איש לא יכול לעמוד מול לב חשוף, אפילו לא עשו הרשע. במשך שנים רבות הוא היה ממורמר וכעוס, פגוע וזועם. איך, כיצד למען ה' הוא פיספס. איך הוא החמיץ את הדבר הגדול ביותר שיכול להיות. הוא סתם זלזל ביריב שלו, ורק בגלל היהירות שלו, הכל חמק לו וכך הוא חרץ את גורלו לעד. הוא לא חלם שכולם יקחו את התרגילים של היריב שלו ברצינות, מבחינתו אלו היו הלצות בלבד, אבל משום מה כולם השתכנעו שהוא יצא מהמשחק, ומעתה הוא מחוץ לסיפור ולתמיד.
כמה מאות בעלי חיים מדושנים, כמה עדרים שאמנם בהחלט יכולים להוות מקור הכנסה לא רע בכלל, אבל הם בסך הכל שווי כספי מסוים בלבד, לא משהו שבאמת קשור לגורל שלו או למעמד הנצחי שלו. והם אלו ששינו את תחושתו לחלוטין? וכי בהנף יד ניתן להשכיח משקעים של שנים? ומה עם הדחתו והוצאתו מספר ההיסטוריה? מה עם גנבת ההבטחה הגדולה? לאן פרחה לה שורש המריבה והשנאה?
חיציי מריבה חייבים הם קרקע רכה להיספג בתוכה. ארס השנאה מוכרחת לנקבוביות הפתוחות בכדי לחדור אל הגוף. רוח המחלוקת נושבת רק במרחב שפותח את דלתותיו בפניה. אך לא כך נהג יעקב. נעיין ונתבונן בפסוקים, ונראה שגם לאחר שברור לו שאחיו מגיע עם גדוד חמוש להשמידו, גם אז, הוא נותר אותו יעקב. שריר בלבו לא זז. הוא חש כלפי אחיו בדיוק כפי שהוא חש לפני כן. לא היה לו אפילו הווה אמינה ששוחד ירצה את עשו, ובדמי כופר נפשו יקנה את עולמו. המתנות היו כלי טכני בלבד. אמצעי להיפתח, להיחשף, לפתוח את סוגר הלב בפני עשו. ולשדר לו בתדר הפנימי והכנה ביותר - תדר הלב, שאמנם יש בניהם חילוקי דעות ואף משקעים. אך הלב, הלב הוא שלם לחלוטין עם אחיו באחווה אמיתית.
כשגלי הנקמה והטינה של עשו פוגשות בלבו החשוף של יעקב, הן נבלמות. הן מאבדות את החמצן שמרכיב אותן, הם יוצאות מחוץ לתחום הקיום שלהן. בחלל ליבו הטהור של יעקב אין לשנאת אחים את מרכיבי היסוד הבסיסיים שלה. ומשום כך היא מתמוססת בתמימותו וטהרתו. ועשו? נשיכותיו הופכות לנשיקות, ומאבקו הופך לאיבוק וחיבוק אוהב.
עשרה קבין של מחלוקת ירדו לעולם, אחת נטל כל העולם, ותשעה נטלו מערכות הבחירות. אנו צפויים לממטרים של מחלוקות פילוגים ושיסועים במשך ארבעת החודשים הקרובים. סופות של רוע ויצרים אפלים. גלים של קנאה שנאה ותחרות .זה יבוא בשם האמת, האחר בשם הצדק, השלישי בשם הנוחות והכדאיות. והרביעי, יכלול את כולם יחדיו בבלילה אחת, ויבטיח בפאתוס לכולם שהכי כדאי לבחור במפלגת הצדק, והיא באמת תנחיל למדינה כולה מרבדי עושר ואושר.
כך יקרע עם ישראל המשוסע גם כך. לא משנה אם יעשו זאת בשם העבר או למען העתיד, או אפילו לשם הווה. כל הסיבות שבעולם, יובילו לכך שבזמן הקרוב נהיה יותר חזקים במידת 'שבטי ישראל', מאשר במידת 'עם ישראל'.
במחשבה שנייה, גרוע מהמצב שבו אחזנו עד עתה, קשה להעריך שעלול להיות. בתחשיב של עלות מול תועלת, יתכן והנזק של ארבעת החודשים הקרובים, שווה את השקט של אחר הסערה שתהיה אחר כך. לאחר קדנציה מלאה מדונים עד לעייפה, חרחור שנאה ופילוג מעבר לגדות יכולת ההכלה, אולי סוף סוף תבוא תקופה של חיבור קצוות ישראל בצורה מאוחדת ולו מעט יותר.
אם כל אחד ואחד מאתנו ישכיל לתפוס את אומנותו של יעקב אבינו, אולי יעלה בידנו למתק את הגלולות המרות שבתשעת קבי המחלוקות.
נכון, ישנם ויהיו הרבה מאוד חילוקי דעות. עם אלו שמחוץ ובתוך המגזר של כל אחד ואחד מאתנו, עם אנשי המפלגות הדומות לנו יותר, ועם אלו הדומות לנו פחות. אך אם נקפיד להותיר את לבנו זך ונקי, נשמור עליו צחיח ויבש, ללא יכולות הנבטה והצמחה של דרדרי ורשפי השנאה. כשנחשוף אותו במלא נקיותו בפני בעלי פלוגתנו, גם אם הוא יבוא עם מטענים מלאים, ומלאי של טענות. גם אז, מעשי אבות סימן לבנים, נוכל להימנע מלהרחיב את סל השנאה והפירוד המלאים גם כך. וגיזרות מלחמת האחים שבה הכל מפסידים, יצומצמו ויצטמקו.
נזכור: נבחר בלבו של יעקב ולא בידיו של עשיו.