הגמרא במסכת סנהדרין עב. אומרת כי אדם מועד לעולם, ולכן אדם שהזיק אחראי למעשיו, אפילו אם פעולת הנזק התבצעה בשוגג.
למרות החיוב המלא שאנו מוצאים באדם שהזיק באופן ישיר על ידי מעשיו, בכל זאת ישנם מצבים בהם המזיק אינו חייב ואינו אחראי על גרימת נזקו.
הגמרא במסכת בבא קמא נה: אומרת כי הפורץ את הגדר שמקיפה את חצר חברו, ובגין כך בהמת חברו ברחה מן החצר, הרי הפורץ פטור מלשלם.
וכן מי שכופף את התבואה של חברו אל עבר דליקה שהייתה בסמוך לשדה, אזי המכופף פטור מלשלם למרות שפעולות הפריצה והכיפוף היו חלק מן הגורמים לנזק של חברו.
סיבת הפטור היא משום שמעשי המזיק אומנם גרמו לנזק, אך לא יצרו באופן ישיר ומידי את הנזק ולכן מעשי המזיק מוגדרים כ"גרמא", אשר אין בהם חיוב ואחריות (בהמשך יובא הסבר רחב יותר) וכפי שנפסק בגמרא בבא קמא ס. שגרמא בנזיקין פטור.
לצד מעשים המוגדרים כגרמא, קיימת קבוצת מעשים אשר גם הם אינם מעשי נזק ישירים ומידיים, אך בכל זאת מידת הקירבה שלהם אל הנזק היא גדולה יותר, ועל כן בפעולות אלו קמה לה אחריות נזיקית, מעשים אלו מוגדרים כ"גרמי".
אחת הדוגמאות לפעולות נזק המוגדרות כגרמי, מופיעה בגמרא בבא קמא צח: ביחס למזיק ששרף שטר חוב שהיה ביד המלווה.
לכאורה מעשה הנזק הישיר הוא רק שריפת פיסת נייר שייתכן ובה עצמה אין כל ערך, אך תוצאת השריפה היא אובדן האפשרות של גביית החוב.
לאור זאת יש לבדוק מהי המשמעות של איבוד זכויות בניה או קריסה של קבוצת רכישה. חברי הקבוצה יכולים לטעון כנגד היזם או המארגן, כי בעקבות רשלנותו הם הפסידו עליית ערך נכס או רווחים עתידיים או אפשרות להשקיע את דמי העסקה באפיקים אחרים וכדו'.
בכדי לברר האם מניעת רווח מוגדרת כגרמא או גרמי יש קודם לחדד את ההבחנות שבין גרמא לגרמי.
יש מן הראשונים (תוס' ב"ב כב: רשב"ם ב"ב צד: ) שסוברים כי המבחן שמבדיל בין גרמא לגרמי הוא מדידת פער הזמן שבין מעשה הנזק לבין קרות הנזק בפועל.
אם הנזק התרחש בצמוד למעשה המזיק, אזי הפעולה מוגדרת כגרמי אשר מחייבת באחריות, וזאת משום שרואים את מעשה הנזק כגורם כמעט ישיר לנזק.
אך אם הנזק התרחש כעבור זמן ממעשה הנזק, אזי פוחת הקשר שבין התוצאה הנזיקית לבין מעשה האדם, וממילא מצב זה מוגדר כגרמא, אשר אין בו חיוב תשלומים.
הרמב"ן סובר כי ההבחנה בין גרמא לגרמי נמדדת על פי אומדן וודאות התרחשות הנזק (ברי היזקא). פעולה אשר בוודאות תגרור אחריה תוצאת נזק, אזי היא מוגדרת כגרמי.
אך מעשה שאין וודאות ביחס לתוצאת הנזק שבו או שתוצאת הנזק תלויה בדעת אדם נוסף או במעשה אדם נוסף, אזי פעולות אלו מוגדרות כגרמא.
הרא"ש ב"ק פ"ט סי' יג' סובר כי ההבחנה בין גרמא לגרמי מורכבת מכמה תנאים מצטברים. כדי שהמעשה יוגדר כגרמי, יש צורך שהמזיק יעשה פעולה בגוף הדבר שניזוק וכן שיתקיים התנאי של ברי היזקא.
אך אם חסר אחד מן התנאים הללו, אזי המעשה מוגדר כגרמא בעלמא שאין בו אחריות תשלום על הנזק.
ומעתה יש לדון האם מניעת רווח תוגדר כנזק של גרמא או גרמי.
בירושלמי מסכת בבא מציעא פ"ה ה"ג מובא כי סוחר שנתן מעות לשליח על מנת שהשליח יקנה סחורה בזול, והשליח התרשל במילוי תפקידו , אזי הסוחר אינו יכול לתבוע מהשליח את דמי הפסד הרווח שהיה יכול להשתכר אם הייתה לו סחורה.
בהמשך הסוגיא אומרת הגמרא כי המבטל את כיסו של חברו (מי שמנע רווח מחברו) אזי אין לו למפסיד אלא תערומת בלבד, אך הוא אינו יכול לתבוע את מי שגרם לו את ההפסד.
מתוך דברי הירושלמי מסיק הרשב"א בשו"ת ח"ג סי' רכז' כי אם הלווה לא פרע את דמי החוב בזמן, אזי ברור הוא כי המלווה יכול לתבוע את תשלום החוב, אך המלווה אינו יכול להוסיף ולתבוע מן הלווה שיפצה אותו על ההפסדים שנגרמו לו, מכך שלא היה בידו ממון לקנות סחורה, לקיים מסחר ולהרוויח וכדו'.
וזאת משום שהירשולמי סובר כי המבטל את כיס חברו אין לו עליו אלא תערומת, אך אין לו למפסיד זכות תביעה ממונית לפיצוי על הפסדי הרווח האפשריים.
והקשה הב"ח שלכאורה דברי הרשב"א נסתרים מהגמרא בבא מציעא קד. שאומרת כי אריס שקיבל שדה בכדי לעבד ולזרוע אותה תמורת תשלום של חלק מיבול השדה לבעל הקרקע.
אך האריס התעצל בעבודתו ולא עיבד את השדה, אזי אם האריס התחייב בשעת ההסכם שאם הוא יתרשל בעבודתו, הוא יפצה את בעל השדה בדמי הרווח, הרי האריס חייב לשלם.
ומקשה הב"ח שלכאורה מדוע באריס שהתחייב לשלם את דמי הנזק הדין הוא שהוא חייב לשלם, ואילו המלווה שנמנע ממנו רווח בגין אי פרעון החוב בזמן, הוא אינו יכול לתבוע את הלווה על גרימת ההפסד.
ומתרץ הב"ח שבמקרה של האריס הרי הנזק הוא ברור וידוע מראש משום שבדרך כלל השדה נותנת פירות וממילא התרשלות האריס היא לא מניעת רווח אלא נזק ישיר וממשי וכן ההסכם היה שהאריס יזרע ויעבד את השדה.
אבל המלווה שטוען כי נמנע ממנו רווח בגלל שלא היה בידו ממון לקנות סחורה, הרי כבר למדנו בירושלמי שהמבטל את כיסו של חברו, אין לו זכות תביעה אלא תערומת בלבד וממילא אין למלווה זכות תביעה. עוד כותב הב"ח כי בסחורה כלל לא ברור שיהיה רווח, משום שבהרבה מקרים המסחר אינו עולה יפה.
ומתוך תירוץ הב"ח הסיק הערוך השולחן בחו"מ סי' סא' שמניעת רווח בעסק שאיננו קבוע ואיננו עובד סדיר, הרי הוא נכלל בגדר המבטל את כיסו של חברו שאין מניעת הרווח יוצרת חיוב.
אך עסק קבוע ששומת הרווח שלו פחות או יותר ידועה מראש, אזי ייתכן כי מניעת רווח בעסק זה הרי היא דומה לאריס שהתרשל בעבודתו שיש למפסיד זכות תביעה.
עוד מצינו בראשונים (שטמ"ק ב"מ עג. , ריטב"א ב"מ עג.) שהביאו את שיטת הרבינו יצחק מבעלי התוספות שפוסק כי סוחר שנתן מעות לשליח בכדי שיקנה עבורו יין, אך השליח התרשל ולא ביצע את הרכישה, אזי השליח חייב לשלם את דמי הפסד הרווח שנגרמו לסוחר.
והקשה הריטב"א מדוע לשיטת התוספות השליח חייב לשלם לסוחר על הפסד הרווחים והרי למדנו בגמ' ירושלמי שהמבטל את כיסו של חברו – מונע רווח מחברו , אין לחברו זכות תביעה ממונית על ההפסד שנגרם לו.
ומתרץ הריטב"א בשם הרבינו יצחק שיש לומר כי השליח קיבל על עצמו אחריות, שאם הוא לא יקנה את היין, אזי הוא יפצה את הסוחר בגין הפסדי הרווח שייגרמו לו.
אבל במקרה של המבטל את כיסו של חברו, השליח לא קיבל אחריות, וכן אין ודאות להתרחשות הנזק (ברי היזקא)
אך יש מן הראשונים שסוברים כי מניעת רווח במקרים מסוימים עשויה להיות מוגדרת כנזק ישיר ולא כגרמא בעלמא.
השיטה מקובצת ב"מ עג: סובר כי במקרה של הסוחר שמינה שליח לקנות עבורו יין, אזי הפסדי הסוחר שנגרמו מהתרשלות השליח מוגדרים כנזק ישיר.
וזאת משום שהסוחר הסתמך דווקא על השליח ולא פנה אל שליחים אחרים או ביצע את הרכישה בעצמו, וממילא באותה ההנאה שיש לשליח שהסוחר סומך דווקא עליו ומעוניין שדווקא הוא יבצע את השליחות, אזי השליח משתעבד מדין ערב (עיין קידושין ז.).
ומתוך הדברים עולה כי בתביעת נזק של הפסד רווח, יש לדון ולבדוק האם הנזק – הפסד הרווח - הוא ברור או שקיימת ודאות מלאה להתרחשותו או שניתן לטעון להסתמכות מלאה על הצד שמבטיח וכדו'.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כלל הוראת הלכה למעשה
לתגובות stern1416@gmail.com