ובנוסף, כשאמר לו לבן "בא ברוך ה'" אומרים חז"ל: "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים. כך שאליעזר היה גדול בתורה וגדול במידות.
מאידך, כשהפסוק מתאר את כל התהליך שאברהם ממנה את אליעזר להביא אשה ליצחק בנו, ושם (שם, כ"ד) כתוב: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם", כלומר שאליעזר אמר לאברהם אבינו, הרי אתה מתנה אתי שאני לא אקח אשה לבנך מבנות כנען כשאלך לשם, ומה עליי לעשות אם האשה לא תרצה לבוא אתי? האם עליי מראש לקחת את בנך לשם? אמר לו אברהם: לא, אל תקח אותו משם.
"לעשוק אוהב" – אליעזר חשק ביצחק כחתן, מדוע דחאו אברהם?
והנה, כשאליעזר חוזר לספר ללבן את כל הקורות אותו, כתוב שהתבטא אחרת ולא כתוב "אולי" אלא " אֵלַי" בכתיב חסר (שם ל"ט): "וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי", ועל זה אמרו חז"ל: "הדא הוא דכתיב 'כנען בידו מאזני מרמה' שהיה יושב ומשקל אם בתו ראויה או אינה ראויה. לעשוק אוהב – לעשוק אהובו של עולם זה יצחק, אמר: אולי לא תאבה ואתן לו את בתי, אמר לו אתה ארור ובני ברוך ואין ברוך מתדבק בברוך".
ולכאורה קשה, וכי אין זכותו של אליעזר מספקת? והרי למדנו שהוא עבדו של אברהם אבינו שמושל בכל אשר לו – שהוא מושל ביצרו כמו אברהם אבינו, וגם היה זיו איקונין שלו דומה לשל אברהם ברוחניות, הרי שמעלתו היתה עצומה! ואם כן הוא גם רוצה שידוך מצויין לבת שלו ומדוע שלא יקבל בחור מבית טוב כמו זה של אברהם אבינו? אז למה אומר לו "אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך"? וחוץ מזה, איפה ימצא אברהם אבינו בית של תורה וגדולה יותר מבית אליעזר?
לעשוק אוהב!! כנען בידו מאזני מרמה!! "עבד משכיל" – זהו אליעזר
ישנו מדרש נוסף המובא בילקוט שמעוני (שם אות מ"ג) על פסוק י"ב, וז"ל: "כתיב, עבד משכיל ימשל בבן מביש, עבד משכיל - זה אליעזר, ומה היתה השכלתו? אמר, כבר קללת אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד או ברברי אחד וישתעבד בי?! מוטב לי שאשתעבד בבית זה ולא אשתעבד בבית אחר", עכ"ל. ויש להבין על מה שהמדרש שואל מה היתה השכלתו של אליעזר, ולכאורה היינו חושבים שהמדרש יגדיר את השכלתו של אליעזר באופן שהקדמנו שהוא היה אחד מעשרה שנכנסו חיים לגן עדן, והיה דולה ומשקה מתורתו של אברהם אבינו, הוא היה עבדו זקן ביתו – שהיה זיו איקונין שלו דומה לשל אברהם, המושל בכל אשר לו – שהיה מושל ביצרו, וכי חסר מה להגיד על אליעזר שהיה במדרגה גבוהה ובעל חשיבות מיוחדת?
אמנם משיב המדרש: "אמר – קללת אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד או ברברי אחד להשתעבד בו, מוטב לי שישתעבד בבית זה ולא ישתעבד בבית אחר". מובן מהמדרש איזה השכלה היתה לאליעזר! שהוא העדיף להיות עבד בביתו של אברהם ולא עבד של איזה ברברי! זו היתה הגדלות של אליעזר, ודברי המדרש צ"ע.
נישואי יצחק – דוקא על ידי לשיחות אליעזר ולא על ידי אחר
דרך אגב – אנחנו צריכים להבין שאברהם אבינו, היתה לו דרך לעשות את זה בצורה יותר מכובדת, הרי הוא צריך לצאת ולהציע שידוך, ולמה לשם כך צריך לשלוח את אליעזר עבדו הנאמן, זקן ביתו, ראש הישיבה שלו!! וכי צריך לשלוח את ראש הישיבה שלו בשביל זה?! הרי כל אחד יוכל להיות שליח נאמן להציע את השידוך, שיסע לשם ויקח אותה ויביא אותה לבית אברהם, ומדוע צריך לשלוח דוקא את אליעזר? ושמא זו בדיוק הנקודה כאן, שהמעשים הגדולים ניכרים בבני האדם בדברים הקטנים ולא בדברים הגדולים! וכאן לא היה רק עניין של שליחות גרידא, אלא היה עניין של המשך בניין הבית שממנו יינטעו השורשים לכלל ישראל עד סוף כל הדורות! בניין עדי עד כל כולו, ולכן דאג אברהם לשלוח גם לעצם המשימה המעשית אדם שהוא גדול דוקא!
מדוע עושה אליעזר התנאי – בדבר התלוי בחסד?
[בכל אופן, התנאי שמתנה אליעזר בתפילתו כשהוא עומד על עין המים היה: "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. וַיֹּאמַר, ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי", ולכאורה היה זה טכסיס והמצאה של אליעזר, כי אברהם אבינו לא הנחה אותו איך לעשות את זה, אלא אמר לו רק שלא יביא אשה מבנות כנען אלא שיביא מהיכן שהוא הגיע!].
מדוע הקפיד א"א לא לקחת אשה לבנו מבנות הכנעני?
ומדוע באמת אברהם לא רצה שישא יצחק אשה מבנות כנען? ועוד יש קצת תימה, ונסביר אותה על פי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק א' סעיף ג' שם הוא מספר על אברהם אבינו ועל הנסיון עם תרח שהוא שבר לו את הצלמים, ואז נשלח לנמרוד שזרק אותו לכבשן האש ונעשה לו נס ויצא משם לחרן: "והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם "אנשי בית אברהם" ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו" וכו'.
הרי לנו שאלפים ורבבות הכירו את דרך האמונה והלכו עם אברהם אבינו! ועם כל זה, כדי למצוא שידוך לבנו יצחק, הוא צריך להרחיק ללכת עד חרן שהיה בסוף העולם משם! ומדוע נהג כך?
ה"כלי יקר" (שם פכ"ד פסוק י"ג) מיישב את הקושיה הזאת ואומר דבר יסודי[2], וז"ל: "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. וכי עדיין לא ידענו שהוא יושב בקרבו? אלא שבא לתרץ בזה קושיא וזה, כי מסתמא צוה שלא יתחתן בבנות הכנעני פן ילמד ממעשיהם, כדרך שנאמר בתורה (דברים ז ג) ולא תתחתן בם וגו' כי יסיר את בנך מאחרי וגו' וא"כ מה ירויח אם ישא אשה מבנות לבן ובתואל כי גם המה עובדי ע"ג כמו הכנעני! על כן אמר 'אשר אנכי יושב בקרבו', ואמר 'פן תשיב את בני שמה', כי אמר פשיטא אם ישא בני אשה מבנות הכנעני מאחר שאנכי יושב בקרבו מסתמא גם בני יגור אצלם ואז יש לחוש שמא ילמוד ממעשיהם, ואם ישא מבנות לבן ובתואל וידור אצלם אז יש ג"כ לחוש שמא ילמוד ממעשיהם, אבל כשישא אשה משם וידור כאן אז ממ"נ אין כאן בית מיחוש, כי מן לבן ובתואל לא ילמוד שהרי לא ידור אצלם, ומן הכנעני לא ילמוד כי לא יהיה לו התערבות עמהם, ואדרבה ישטמו אותו על אשר לא רצה להתחתן בם", ע"כ, כלומר שעל פי הפשט ההסבר הוא שהוא עשה "תרגיל" ואמר להם שיקח אשה משם ויביא אותה לכאן באופן שלא יהיה מחובר לאף אחד, לא לבנות הכנעני וגם לא לשם.
טבע האבות נמשך לבנים
וממשיך ה"כלי יקר" ואומר: "אמנם יש חששא אחרת והוא שטבע האבות נמשך גם לבנים וזה דווקא באותן עבירות הבאים מפאת החומר כאכילה וזימה וכילות וקנאה וכל המידות הרעות הנתלין בחומר, נגעים אלו מתפשטים מהאבות לבנים, ותולדותיהן כיוצא בהם", כלומר, שמי שיש לו תאווה לגשמיות – זה מועבר בטבע מהאבות לבנים! "אבל העבודת גילולים דבר התלוי בשכלו של אדם אינו מתפשט מאבות לבנים, כי ג' שותפין באדם, החומר בא מן אב ואם, לפיכך כל מעשה אבות התלוין בחומר ירשו בנים, אבל האמונה היא תלויה בשכלו של אדם והרי הקב"ה נותן בו נשמה ושכל למה יתפשט זה מאבות לבנים...", כלומר שכל העניין של התאוות החומריות בא מהאבות ואז עובר לבנים, אבל אמונה בא מהשכל וזה קשור לקב"ה ואם אדם עובר ומגיע לאמת הוא מגיע לאמת, "...ע"כ היה מרחיק הכנענים שהיו שטופי ומה וכמה מיני עבירות הנתלים בחומר האדם זולת עבודת גילולים, ולא הרחיק לבן ובתואל שלא היה בהם כי אם פחיתת הע"ג לבד", עכ"ל.
כלומר, שהמהות של בנות כנען ושל אנשי כנען היה שהם הולכים אחרי תאוות לבם ואינם מתנהגים כשורה ואינם עושים שום דבר, ואין להם שום דבר שמעניין אותם ואפילו לאבות שלהם, אין להם שום עזרה לזולת, אין להם חסד, אין להם מידות טובות, מה שאין כן לבן ובתואל שלא היה בהם אותם העבירות, ותאוות התלויות בחומר ומידות רעות התלויים בחומר ומועברות בטבע מאב לבן, אמנם הם היו עובדי עבודה זרה, אבל עבודה זרה אינו דבר שנמשך מהאבות לבנים, ועכשו מובן כשאליעזר רוצה לעשות נסיון ולראות מי באמת המתאימה והראויה, והוא מבין למה אברהם אבינו שלח אותו לשם, אז מה המודד שלו? המודד שלו זה מידת החסד.
חסד מנערה קטנה – האם אין זה בקשה מיותרת?
ולכאורה עדיין צריך להבין, מדוע תלה אליעזר את התאמת השידוך במידת החסד, וכי אם יבוא עם עשרה גמלים מגמלי אדוניו ועבדים שמשרתים אותו, ובמקום לבקש מאחד העבדים הוא יבקש מאיזה ילדה קטנה בת שלוש שתוציא להם מים, וכי לזה ייקרא "חסד"?! חסד על חשבונו של אחר נקרא חסד?! מה החוצפה הזאת!!
ועוד הוא מתנה עם הקדוש ברוך הוא (שם, י"ג-י"ד) "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי", וכי צריך אליעזר לומר לקדוש ברוך הוא 'הנה אנכי ניצב על עין המים', וכי הקדוש ברוך הוא לא יודע את זה?! והוא מדגיש שהנערה אמורה להציע לו ולגמליו לשתות למרות שהוא לא מבקש ממנה. מה הביאור בכל זה?
אלא ראיתי במפרשים שאומרים ביאור שקולע בודאי לדרך האמת, והוא, שכשהוא מתפלל לקב"ה ואומר "הנה אנוכי ניצב על עין המים" – הנה יש לדעת שבאותה תקופה היה כלל שהמים הם צורך בסיסי וחיוני לכל תושבי אותו המקום, וכל מי שלא גר באותו מקום בו נמצא הבאר – אין לו שום רשות לבוא ולשאוב מהבאר אם הוא עצמו לא תושב המקום. והנה אליעזר לא אמר בתנאיו שתאמר לו הנערה שלא ישתה מהבאר, זה ודאי אינו, והראיה מיעקב אבינו שכשבא לראות את רחל על פי הבאר, ראה שהבאר סתומה עם אבן גדולה, מכאן שכך היה המנהג של אנשי המקום לסתום את הבאר כדי שלא יבואו זרים שאינם מתושבי המקום וירצו לשאוב מהבאר ויגמרו להם את המים, וכל מי שביקש לשתות מהבאר מים של אותו המקום – היה צריך להמתין שיבואו אנשים תושבי המקום וישאבו לעצמם, או אז יוכל לבקש מהם ויהיה לו אפשרות לשתות מהבאר יחד אתם, וכפי שהיה עם יעקב שכשכל הרועים התקבצו ביחד אז היו יכולים להשקות לאחרים. כך היה החוק של שאיבת מים מהבאר באותם הימים.
'וגם גמליך אשקה' – חסד אמיתי הוא להבין מעבר לבקשה
ובנקודה זו דוקא ביקש אליעזר לבחון את הנערה שתהיה ראויה ליצחק בנו של אברהם אבינו עליו השלום, שתהיה בעל מידת חסד אמיתית, שבאה ממקור טהור ואמיתי, וממילא היא לא תשאב מים רק כדי לצאת ידי חובה אלא גם תשאב לו ולכל גמליו מבלי שיבקשו ממנה בפועל. ובזה היא כבר "קובעת את העובדות", וכמו המעשה עם אותו רב שבאו ושאלו אותו אם מותר לצאת ידי חובת ארבע כוסות בליל הסדר בחלב, ומייד ציוה הרב לשלוח לו תבשילים ובשרים כי הוא הבין שאם יהודי אחד חושב לקיים מצות ארבע כוסות בחלב – זה סימן לכך לא רק שאין לו יין אלא גם שאין לו בשר, כי אחרת איך הוא יוכל לשתות חלב בליל הסדר? כך החכמה לראות מה החבר צריך מעבר למה שהוא מבקש, ובזה נמדדת החכמה וההתייחסות שלו לסביבתו, כך גם רבקה נבחנה במידת ההבחנה שלה בדברי האחרים ולפעול מייד בהתאם.
לפי זה מובן מדוע היה צריך אברהם אבינו למנות שליח להביא אשה מארם נהריים, ולהבין האם היא באמת בעלת מידות טובות ותרומיות ולא אחת פשוטה, ואת זה הוא לא יכל להשיג בכנען לפי ששם כולם היו שטופי זימה ושטופי תאווה.
אמנם הסיפור עם בתואל ולבן שכשפגשו את אליעזר יצאו אליהם והתנפלו עליו מרוב תאוות בצע שהיתה בהם – קצת סותר את הדברים שאנחנו מבארים, אלא שככל הנראה מידת החסד עדיין היתה נטועה בלבם והיתה יכולה הנערה משם להבחן האם מידת החסד יסודית גם אצלה באופן שתהיה ראויה להנשא ליצחק אבינו בנו של אברהם אבינו עליו השלום, וכפי שבאמת התורה מספרת על בתואל ולבן שהזמינו את אליעזר להכנס אליהם ולסעוד עמם.
'ואבוא היום' – יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים
חז"ל אומרים על כל הסיפור, שכשנענה אליעזר להזמנתם להכנס אצלם ורצה לשבת לאכול, ואמר שלא יאכל "עד אם דברתי דבריי", ואמר להם בתוך דבריו: "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ", ומבאר רש"י: "ואבא היום - היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה", עכ"ל. ובאמת התורה לא אמרה במפורש שהוא יצא והגיע באותו היום, אלא רש"י הביא את דברי המדרש על כך, והוסיף גם את מה שאמרו חז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים.
ולכאורה, על עצם הבאת דברי חז"ל הללו, מדוע כאן מביא רש"י דברים הללו, והרי זה כמעט בסוף הסיפור עם אליעזר, ומדוע לא הביא רש"י את הדברים כבר בהתחלה כשהוא התחיל לדבר? ועוד יש להבין, מה הגדלות של "יפה שיחתן"?
הביאור מדוע "יפה שיחתן"
ומסבירים המפרשים, שהנקודה היא שכשהגיע אליעזר והתחיל לספר להם את השתלשלות הארועים, היה מן ראוי קודם כל לספר להם את הנס הגדול שארע לו, שהיום יצא והיום הגיע, כך שקפצה לו הדרך ובמקום לעשות את הדרך בכמה ימים הוא עשה אותה בזמן קצר בלבד, אבל אליעזר לא עשה כן אלא רק סיפר להם על לידת יצחק ועל מינויו לשליחות החשובה להביא אשה לבנו, ואז אמר להם ברמז ובדרך אגב שהוא הגיע "היום" אל העין, כלומר – שזה חלק מהעניינים שבו התורה מחשיבה את מעלתו של אליעזר עבד אברהם, בזה שהוא מקפיד מאוד בדבריו שלא לקחת את התגנדרות והחשיבו לעצמו אלא מעביר את זה לאחרים.
כמו כן הוא שינה את הסדר "ואשאל ואשים" וכפרש"י שם שלא יחשבוהו לשוטה, מכאן אנחנו רואים שעל כל דבר הוא התפלל לקדוש ברוך הוא, ועוד כשהוא ראה שהקדוש ברוך הוא שמע לקול תפילתו ואנה לידו – "וישתחו ארצה". וגם אמר להם "אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי". מכאן אנחנו רואים שאם אדם מצליח בתחילה ורואה שהקדוש ברוך הוא בעזרו – סימן הוא לכך שהדבר רצוי מאתו יתברך ואין להתעכב בדבר עוד, ואם הצליח בדבר סימן הוא שיש לו סייעתא דשמיא בדבר, וימשיך ולא יתמהמה.
הגשה של חז"ל "יפה שיחתן" דוקא
והגדלות היא ש"יפה שיחתן"!! מילא כשאדם נמצא בשיעור ואומר הנהגות ודברי מוסר כיצד יש ללמוד ולעשות דברים – אז יכולים להתפעל ולומר איזה אדם גדול זה שאומר דברי טעם ומעלה, וזה דוקא כשאדם נמצא במקום רגוע וללא לחצים – אז יכול להוציא מפיו דברים שיוצאים מלב טוב וטהור וגם יתיישבו על לב האחרים השומעים; אבל כשאליעזר נמצא בשעת לחצים נוראיים, במעשים ובהנהגה היומיומית שלו, כיצד הוא מתנהג ומסתכל על כל דבר, כיצד הוא מתפלל לקדוש ברוך הוא על כל דבר, כיצד הוא מתלהב מזה שהקדוש ברוך הוא שומע לו, כיצד הוא מזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא ושם זה שגור בפיו בכל עת – מכל הדברים האלה אפשר לראות את ה"גדולה שיחתן".
מדוע הקדימה התורה לפרשה זו את 'וה' ברך את' וכו'?
לסיכום: אני רוצה להסביר את הנקודה החשובה של המדרש. הנה אצל אברהם אבינו ניתן לראות ולהבין את התכלית על פי מה ששאלנו בתחילת העניין, מדוע התורה צריכה להביא את כל ההקדמה של "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל", וכי מה אכפת לי אם הקדוש ברוך הוא בירך אותו בכל?
ואולי צריכים להתבונן במידה הזאת של אברהם אבינו. הנה כשאברהם אבינו הרגיש שאמנם יש לו הכל, אבל איזה חיים הוא עבר, בעשר הנסיונות הכל כך קשים שהוא התנסה בהם, ובהם הנסיון הקשה אצל פרעה ואצל אבימלך מלך פלשתים, אצל נמרוד ותרח, כולם נגדו, הוא צריך לעבור מדינה שלא יהרגו אותו, עקדת יצחק, אשתו מתה עליו והקדוש ברוך הוא מבטיחו שכל הארץ שלו ואפילו לקבור את שרה הוא לא מוצא והוא נאלץ לקנות את חלקת השדה במחיר מופקע ביותר!
ולמרות כל הנסיונות האלה – "וה' ברך את אברהם בכל", וחז"ל מביאים שלש דעות בביאור המילה "בכל", ועל פי הפשט "בכל" זה בכל!! וזה מזכיר מה שהבאנו פעם בשם הכלי יקר בעניין המפגש שבין יעקב לעשיו, ואז אמר עשיו "יש לי רב" ואילו יעקב אבינו התבטא ואמר "יש לי כל", זאת אומרת – שיעקב אבינו הסתכל על כל מה שיש לו בעולם וכי יש לו את הכל ולא חסר לו שום דבר, אבל עשיו עם כל מה שהיה לו, אמנם היה לו "רב", היה לו הרבה מאוד, אבל זה עדיין לא היה מספיק, כי אין לו את "הכל"! אבל אברהם אבינו – כיון שהוא זקן בא בימים, יכל להביט לאחוריו ולהודות לקדוש ברוך הוא על כל מה שיש לו, וכפי שהתורה מעידה "וה' ברך את אברהם בכל", כלומר שהוא הרגיש שבאמת יש לו את הכל! אדם אחר היה יכול להתמרמר ולהתלונן על כך שיש לו בסך הכל בן אחד, וגם נולד לו לעת זקנתו, והבן השני שיש לו מהגר, הלוא הוא ישמעאל, אין לו רוב נחת ממנו! איפה בנות? חז"ל אומרים שהיתה לו בת ומתה עליו יחד עם שרה! איפה אשתו? היה יכול להתמרמר ולפנות לקדוש ברוך הוא ולומר: רבונו של עולם! כל כך הרבה עשיתי למענך, תן לי שיהיה לי שבט, זרע, אנשים סביבי שאוכל.. היה יכול לבוא עם הרבה טענות, אבל אברהם אבינו יש לו "הכל"! ולמה יש לו "הכל"? כי זה שורש המידות הטובות של האדם, כי מידת הקנאה התאווה והכבוד באים לאדם כשהוא לא מבין שהכל בא מהקדוש ברוך הוא וממילא זה חסר לו! ואז רע לו כשרעהו מצליח, רע לו כשלחבר שלו יש מכונית יותר טובה, רע לו כשלבן דוד שלו יש דירה יותר יפה, ורע לו בכל דבר! יוצא מכאן – שורש המידות הטובות הוא ההסתכלות על החיים, האם יש לך את "הכל" או שחסר לך! התפקיד של כל אחד הוא להבין שכיון שהכל בא מאת הקדוש ברוך הוא, הרי שזה מה שהוא צריך וזה מה שטוב לו! וזה מה שמספק אותו!
ממילא זה מה שרצה אברהם אבינו בשליחותו את אליעזר, שקודם כל יבדוק את המידות הטובות שלה ואת העין הטובה שלה, כי זה השורש לכל המידות הטובות.
בתו של אליעזר לא ראויה ליצחק, מדוע?
ועם כל זה שאליעזר כזה צדיק, וכמה שהוא כל כולו מבוטל כלפי אברהם אבינו ומשום כך אפילו שמו לא מוזכר כי כל כולו "זקן ביתו"! "עבד אברהם"! אין לו מהות משלו ובפני עצמו! הוא כל כולו מבוטל אליו! ולכן "מושל בכל אשר לו"! ועם כל זה – לא לו מגיע שבתו תהיה אשתו של יצחק אבינו עליו השלום, ולמה? בגלל הנגיעות הזאת, שמורה על חסר במידות.
'אלי תבוא' מוזכר בפעם השניה – מדוע?
שאלנו מדוע הוזכר הנגיעות הזאת שהיתה לאליעזר בת ורצה שתתחתן עם יצחק, ושאלנו מדוע זה מוזכר בחרן ולא כשהובאו הדברים לראשונה בסיפור שלו, "אולי – אליי כתיב", ולמה דוקא שמה זה מוזכר, היה צריך להיות בהתחלה כשאליעזר רצה שהבת שלו תתחתן עם יצחק, ולמה דוקא בסיפור הדברים שלו ללבן ובתואל?
ראיתי בזה שני תירוצים מאוד מעניינים: תירוץ אחד אומר הרב דסלר שבאמת בהתחלה כשהוא שאל את השאלה הזאת הוא לא שם לב שהשאלה הזאת נבעה מהנגיעות שלו, ורק אחר כך, אחרי הניסים הגלויים שהוא ראה שהקדוש ברוך הוא הראה לפניו, אז הוא הבין שכל השאלה שלו שמה נבעה מהנגיעות שהיתה לו שהוא ייחל שלא ימצא שום אשה שתהיה ראויה ליצחק ואז הוא יתן את בתו ליצחק! ולכן רק שמה זה מופיע.
וראיתי פירוש אחר שאומר, שפה אנחנו רואים את זה, שדוקא כאן מופיעה הנגיעות שלו, ולמה? בגלל שכשהוא חוזר הוא מספר שהוא אמר לאברהם "אולי לא תאבה האשה", ומדוע אתה צריך לספר להם בכלל שכך אמרת לאברהם? זה סימן לכך שכולך מסופק אם בכלל היא תסכים לבוא אתך או לא תסכים, אז מה אתה נותן להם? אתה נותן להם פתח לחזור בהם ולא לתת להם לקח את רבקה אתך, וזה למה? כי בתוך תוכך אתה רוצה שלא תמצא אשה ותחזור לאברהם בלי אשה כך שיתן לך להשיא את הבת שלך ליצחק!
ולכן אומרים חז"ל "הדא הוא דכתיב כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אוהב – לעשוק אהובו של עולם זה יצחק, אמר, אולי לא תאבה האשה ואתן לו את בתי, ואז אמר לו אתה ארור ובני ברוך.
מדוע כנען אחר?
ושאלנו מה הביאור במה שאמר לו אתה ארור ובני ברוך? אלא, שארור זה בגלל שאתה מזרע כנען ולכן יש לך את הטבע שאתה חושב רק על עצמך, ואתה מודבק בנגיעות שלך ואתה לא יכול לעשות שום דבר לשם שמים, וזאת עם כל הגדלות שלך שאתה דולה ומשקה ואתה מושל בכל אשר לו, בכל אופן קשה למצוא בך מידות טובות, כי אתה לא מסוגל לעשות חסד בשלמות לשם שמים. ולכן המדרש אומר על אליעזר שהוא לא ראוי להדבק דוקא בגלל המידה הזאת.
ונ"ל שנגיעות וחסרון במידות מובאים במדרש בלשון אחר וברוך, ואולי הכוונה משום שפי' המילה "ברוך" הוא ריבוי, כשאומרים אנו "ברוך אתה ה'" – הכוונה שאומרים אנו לקב"ה שאתה הוא מקור הברכות – מקור הריבוי והשפע בעולם.
"ברוך" הכוונה – ריבוי ושפע, המורה על מידת החסד, מה שאין כן "ארור" – זהו ההיפך המורה על מידת הצמצום בו האדם אינו שופע ומרבה.
ובאותה שעה היה אליעזר בכלל הקללה של כנען שקיבלו מנח עקב אותו מעשה שעשה שהראה על אי שליטה בתאוות ולעשות הגרוע מכל, ואפי' לאביו, וטבע זה עובר מאב לבן.
מה שאין כן זרעו של אברהם אבינו "ברוך" – הוא ריבוי כוחות ושליטה עצמית של תאוותיו.
ויכול להיות שכאן אליעזר השלים את הנגיעות שלו, במבט לאחור – כשהוא הסתכל על כל התמונה הכללית הוא הבין עד כמה הוא היה צריך להיות דבוק בקדוש ברוך הוא.
אמנם, מובא בשם מדרש אחר (שלא מצאתי אותו) שכשאומר לו לבן "בא ברוך ה'" – התורה כאן מבשרת שהוא יצא מכלל "ארור" ונכנס לכלל "ברוך". וזה קרה אחרי שכבר התנתק מהנגיעות שלו מאחר והסכימו לתת את רבקה וכבר לא חשב על בתו שתנשא ליצחק.
'עבד משכיל' – שבחר בבית אברהם
ונחזור לשאלה על מה שהמדרש אומר על אליעזר שהוא "עבד משכיל" ושאל על זה המדרש מהי השכלתו? ושאלנו וכי לא ידע המדרש את כל מעלותיו המיוחדות של אליעזר?! וכי חסר על מה לומר שהיתה השכלתו, והרי נכנס לגן עדן מחיים!! על זה אמר שאחרי הכל הגדלות של אליעזר היתה שהוא עבד על עצמו, ולכן היה "עבד" משכיל.
ואת זה צריך ללמוד ולהפנים כל אחד ואחד מאתנו. הנה לאליעזר היתה אופציה האם ללכת להיות "עבד" בבית של אברהם אבינו שכל כולו אמת, וכך יכל להתקרב לקדוש ברוך הוא כאדוניו ולדעת את האמת הצרופה, ולהאמין אמונה שורשית בקדוש ברוך הוא ולדעת את הדרך האמיתית על אף המגבלות בתאוות החיים, או שיכל להקל על החיים שלו ולומר אני אלך ואהיה עבד של איזה ברברי או כושי שאין לו שום טעם בחיים, והולך ח"ו אחר תאוותיו ומה שליבו חפץ, ואעפ"כ בחר אליעזר בבית אברהם, פה הוא התחיל להשכיל על שליטה עצמית של תאוותיו.
"משכיל" זה לא רק כמו שאנחנו חושבים שהוא מושג של הרחבת ידיעות וכדו', אלא מספיק שאתה נמצא בדרך הנכונה ואתה על המסלול הנכון וכך אתה גם יודע שאתה צריך להדבק בקדוש ברוך הוא [כשאתה מגיע לבית המדרש, כשאתה מגיע לכולל, כשאתה מגיע לתפילות, אז אתה יודע "לסדר" את הרצונות שלך, זה ההשכלה השורשית והעבודה הבסיסית שיש לאדם].
לסיכום: מה שראינו ושאלנו בתחילה מה ההקדמה הזאת של "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" ושאלנו מדוע כל כך משולל המציאות שבתו של אליעזר תתחתן עם יצחק אבינו, ושאלנו כמו כן מה הפשט ב"עבד משכיל", אחרי כן הסברנו והבהרנו מה זה "כנען – בידו מאזני מרמה", דיברנו על העניין של אברהם אבינו שהגם שאלפים ורבבות היו דבוקים בו הוא לא רצה ליקח אשה לבנו מבנות כנען, הזכרנו את ה"כלי יקר" שמסביר שיש הבדל בין הטבע לתאוות החומריות שעוברים בין אב לבנו לבין עבודה זרה שזה שכלי ולא עובר בגנים, ולכן אברהם אבינו שלח אותו דוקא למקום אחר לחרן, והסברנו מה זה יפה שיחתן של אבות מתורתן של בנים, והבהרנו מה זה "אליי" ולמה הוא לא הזכיר את זה בתחילה דבריו לבתואל וללבן, וכן הסברנו שכל היסוד והשורש של המידות הטובות שבאדם הוא האם שם לב לדברים או שלא שם לב לדברים, ומי ראוי להדבק בו, והסברנו מדוע דוקא יפה "שיחתן" של עבדי אבות מתורתן של בנים.
בכל אופן אני חשוב שכל אחד ואחד מאתנו חייב ללמוד מכאן את האמת שבדבר ואיך לנווט את האמת הימיומית שלנו וכיצד אנחנו מתנהגים על פיה, והאם אנחנו באמת מרגישים את הנהגתו של הקדוש ברוך הוא בכל רגע ורגע, או שאנחנו – בהרבה דברים והחלטות בחיים אנחנו לוקחים את זה לפי הדברים ולפי ההחלטות הלא נכונות.
יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יהיה בעזרנו לדעת ליטול את ההחלטות הנכונות והטובות, ולדבוק בו יתברך בלי שום סייג.
שבת שלום.
[1] וז"ל המדרש (ילקוט שמעוני בראשית פרק כד רמז קו): "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. המושל בכל אשר לו שהוא שליט ביצרו כמותו".
[2] (למרות שיסוד זה כבר ידוע, אבל כשהכלי יקר אומר את זה כבר מסתכלים על זה בצורה אחרת).