הגמרא בסנהדרין מא: אומרת כי מותר לברך את ברכת הלבנה עד שתתמלא פגימתה. ובגמרא נחלקו האם מילוי הפגימה הוא עד השביעי לחודש או עד השש עשרה לחודש.
בהמשך הסוגיא אומרת הגמרא שכל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני השכינה, וכדתנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים. על דברי רבי ישמעאל מוסיף אביי דכיוון שברכת הלבנה היא כהקבלת פני השכינה אזי יש לברך אותה מעומד.
המגן אברהם באו"ח סי' תכו' מביא את דברי המהרש"ל בשו"ת סי' עז' דסומא אינו יכול לברך את ברכת הלבנה אך הגרעק"א בהגהות לשו"ע הביא את דברי המהריק"ש שסובר כי סומא כן יכול לברך את ברכת הלבנה.
וביאר במנחת אליהו סי' ו' דמחלוקת המהרש"ל ורעק"א תלויה בשאלה האם ברכת הלבנה היא מוגדרת כברכת השבח וההודאה או כברכת הנהנין על ההנאה מן הלבנה.
המהש"ל סובר שברכת הלבנה היא ברכה על יצירת הלבנה וכמו שאנו מברכים בכל יום את ברכת יוצר המאורות כך אנו מברכים על חידוש הלבנה שהיא ברכה על בריאת העולם וחידושו.
וממילא גם סומא יכול לשבח את הקב"ה על בריאת עולמו וזאת כפי שהסומא מברך בכל יום את ברכת יוצר המאורות.
אבל הרעק"א חולק וסובר כי ברכת הלבנה היא כברכת הנהנין, וממילא סומא שאינו נהנה מן הלבנה אינו יכול לברך, וזאת כפי שמצינו בברכת מאורי האש במוצאי שבת, שלשיטת הטור והשו"ע באו"ח סי' רצח' אין לו לסומא לברך.
אך על סברת ההנאה מן הלבנה הקשו המרגליות הים במסכ' סנהדרין וכן בשו"ת דברי ישראל או"ח סי' קי' ועוד אחרונים דאם ברכת הלבנה היא מוגדרת כברכת הנהנין, אזי היה צריך לברך בכל פעם שנהנה מן הלבנה וזאת כפי שנוהגים בכל ברכות הנהנין דמברך בכל פעם שנהנה ולא פעם אחת בחודש.
ולכן הם סוברים כי ברכת הלבנה היא ברכת המצוות, וסברתם היא שיש מצווה מיוחדת לברך את הלבנה בכל חודש מחדש בעת תקופת מילוי הלבנה.
ומתוך כך מצינו מחלוקת בפוסקים האם ברכת הלבנה היא ברכת השבח על יצירת הלבנה כפי שמברכים בכל יום את ברכת יוצר המאורותץ
או דברכת הלבנה היא ברכת הנהנין משום ההנאה שיש ממאור הלבנה, או אפשרות שלישית שמא ברכת הלבנה הוי ברכת המצוות דיש מצווה מיוחדת לברך את הלבנה.
ולעניין הלכה כתב במשנה"ב או"ח סי' תכו' סע"ק א' דסומא מברך את ברכת הלבנה משום שהברכה נתקנה על חידוש העולם וכן גם יש לסומא הנאה מן הלבנה בכך שחבריו יכולים להוליך אותו בדרך על ידי מאור הלבנה.
חיוב נשים בברכת הלבנה
מתוך כך יש לדון האם נשים חייבות בברכת הלבנה. דאם ברכת הלבנה היא מוגדרת כברכת הנהנין או ברכת השבח אזי לכאורה נשים צריכות לברך.
אך גם אם ברכת הלבנה היא ברכת המצוות יש לדון האם הוי מצוות עשה(מדרבנן) שהזמן גרמא ונשים פטורות או שמא אין בברכה חיוב מכוח הזמן אלא מכוח עצם חידוש הלבנה כמו שמצינו בפירות המתחדשים בכל שנה.
(הראשונים נחלקו האם במצוות דרבנן חל הפטור של מצוות עשה מדרבנן שהזמן גרמא וכגון הלל כדאיתא בסוכה לח. או תפילה כדאיתא בברכות כ. וכן מצינו בפסחים קח: לעניין ד' כוסות. וממילא יש לדון לשיטות הראשונים הסוברים כי שייך דין שהזמן גרמא בדרבנן )
המגן אברהם באו"ח סי' תכו' פסק כי נשים פטורות מברכת הלבנה משום דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא. עוד כתב המג"א שאפילו נשים המקיימות מ"ע שהזמן גרמא כגון סוכה וכדו' בכל זאת לגבי ברכת הלבנה אין להן לקיים את המצווה משום שהן גרמו למיעוט הלבנה כדאיתא בשל"ה הקדוש ססי' רצו'.
והקשה החכמת שלמה על המגן אברהם מדוע ברכת הלבנה מוגדרת כמצות עשה שהזמן גרמא והרי ברכת הלבנה היא ברכה על חידוש הלבנה וממילא לא שייך בה כלל דין זמן גרמא מפני שלא הזמן גורם לברכת הלבנה אלא עצם חידושה של הלבנה.
וברכת הלבנה לא דומה לאכילת מצה או סוכה וכדו' שהם מוגדרים כמצוות עשה שהזמן גרמא, מפני שניתן היה לאכול מצה בתאריך אחר או לשבת בסוכה ביום אחר, וממילא קביעת הזמן של טו' בתשרי או טו' בניסן הוא באמת גורם שהמצווה תחשב כתלויה בזמן.
אבל ברכת הלבנה דומה לברכת שהחיינו על הפרי, דכמו שהפרי הגיע כעת לבישולו ונעשה ראוי לאכילה, אזי מברכים עליו שהחיינו.
מפני שחידוש הפרי הוא הגורם לברכה ולא תאריך מסוים או קביעת זמן מיוחד לקיום המצווה, וממילא גם ברכת הלבנה תלויה בחידוש הלבנה ואין בה דין של זמן גרמא.
ותירץ האגרות משה בחו"מ ח"ב סי' מז' שבאמת זמן גרמא נחשב גם כאשר זמן קיום המצווה תלוי בהתחדשות עצמה ולכן למרות שברכת הלבנה היא תלויה בעצם חידוש הלבנה בכל זאת ברכת הלבנה מוגדרת כמצווה שהזמן גורם אותה.
ואין לדמות את ברכת הלבנה לברכת שהחיינו על הפירות, משום שבברכת שהחיינו אין זמן ומועד קבוע לברכה אלא לכל פרי ובכל שנה יש זמן אחר ומועד שונה.
ועל כן ברכת שהחיינו על הפירות איננה מוגדרת כמצווה שהזמן גרמא, אבל לברכת הלבנה יש זמן קיום מוגדר, ורק בו ניתן לברך ולקיים את המצווה.
ומוסיף האגרות משה שגם ביחס למצוות אכילת מצה ,ניתן לומר דלא כהמהרש"ל , משום שמצוות אכילת מצה נקבעה דווקא בתאריך טו' בניסן משום העניין שהתרחש באותו היום.
וכן חנוכה ופורים נחשבים הם כזמן גרמא משום המאורע שהתרחש באותו היום, ולכן גם מצינו בגמרא מגילה ד. ושבת כג. את הסברא לחייב נשים במקרא מגילה ובהדלקת נר חנוכה משום שאף הן היו באותו הנס ,ובאמת שלולי סברא זו נשים היו פטורות משום הדין של מצווה שהזמן גרמא.
ובאשי ישראל פרק מ' בהגהות אות ז' הביא את דברי המהרש"ל בשו"ת האלף לך שלמה סי' קצג' ושם ביאר המהרש"ל שברכת הלבנה מחולקת לשני חלקים.
ברכת אשר במאמרו ברא שחקים היא מצווה שהזמן גרמא משום שהיא ברכה על מעשה בראשית וממילא ניתן לברך אותה בכל עת, אך מאחר וקבעו לברכה זו זמן מיוחד הרי היא נהפכה למצווה שהזמן גרמא.
אבל ברכת מחדש חודשים היא איננה מצווה שהזמן גרמא, משום שהיא ברכה על עצם חידוש הלבנה וכבר ביאר המהרש"ל בקושייתו על המגן אברהם שברכה הנובעת מעניין מציאותי אין בה דין של זמן גרמה.
ומתוך הדברים עולה כי קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם ברכת הלבנה מוגדרת כמצווה שהזמן גרמא.
ובמשנה"ב או"ח סי' קו' סע"ק ד' וכן בסי' תכו' סע"ק א' כתב כי ברכת הלבנה הוי מצווה שהזמן גרמא אך גם נשים הנוהגות לקיים מצוות שהזמן גרמא (ואף מצוות שהזמן גרמה מדרבנן) אין להן לברך את ברכת הלבנה משום דברי המגן אברהם והשל"ה שהן גרמו למיעוט הלבנה.