אלול!
מסופר על אחד מגדולי המשגיחים, כשהיה צריך למסור שיחה, עלה על הבימה ופשוט צעק: "אלול"!!
אנחנו נמצאים ברוך ה', יושבים ועמלים ולומדים, אנחנו צריכים לדעת לקראת מה אנחנו הולכים. אנחנו נמצאים כעת בעיצומה של התקופה החשובה ביותר עבור כל יהודי באשר הוא יהודי. פרק הזמן הזה טומן בתוכו דקדוקי עבודה שונים, החל מימי הסליחות וחשבון הנפש של חודש אלול, וכלה בשמחה העילאית של שמחת תורה.
במאמר מוסגר, יש אנשים שטועים שעיקר העבודה מסתיימת בראש השנה או ביום כיפור, אבל האמת אינה כך – כשם שעבודת הסליחות היא "עבודה" רוחנית המוטלת על היהודי, כך עבודת השמחה בחג הסוכות ובשמיני עצרת היא "עבודה" שאין לזלזל בה, ודורשת הכנה והתבוננות.
בשמחת תורה אנחנו נדבקים בהקב"ה. בשונה משאר הרגלים והמועדים, בשמיני עצרת אין מצווה מיוחדת ליומו. בראש השנה מצוות עשה לשמוע קול שופר, ביום הכיפורים מצוות "ועיניתם את נפשותיכם", וכן בסוכות וכן בפסח. בשמיני עצרת, אין מצווה מיוחדת, אלא מתוקף קדושתו של היום הנשגב, עם ישראל זוכה להדבק בהקב"ה בבחינת "נגילה ונשמחה – בך". בשמיני עצרת עם ישראל והקב"ה לבד בלי שום חוצץ, כחתן וכלה בחדר הייחוד. כאשר אנו עומדים בעיצומם של ימי האלול אל לנו לשכוח את תכלית העבודה שהיא לשוב אל הקב"ה בהשתוקקות ובגעגועים עד אשר נזכה להתייחד ע"י תשובה מאהבה בחג סוכות.
כיום הפיתוחים הטכנולוגיים עוזרים מאוד לקרב אל ההבנה הפשוטה מושגים מופשטים ונשגבים. לדוגמא: מושג של "השגחה פרטית": כיום בעידן של מכשירי ציטוט ומעקב, בעידן שלווין מסוגל לצלם כל נקודה בעולם ולעקוב אחר בן אדם גם ביערות ובהרים המרוחקים ביותר, בעידן שבו הטכנולוגיה כל כך מפותחת וניתן לדעת מה אדם עושה אפילו בחדרי חדרים, אפשר בנקל לקרב אל החוש מושג של השגחה פרטית. כיום יותר קל לצייר בשכל מציאות לפיה כל מעשיו של האדם נצפים ונרשמים. כמו כן, המצאת מכשיר הניווט "GPS", מכשיר המגדיר לאדם את מסלול הניווט בהתאם ליעד אותו הגדיר.
כיום אנו רואים כמה בני אדם הופכים להיות תלויים במכשיר ניווט שכזה. בעבר מכשירי ניווט משוכללים שכאלו היו נחלתם של יחידות צבאיות או טייסים. כיום לכל משפחה ממוצעת יש מכשיר ניווט פרטי ברכב המשפחתי. בתחילתה של כל נסיעה רק צריך לרשום על ה-GPS את הכתובת, וה-GPS יגיד לך איך ללכת.
כמו בעולם החומרי כך במסעו של האדם העולם הרוחני, כל אחד נזקק לסיוע בניווט, ועזרה בהגדרת הדרכים להגעה אל היעד. גדולי ישראל בכל הדורות וחכמי המוסר הם המצפן והGPS של עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה. מאז משה רבינו לא מצינו רוב מניין של חכמי ישראל צדיקי הדור שאכזבו בהוראתם את צאן מרעיתם. אותם גדולים באמונה וביראה נתנו לנו הוראות הגעה. חכמי המוסר הגדירו שחודש אלול מלבד היותו חודש של הכנה לקראת עשרת ימי תשובה, הרי עיצומו של חודש אלול הוא מטרה בפני עצמה. ישנה תכלית מיוחדת בחוויית הימים באלול, לא רק כאמצעי לקראת הימים הנוראים, אלא גם כמטרה בעבודת היהודי.
נסכם להלן מספר עצות ודרכי עבודה המקובלים לנו מחכמי המוסר וצדיקי הדורות, ואשר הם המגדירים את דרכי העבודה בחודש אלול:
"ובצאתי לקראתך – לקראתי מצאתיך" (ר' יהודה הלוי).
אלול – כתוב במפרשים, על הפסוק במרגלים 'שלח לך אנשים ויתורו את הארץ' – אומר התרגום: "ויאללון ית ארעא", כלומר לחפש, לרגל, להיות מודע למה שקורה מסביבך. זה אלול! "יאללון" (בארמית לתור ולחפש) ושמו של החודש "אלול", לא רק דמיון הצלילים הנשמעים בהגיית המילים מרמז על תוכנו של חודש זה - תתעורר. עיקר תוקפו וטובו של חודש זה טמון בעבודת החיפוש ע"י עמל וביגיעה מתוך רצון לטהר את הלב ומתוך רצון להשיג קרבת אלוקים. אמנם השגת מעלה זו מחייבת התעוררות מלמטה, וכמרומז בראשי תיבות של אלו"ל "א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י". נוטריקון מפורסם זה טומן בתוכו עקרון יסודי בעבודת היהודי בכלל, ובימי אלול בפרט: ההתקרבות אל הבורא יתברך היא הדדית, אם אני לדודי – אז דודי לי, אבל מציאות הפוכה, כביכול: דודי לי – ואז אני לדודי, אינה מדרכי העבודה שלנו, אלא קודם אני לדודי ואז דודי לי.
"דודי" זה מלשון ידידות, כל הבא לבקש להיות כביכול "ידיד השם" זוכה שהרי אמרו חז"ל: "כל הבא לטהר מסייעין בידו". אותו יסוד מצינו במילותיו של הריה"ל: "דרשתי קרבתך, בכל ליבי קראתיך, ובצאתי לקראתך - לקראתי מצאתיך וכו'". כאשר יהודי דורש קרבת האלוקים וקורא אליו בכל לב, גם הקב"ה כביכול יוצא לקראתו, ואז היהודי זוכה למצוא את השם יתברך אע"פ שהוא רק בצאתו אל הקודש, ואע"פ שלא הגיע לקצה הפסגה.
"ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך".
הפסוק בפרשת נצבים אומר בפרק ל' פסוק ו': 'ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך'. ומפרש בעל הטורים: א'ת ל'בבך ו'את ל'בב ראשי תבות אלו"ל. לכך נהגו להשכים ולהתפלל סליחות מראש חודש אלול ואילך. בחודש הזה אנחנו צריכים להתמקד בלהסיר את ערלת הלב. השכמות לסליחות לפני תפילה בנץ כותיקין, פרקי התהילים הרבים שנאמרים – "לדוד ה' אורי וישעי וכו'", תקיעות השופר וכן כל מנהגי חודש אלול צריכים לעורר את היהודי לרגישות כלפי הסביבה שלו. המילה "ערלה" פירושה "סתימה" או "כיסוי". כאשר האדם טבול בתאוותיו ובמידותיו הרעות, הרי ליבו מכוסה וסתום בערלה, והוא אינו זוכה להרגיש במצוקות של זולתו. אדם הסובל מסתימות הלב, אינו מצליח להרגיש קשר עם בורא עולם, וכן ביחסים שבין אדם לחברו הוא אינו רואה אלא רק את עצמו. לכן בימים אלו האדם נדרש לדחות את רצונותיו המורים לו ליטול את שעושה לו טוב, וכן עליו להתגבר ולכבוש את הגאווה המקננת בו ע"י שיקדים את צרכי האחר לפני שימלא את טובת עצמו.
מתי זוכים לראות בטוב ה'? באלול!
עוד מפרש בעל הטורים בפסוק: 'לולא האמנתי לראות בטוב ה''. לול"א אותיות אלו"ל, שבאלול האמנתי לראות בטוב ה', וכוונתו בודאי למה שאומרת הגמרא בברכות דף ד', "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים ותנא משמיה דרבי יוסי למה נקוד על 'לולא'? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו שמא יגרום החטא". ע"כ. אפי' דוד מלך ישראל שלא היו עוברים עליו הלילות בשינה אלא בכל חצות לילה היה קם ועוסק בתורה ובשירות ובתשבחות להקב"ה, אפי' דוד המלך חשש שמפאת חטאיו לא יזכה לטוב הצפון לצדיקים בעולמות הרוחניים. מכל מקום מחדש בעל הטורים בדרך הרמז שלגבי חודש אלול לא היה לדוד המלך כל ספק.
בחודש אלול "האמנתי לראות בטוב ה''! לפי המדרש במסכת ברכות, הסתפק דוד המלך לגבי השכר בעולם הבא, אך על דרך הרמז נמצינו למדים שדוד משבח את ימי חודש אלול ומצהיר כי בימים אלו יש בהירות לראות בטובות שהשם גומל עמנו ללא ספק. מתוקף היות הימים הללו ימים של עת רצון ודבקות בהקב"ה, יש בכוחו של כל אחד מישראל להתענג בטוּב השם בחודש אלול. לכן עלינו להתעורר ולהתבונן על עצמינו ועל חיינו, ולסכם את השנה החולפת ולהכיר בחסדים המרובים שהקב"ה גמל עמנו ועם הקרובים לנו וע"י זה נזכה להיכנס לימים הנוראים בהכרת הטוב ובכניעה לבורא עולם.
תרופה לחטאים - לברוח אל הקב"ה באלול!
בכתבי האר"י מובא על הפסוק בחומש שמות: 'והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה'. א'נה ל'ידו ו'שמתי ל'ך – ראשי תבות אלו"ל. א'נה ל'ידו, הכוונה לחטאים שבאו לאדם בדרך מקרה ובשגגה. אע"פ ששגגות באות לאדם כעונש מפאת חטאים שעבר במזיד, מ"מ יש תרופה כמרומז בפסוק: ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה, אלול זה החודש שהקב"ה מכין לנו את הדרך לברוח אליו.
"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
הגמרא בברכות אומרת "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אומר החידושי הרי"מ שבשעה שהקב"ה מנסה את האדם, אז הקב"ה כביכול עוזב את האדם לעצמו. הדרך היחידה של האדם להתגבר בניסיון היא להשתמש ביראת השמים שאגר בתוכו. זו משמעות אמירת חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", בשעת ניסיון, האדם יכול לאבד את הכל, אבל את יראת השמים שהוא עבד ורכש בעמל עצמו, הוא אינו מאבד אפי' בשעת ניסיון. וכמו שהרמב"ן אומר בפר' וירא שכל תכלית הניסיון אינה בעבור הקב"ה, אלא כל תכלית הניסיון היא בעבור האדם עצמו להוציא מהכח אל הפועל. זה כל תכלית הניסיון. ממילא באלול זה העניין. להגביר את היראת שמים.
ידוע מה שמסופר על רבי ישראל סלנטר שכבר בשבת מברכים כשהיו מברכים את החודש ואומרים "אלול" אז היה מתחיל לפחד, אז היה מתחיל לדאוג. וכשהיה בא לבית כנסת וכולו רועד, היו שואלים אותו הרב מה קרה? למה הרב כולו רועד? והיה אומר להם: "אלול"!!. כולו בפחד. שואל אותו וכי מה אתה מפחד מאלול? אמר לו הרב קל וחומר מדוד המלך. אם דוד המלך אמר 'כי גם את הארי וגם את הדוב הכה עבדך' – לא פחד, והלך ונלחם נגד הארי ונגד הדוב, אבל בכל אופן כשזה הגיע לדין, ליום הדין, אז אמר דוד המלך בתהלים 'סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי'. לא פחדתי מהארי ומהדוב, אבל פחדתי ממשפטיך. ה"אלול" זה הכנה כמובן לראש השנה. ליום הדין הגדול והנורא.
הגמרא בברכות (כח(: מספרת: "וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם".
רואים שרבי יוחנן בן זכאי בכה. כבר דברנו על זה בעבר. בכי מבטא החמצת הזדמנות. זו הרגשה התובעת: "הייתי יכול לעשות יותר". כאשר אברהם אבינו שלח את הגר ואת ישמעאל לנפשם, ישמעאל הלך למות תחת השיחים וכן כתוב: 'ותשא את קולה ותבך'. זו הפעם הראשונה שמוזכר בכי בכל התורה כולה. בכל מקום שמוזכרת תיבה בפעם הראשונה, יש בזה יסוד לכל התורה כולה. מה מבטאת הגר בבכייתה? הגר רצתה להדבק באברהם אבינו, שהרי ידעה שאברהם אבינו בכיר האומה וכי אברהם הוא הנבחר להיות מוסר ומחדש האמונה באנושות. כשראתה שישמעאל הולך למות – הבינה שהיא לא תזכה להעמיד דור ולהיות חלק מאותה שלשלת קודש.
כבר שבוע בתוך אלול, לקראת יום הדין הגדול והנורא, מה נגיד? כיצד נעשה? כיצד ננהג? אלול! הקב"ה רוצה מאתנו רק דבר אחד. ויאללון ית ארעא. תתחילו לחפש תתחילו להוציא את ערלת הלב. תתחילו להיות קצת יותר ערניים, תתחילו לחשוב על כל דקה ודקה שלכם האם היא מנוצלת כראוי, כמה אתם מבקשים להיות רצויים לפני הקב"ה? מה מחמד עיניכם? ויאללון ית ארעא.
'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק'. אומר השל"ה הקדוש ("דרך חיים תוכחת מוסר"), שמבואר בספר היצירה שהנקבים שבאדם נקראים "שערים" ואומר על דרך הרמז, שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" בכל השערים שבגוף, ובמיוחד כל מה שיש לנו בחלק העליון של הגוף שזה הכי חשוב, שזה העיניים הפה האזניים והאף, כל הנקבים, צריך להציב בהם שופטים ושוטרים. ומדויק שצריך גם את השוטרים וגם את השופטים: השופט יקבע לך על פי השכל כיצד ראוי לנהוג, השוטרים יכפו, ויוודאו שהדבר הלא טוב לא יעשה. האדם צריך לפתח לעצמו שופטים ושוטרים בשערי הגולגולת, וכל אחד יחזק במקומות הפרוצים אצלו ביותר, ובפרט בפגמים שבקדושה וכמו שמרומז בפס' 'איה הקדשה היא בעיניים', הקדושה של האדם היא בעיניים. כל העניינים האלה צריכים את החיזוק שצריך.
יש פתח מילוט! להזדרז ולברוח!
השערי תשובה אומר וז"ל: "ודע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאד ענשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה".
עוד מובא שם המדררש: "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על הענין הזה (קהלת רבה ז, לב): משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום! הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך?".
בא שר בית הסוהר וראה אחד שלא ברח דרך המנהרה שחפרו בבית הסוהר והכה אותו, אמר לו היה לך דרך לברוח איך לא ברחת?! מכים אותו על ראשו ואומרים לו והלא המחתרת חתורה לפניך?! דברים אלו של השערי תשובה חמורים הם עד למאוד. האדם חייב לפשפש ולמשמש במעשיו להכיר בחטאיו ולהקדים בעבודת התשובה. אל יטעה האדם נוכח מצבו הטוב – בריאות פרנסה מזון וכד'. האדם צריך לפתח רגש של כניעה מפני בורא עולם דווקא מתון השפע הרב שהקב"ה מרעיף עליו.
מורי ורבותי, אנחנו באלול נמצאים בבית האסורים, אבל הקב"ה כבר חתר לנו את המחתרת וצריכים לדעת ולהינצל, להיות ערניים, להיות כמה שיותר דבקים בהקב"ה!
אין לך אלא הכלים שהקב"ה מסר לך בידך!
בפרשת השבוע כתוב: 'כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וכו' ובאת אל הכהנים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם. ודרשת והגידו לך את דבר המשפט'. פרש"י מצטט את הגמ' בראש השנה: ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, אומרת הגמרא בראש השנה (כה:): "וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה".
מדברי הגמרא הללו נמצינו למדים כי האדם חייב להישיר מבט אל המציאות, ולהתמודד עם האתגרים העומדים בפניו בעזרת הכלים שיש בידו. קיימא לן שאין הקב"ה מעמיד את האדם בניסיון שאין הוא מסוגל לעמוד בו, ולכן אע"פ שאדם מזהה שיש ירידת הדורות וגדולי הרבנים של היום כבר חסרים מבקיאות שהייתה לקדמונים, מ"מ בא הכתוב ומבשר שאין לאדם להתייאש ולוותר נוכח הכלים שהקב"ה מסר בידו. הכתוב בא ומבשר שהקב"ה מפקיד בידי עם ישראל בכלל ובפרט את הכלים והאמצעים הנצרכים לצלוח את אתגרי הזמן, ולכן אין לאדם לוותר במחשבה מוטעית שאין לו את הכוח או שאין לו אל מי לפנות. גם בדורות מאוחרים מצווה התורה: "ובאת אל הכהנים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" ואל תאמר "שהימים הראשונים היו טובים מאלה". כמו שאחד מגדולי המוסר היה אומר, אדם אומר: "אילו היה לי את הלב של חסיד פלוני, ואת המח של הגאון אלמוני, ואת המידות של המשגיח הפלמוני, אה!! אז הייתי יכול לעבוד את ה'!". עונים לו הקב"ה רוצה שאתה עם הלב שלך והמח שלך והמידות שלך תעבוד, רובוטים הקב"ה לא צריך. גם רבי עקיבא התחיל בגיל 40 את לימוד התורה וזכה לעלות במעלות גדולות עד כדי כך שמשה רבנו ראה את נשמתו דורש בכתרי אותיות ואמר משה להקב"ה הוא ראוי שעל ידו תימסר התורה.
לפעמים בא היצר הרע לאדם ומנסה להדיח באמירות כגון: איך אתה בכלל יכול לעשות את "אלול", עם המשפחה, עם הילדים, עם הכולל, שמו לך חשבון גדול, איך תעשה חשבון נפש, איך אתה תגיע, מה תעשה?
יהודי צריך לפתח בטחון שאם אכן הקב"ה "צִייד" אותו במשפחה, בטיפול באישה ובילדים, בהספק גדול בלימודים ובעבודה, ועם כל זאת גם ציווה אותו להגיע מוכן לעשרת ימי תשובה, אזי מדובר בניסיון שיכול האדם לצלוח.
יהי רצון שננצל את הימים הקדושים האלו ונקיים את כל מה שהקב"ה דורש מאתנו, והעיקר זה להיות ערניים ולרצות להשתפר כמה שיותר, ועל ידי זה גם הראש השנה שלנו יהיה לרצון, וכן גם יום הכיפורים, חג סוכות ושמחת תורה.