הגמרא בקידושין לא: תנו רבנן איזהו מורא ואיזהו כיבוד, מורא- לא עומד במקום אביו, לא יושב במקום אביו לא סותר את דבריו ולא מכריעו וכגון שאביו היה חלוק עם חכם אחר אין לבן לומר כי דברי חכם פלוני נראים להלכה. כיבוד- מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא.
עוד אומרת הגמרא כי מצוות כיבוד ההורים היא גם בחייהם וגם לאחר שכבר אינם בחיים. לכן לאחר מות אביו אם הבן אומר דבר בשם אביו אזי יש לו לבן לומר הריני כפרת משכבו ולאחר שנים עשר חודש יש לו לבן לומר זכרו לחיי העולם הבא.
הרעק"א בשו"ת מהדו"ק סי' סח' מבאר כי מצוות כיבוד מתחלקת לשני חלקים: חלק אחד הוא נתינת כבוד וגדולה כגון לומר אבא מארי וכדו'. מטרת חלק הכבוד במצווה הוא להרבות את כבודם וגדולתם של ההורים.
החלק השני של המצווה הוא עשיית נחת רוח ומניעת צער מההורים. חלק זה כולל את החובה להאכיל להשקות וכדו' .
ממילא יוצא כי חובת החלק השני של עשיית נחת רוח ומניעת צער שייכת רק בחיי ההורים ואילו חובת כבוד וגדולה שייכת גם לאחר חיי ההורים. ו
לכן גם לאחר חיי ההורים יש להרבות בכבודם ולומר אבא מארי וכדו' או לפרוע את חובם הממוני וכדו' וזאת משום שסילוק חוב שהיה להם הרי הוא בכלל הוספה לכבודם.
בחיי אדם כלל סז' סעי' ג' כתב כי בכלל כיבוד ההורים יש לילדים לדמות בעיניהם כאילו ההורים הם גדולים ונכבדי ארץ וזאת אף אם שאר בני האדם לא מחשיבים את הוריו כאנשים נכבדים ומרוממים.
כיבוד אב ואם מדין פריעת חוב
הירושלמי בפאה ג: מביא את דברי רשב"י שהקב"ה העדיף את כבוד ההורים מכבודו. דהרי ביחס לקיום כלל המצוות נאמר "כבד את ה' מהונך" ולכן במצוות לקט שכחה פאה וכו' יש לו לאדם להפריש את מתנות העניים ולקיים את מצוות הקב"ה רק מתוך התבואה והשפע שהקב"ה חנן אותו.
וכך גם אנו מוצאים במצוות סוכה שופר ציצית וכדו' שיש לו לאדם להוציא מתוך מה שה' חננו ולכן אם אין לו לאדם די ממון אזי לא חלה עליו חובה לקיים את המצווה או לחזר אחר הצדקה ולבקש מאחרים.
ואילו במצוות כיבוד ההורים נאמר "כבד את אביך ואת אמך" וקיימא לן דצריך להוציא הוצאות ולדאוג לרווחת ההורים.
ואם לאין לילדים די הצורך אזי יש לילדים לסבב על הפתחים ולבקש צדקה בעבור קיום המצווה. וזאת בניגוד למה שמצינו במצוות אחרות.
עוד מבואר בירושלמי כי מצוות כיבוד ההורים הרי היא כפירעון חוב ומבאר הפני משה שפירעון החוב להורים הוא על רוב הטובות והחסדים שההורים גמלו עם ילדיהם ולכן למצוות הכיבוד יש חשיבות רבה.
על פי דברי הירושלמי מבאר השטמ"ק בבבא מציעא לב: את הצורך של הגמרא ללמוד מהפסוק "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלוקיכם"
כי אם ההורים אומרים לילד שלא לקיים מצווה אזי אין לו לילד לציית לציווי ההורים ולהמרות חס ושלום את גזירת המלך.
ומבאר השטמ"ק כי על פי דברי הירושלמי בפאה שיש לילד לחזר על הפתחים בשביל לכבד את הוריו וזאת בניגוד לחובתו במצוות אחרות
היה ניתן לחשוב שהמצווה לציית ולכבד את אביו ואמו יכולה לדחות קיום מצווה אחרת וממילא אם אביו ואימו מורים לו שלא לקיים איזו מצווה אזי יש לו לציית להם.
ולכן הגמרא נצרכה לדרוש מהפסוק "איש אמו ואביו תיראו וכו' " כי למרות מעלתה הנשגבה של מצוות כיבוד אב ואם, בכל זאת אין בה כדי לדחות קיום מצווה אחרת.
במרחשת סי' מג' הקשה מדוע מצינו בגמ' קידושין לב. דלמ"ד שצרכי ההורים על הבן אזי יש לבן להוציא אפילו את כל ממונו עבור קיום מצוות אב ואם וזאת בניגוד למצוות אחרות שאין חובה להוציא את כל ממונו.
ולמ"ד שצרכי ההורים משל עצמם אזי אם אין לאב והאם די צורכם יש לילדים לטרוח ולחזר על הפתחים. ולכאורה לא מצינו בשום מצווה אחרת מדאורייתא שיש לאדם להוציא את כל ממונו או לחזר אחר הפתחים.
ובספר יושר הורי סי' א' תירץ כי על פי שיטת הירושלמי שמצוות כיבוד אב ואם היא כפרעון חוב להורים אם כן ברור שהילדים צריכים לעשות כל שביכולתם בכדי לספק ולמלא את צורך הוריהם.
וזאת כפי שכל בעל חוב חייב להחזיר את מלוא החוב לבעל חובו, ועל כן יש לילדים גם לחזר על הפתחים בכדי למלא ולפרוע את חובם.
כיבוד או"א מצווה שבין אדם למקום או בין אדם לחברו
המנחת חינוך במצווה לג' מסתפק האם מצוות כיבוד אב ואם היא מוגדרת כמצווה שבין אדם למקום או כמצווה שבין אדם לחברו.
הנפקא מינא בהגדרת המצווה היא לעניין עשיית התשובה, דבמצוות שבין אדם לחברו לא מהני רק תשובה בינו לבין הקב"ה אלא יש גם צורך לפייס ולרצות את חברו, ואם כן ביחס לכיבוד אב ואם יש גם לפייס ולרצות את אביו ואמו.
צדדי הספק הם דמאחר שהקב"ה ציווה על תוספת כיבוד להורים מה שלא מצינו ביחס לכל אדם. דהרי ביחס לכלל בני האדם יש לאדם איסור לצער את חברו או להקניטו וכדו' .
אך מן התורה אין מצוות עשה מיוחדת לכבד ולגדל את חברו וממילא ניתן לומר שכיבוד הורים היא מצווה שבין אדם למקום
אך מאידך ניתן לומר שאומנם הקב"ה ציווה את הילדים לכבד ולרומם דווקא את הוריהם אבל ליבת המצווה היא לכבד ולרומם מישהו שהוא אדם אחר - שיש לו גם תואר אבא אמא.
אך לא ניתן להתעלם , מכך שהחובה הקיומית מתייחסת אל אדם אחר וממילא יש צד לומר שמהות המצווה היא בין אדם לחברו.
האחרונים הביאו את דברי הרמב"ן בפרשת יתרו שמבאר כי מצוות כיבוד אב ואם נמצאת בחמשת הדיברות הראשונות שעוסקות במצוות שבין אדם למקום ומשום כך סובר הרמב"ן כי מצוות כיבוד אב ואם מוגדרת כמצווה שבין אדם למקום.
וכן הגמרא בקידושין ל: אומרת כי הקב"ה השווה את מורא אביו ואמו למורא שמיים. שנאמר "איש אמו ואביו תיראו" וכן " את ה' אלוקיך תירא ואותו תעבוד" ומכאן דורשת הגמ' כי השווה המקום כבוד האב והאם לכבודו יתברך.
מתוך הדברים עולה החשיבות הרבה שבמצוות כיבוד אב ואם וכבר נאמר "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" וכן המשנה בפאה פ"א מ"א מונה את מצוות כיבוד אב ואם בכלל המצוות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.